קפטן עירוני נס ציונה בשנים האחרונות טל דן הודיע היום (שלישי) במסיבת עיתונאים על פרישה ממשחק הכדורסל כשהוא בן 35. דן ימשיך בנס ציונה בתפקיד ניהולי, והחלטתו הגיעה לאחר לא מעט לבטים מצידו בתקופה האחרונה.
"המסע לרגע הזה לא היה קל, רגעים ארוכים של פחד והתרגשות", אמר טל דן בפתח דבריו, "הרגש היה המאפיין העיקרי בקריירה שלי. התחלתי לשחק כדורסל בגיל 6 בנס ציונה ומיד הרגשתי משהו מיוחד, הכדורסל הפך מהר למשהו מרכזי בחיי. התרגשתי שזכינו ביורופקאפ, אבל התרגשתי גם מהזכות שיצא לי לבקר ילדים במצבים שונים. הייתי מחלק את הקריירה שלי לשני חלקים - עד גיל 23 ומגיל 23".
"בגיל 23 קיבלתי טלפון מיניב מזרחי שאמר לי לחזור למקום שגדלתי בו, אני שמח מאוד שהקשבתי לו. כשעליתי למשחק הראשון שלי בכתום לא ידעתי לאן ההחלטה הזאת תיקח אותי. אחרי מסע של 12 שנים אני יכול להגיד שהצלחתי, יש לנו קבוצה עם מחלקת נוער מפוארת עם ילדים שמנסים להגשים את עצמם כמוני. כל ילד שראיתי עם מדים של עירוני הזכיר לי את עצמי. המועדון הזה הפך למשפחה שלי, והאנשים שעובדים בו לחברים הכי טובים שלו. נתתי את כל כולי לכדורסל והוא נתן לי בחזרה".
"אני רוצה להודות לאמא שלי הגיבורה, אני אוהב אותך. המשפחה המצומצמת שלי שהייתה בשבילי מהיום הראשון, תודה. לאורך השנים הכרתי אנשי מקצוע מיוחדים ואני חייב להם תודה והוקרה ענקית. אני חייב תודה מיוחדת לעיר נס ציונה, אנשים שקיבלו אותי ללא תנאי, למרות המגרעות ואחוזי העונשין והשלשות. לעולם אהיה אסיר תודה. אני רוצה להודות לעצמי. שהאמנתי בעצמי, על כל העבודה הקשה שהשקעתי, על כך שלא ויתרתי, שהגשמתי לעצמי את החלום, שנשארתי אני. הדברים שקורים בחיינו לא משנים אלא המשמעות שנותנים להם. אני מצפה לפרק ב' בחיי, אני בטוח שהפרק הזה יהיה מרגש לא פחות. לעולם אשאר כתום בלב ונס ציוני גאה".
"יניב אמר לי שיש לי מקום פה עד גיל 45. האמנתי לו. הגוף לא מה שהיה פעם, את הברכיים והגב מרגישים טוב טוב, זה לא הולך ונעשה קל יותר. הרגשתי מיצוי, היה לי כיף לאורך 30 שנה לרדוף אחרי כדור ולשחק כדורסל, נהניתי בחדרי ההלבשה ברמה שאי אפשר להסביר. הגיע הזמן להניח את המפתחות. יש דור טוב וחבר'ה טובים שיכולים לשחק ויש להם מקום. הגיע הזמן. בתור ילד חלמתי על הכיוון הזה, רציתי להיות שחקן ליגת העל, שחקן לגיטימי, להוביל. לא ציפיתי שככה זה יראה, אבל אין מאושר ממני על איך שהדברים יצאו. הבית שמצאתי בגיל צעיר, נהניתי מהדרך וזה הכי חשוב מבחינתי".
"אני מאוד רוצה להמשיך בכדורסל, אקח הפסקה קלה למנוחה מנטלית ופיזית. אני מאמין שאחזור ובגדול בכובע כזה או אחר. אני אשאר בתחום הכדורסל, אני הולך למשחקי נוער, ילדים ונערות, אני רוצה להראות תמיכה לילדים, עשיתי את זה במשך שנים. בית גם מאריך קריירה, מקום שנותן לך לפרוח ותומך בך. אני לא אוהב את המעברים של שחקנים ממקום למקום. כל אחד והקריירה שלו, אני מצאתי בית, ומאושר בו".
יו"ר עירוני נס ציונה, יניב מזרחי: "זכות גדולה בשבילי שבחרת בי לשבת לידך. הקול שלך רעד כשדיברת, אני יודע כמה נשמה ולב יש לך. מעטים האנשים שיכולים להעיד על עצמם שהם סמל של משהו, טל לא יעיד על עצמו, אז אני אעשה את זה בעצמי. טל הוא הסמל של נס ציונה, לא רק של עירוני נס ציונה, של נס ציונה כולה. הוא סיפור של ילד שחלם והגשים את החלום שלו. הוא הגיע מהמקומות הנמוכים ביותר בכדורסל הישראלי ועד להנפת גביע אירופה במקומות בהם גדל. אם תשאלו כל ילד שמשחק בנס ציונה, הרוב יגידו שהחלום זה לשחזר את המסע שעשה טל. החלום שלי זה להצליח לגדל עוד טל דן אחד. מישהו שהמחויבות שלו כל כך גדולה, שמוכן להקריב כסף, פרסום וגם את הגוף שלו".
רווית דן, אמא של טל: "30 שנה ליוויתי אותו בכדורסל, הוא אומר שהוא משחק מגיל 5-6, אני זוכרת את האימון הראשון שלו עם ערן עצמון, הוא בא הביתה ואמר שיעירו אותי בשש בבוקר כי אני צריך לרוץ. הוא היה רץ מסביב לבניין, 6-7 פעמים כי ערן אמר שצריך לרוץ. הוא היה כל כך מחויב לכדורסל, הוא ידע מה הוא רוצה מגיל 6. ידעתי שייצא משהו, כי הוא היה ממוקד מטרה ועבר את הדרך והגיע לאן שהוא רוצה. שמחתי לראות בהצלחה שלו, לראות אותו שמח, הייתי עצובה כשהוא היה עצוב, כשהוא לא קלע עונשין התכווצתי כולי כל פעם מחדש. הוא עבר דרך יפה, הצליח בדרך שלו, היה מאושר ועדיין מאושר. זה מה שחשוב בחיים. עכשיו אני הופכת מאמא מודאגת בכדורסל לסתם אוהדת וזה מאוד כיף לי".
שמואל בוקסר, ראש העיר: "אני מלווה את הקבוצה ארבע שנים, אני הולך הרבה למשחקים. בניצחון הגדול שהוא חזר עם התחבושת על הראש, אמרתי לחבר'ה מסביב שהוא מזכיר את אריק שרון שנפצע, זאת מלחמה אמיתית וזאת מלחמה על הסל, אבל שם ראינו מנהיג שמוביל קבוצה. אם טל לא היה חוזר למשחק, לא היינו מנצחים. הוא לא קלע נקודות אבל הוא הביא רוח קרב לקבוצה. כשהוא נכנס הרגשנו את הרוח ביציעים של הנס ציונים. טל עורר את כולם".
דן (25, 1.98) גדל במחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון ושיחק בקבוצת הבוגרים של הקבוצה מעיר היין במשך שנתיים, כשבמקביל הוא מושאל לעונה אחת למכבי אשדוד. בקיץ 2008 חתם בעירוני נס ציונה, אז בליגה הלאומית, ואחרי עונה חזר לליגת העל הפעם לאליצור אשקלון, אך לא סיים את העונה במדיה וחזר למכבי אשדוד מהלאומית. את עונת 2010/11 העביר במדי הפועל עפולה.
בקיץ 2011 חתם דן בנס ציונה, ולא עזב אותה מעולם. הוא עזר לה לעלות לליגת העל בשנת 2013 והפך במדיה לשחקן מוביל בליגה הראשונה, כשהוא מסיים את הקריירה כמלך הנקודות של המועדון בליגת העל עם 2,035 נקודות. דן ירד עם הקבוצה לליגה הלאומית בשנת 2017, נשאר במדים הכתומים ועזר למועדון לשוב לליגה הראשונה. בעונת 2020/21 זכה להניף כקפטן את גביע היורופקאפ, למרות שהוא משחק במשחק הגמר עם תחבושת מיוחדת שהגבילה אותו משמעותית במשחקו.