מי שחושב שלראות תחרות שחייה מהכורסא בבית עדיף מלהגיע לבודפשט ולהיות חלק מהחוויה טועה בגדול. הקהל המקומי פשוט מבין שחייה ומטריף את סביבה בעידוד ובצעקות.
היום הראשון היה פנטסטי לכל מי שנכח בבריכה. 400 חופשי היה משחה מדהים מלא תהפוכות, אותו ניצח שחיין ששמו המילולי הוא ניצחון - אלייז'ה ווינינגטון. קייטי לדקי הוכיחה כי במצב נתון, ללא השיאנית העולמית החדשה, היא מלכת הבריכה והוסיפה מדליה נוספת למאגר הזהב שלה.
בטור הפתיחה אמרתי שכמו תמיד יגיעו צעירים ויעלו על הפודיום ואולי אף יזכו. הצרפתי הצעיר (רק בן 20) ליאון מרשאן קבע את הזמן השני בטיבו בכל הזמנים ב- 400 מעורב אישי, רק 4 עשיריות משיא העולם של מייקל פלפס, השיא העולמי האחרון של הפנומן האמריקני. שתי נקודות מעניינות לגביו - מרשאן מתאמן אצל מאמנו של פלפס בוב באומן באוניברסיטת אריזונה סטייט. אביו של מרשאן הוא בעל מדלית כסף במעורב אישי ממשחקי אטלנטה 96. במסיבת העיתונאים עימו לאחר חלוקת המדליות שאלתי אותו מה המשקל של האימון והתחרויות שלו בארה"ב, ותשובתו הייתה שהוא ידע שההליכה לארה"ב תקפיץ אותו רמה. וכך היה.
אנסטסיה גורבנקו לא זהרה הערב, אבל עשתה את המצופה ממנה ועלתה לגמר במשחה הדגל שלה מהמקום השישי. המאבק על מדלית הארד פתוח. שתי האמריקאיות גילו בבוקר ובערב עליונות על שאר השחייניות, אך משם (מהמקום השני) ועד למקום השישי המשחק פתוח ועדיין גורבנקו בעמדה טובה
.
כריס פיצ'וגין סיים במקום ה-14, אבל הצליח לשפר את שיאו הישראלי ולהעמידו על 1:00.33. בתחרות השתתפו 17 שחיינים שירדו כבר את מחסום הדקה. בקרוב גם אצלו?
השחיין הנחשב לטוב בעולם כיום, קיילב דרסל, לא הבריק. הוא אמנם הוביל את האמריקאים לניצחון בשליחים עם תוצאת השנה ב- 100 חופשי - 47.67 שניות, אבל רחוק משיאו האישי, 46.96. דרסל גם עלה לגמר ב-50 פרפר (הוא אלוף העולם המכהן), אבל רק שני משותף עם צאקון האיטלקי.
זה היה יום מרגש בהישגים ומאבקים, שני שיאים ישראלים ותקווה אחת לגמר מחר.
ד"ר בוקי צ'יש הוא פרשן שחייה בכיר