שובו של רס"ר ולדימיר איביץ' לקרית שלום מעוררת המון תקוות בקרב אוהדי מכבי תל אביב לשחזור עונות האליפות המוחצות שלו ואולי גם חשש אצל ברק בכר שהשנתיים של איביץ' במכבי תל אביב היו גם השנתיים היחידות מתוך השבע האחרונות, שבהן לא זכה באליפות. אבל אולי אין מה לקוות/לדאוג. ההיסטוריה של מכבי תל אביב מלאה במאמנים שחזרו לקדנציה שנייה ושלישית במועדון ולא הצליחו לשחזר את ההצלחה שלהם בקדנציה הראשונה.
קחו למשל את ג'רי בית הלוי. ב-1947 הוא החליף את אגון פולאק שזכה עם מכבי בדאבל, וזכה איתה בארבע אליפויות מתוך החמש ששוחקו עד 1956 וגם בשני גביעים. ואז עזב למכבי נתניה והגיע גם לנבחרת ניגריה, וכשחזר לקבל את מכבי תל אביב, כשהוא כבר בן 50, ההצלחה שלו התבטאה בהצלת הקבוצה מירידה ובשני גביעים ואולי גם בהצערת הקבוצה לקראת הדורות הבאים - קבוצה שכונתה בשם "תינוקות ג'רי" - אבל לא הביאה אותה לאליפות, שזוהתה מאוד עם שמו.
ישראל חליבנר, עוד בוגר מועדון, אימן את הקבוצה בעונה הכפולה - 1966/8 - והצעיד אותה לאליפות ראשונה מזה 10 שנים. זו הייתה הצלחה מסחררת. ואז החליט לעזוב לבית"ר ירושלים, העולה החדשה. כשחזר למכבי לאחר שתי עונות, הצליח לזכות בגביע מיד בתחילת העונה, אבל אחרי ארבע עונות בהן זכתה בשתי אליפויות ושני גביעים, ולא ירדה מהמקום השני, סיימה מכבי תל אביב איתו במקום העשירי, המיקום הנמוך בתולדותיה. זה הספיק למועדון להחליף אותו באיציק שניאור.
את חליבנר החליף לאחר עונת האליפות שלו ב-1968, יוסל'ה מירמוביץ', בוגר מועדון נוסף, ולמרות שלא שחזר את האליפות, סיים במקום השני במרחק נקודה מהאלופה, הפועל תל אביב, והוליך את מכבי תל אביב לזכייה ראשונה בגביע האלופות של אסיה, בתום טורניר ארוך שנערך בתאילנד. כשחזר לאמן את הקבוצה בעונת 1972/3, לאחר אליפות, סיים את העונה רק במקום הרביעי עם 8 ניצחונות בלבד ו-17 תוצאות תיקו... אבל יוסל'ה חזר לאמן את הקבוצה גם בקיץ 1988, כשהוא עמוק בתוך העשור השביעי של חייו, ולאחר שאימן את נבחרת ישראל. הרומן הזה הסתיים בתוך 10 מחזורים (ורק שני ניצחונות) בפיטורים מהדהדים. יותר הוא לא שב לאמן.
בעונת 1969/70, אחרי חליבנר ויוסל'ה, הגיע לקבוצה הסמל האדום, דוד שוייצר. דוביד הוליך את הקבוצה לאליפות ולניצחון המוחץ בדרבי 0:5 על היריבה המושבעת. שנה הספיקה לו כדי לעזוב למכבי נתניה ולזכות גם איתה באליפות, מוחצת הרבה יותר, אבל כששב למכבי תל אביב בעונת 1982/3, אחרי כמה עונות עגומות למועדון, ייזכר לו בעיקר מסע הרכש, וההפסד לשער היד של גילי לנדאו בגמר הגביע. את העונה סיימה מכבי רק במקום החמישי המאכזב ודוביד עזב לבית"ר ירושלים.
בקיץ 1971 הגיע למכבי תל אביב איציק שניאור, עוד בוגר מועדון שהצעיד אותה לאליפות שלישית בתוך חמש עונות. זה הספיק לו כדי לעזוב לבית"ר תל אביב, וכשחזר בתוך עונה, העדיף - כהרגלו יש לומר - ללכת על סגל צעיר. השנתיים האלה לא הבשילו ליותר מסגנות אליפות. כשחזר לקדנציה שלישית - שוב של שנתיים - במקום דוביד במכבי תל אביב, שוב הצעיר את הקבוצה, נכנס בסגנונו הקשוח לעימותים עם הגווארדיה היותר ותיקה, והקבוצה סיימה במקום החמישי והשביעי בהתאמה, מקומות נמוכים ביחד לסטנדרט, גם של שניאור.
את שניאור ירש יענקל'ה גרונדמן, שאימן את הקבוצה שלוש עונות ברציפות, שהראשונה הסתיימה בגמר גביע, השנייה בדאבל, והשלישית בכרטיס לאינטרטוטו. הוא החזיר למועדון את האליפות לאחר 5 עונות, אבל כשחזר לקבוצה בקול תרועה בקיץ 1981, הביא אליה את החלוץ הפורה אלי מיאלי והחזיר מליברפול את אבי כהן, זה לא היה אותו דבר. שישה מחזורים לסיום, לאחר הפסד להפועל ירושלים שדרדר את הקבוצה למקום ה-11, התפטר גרונדמן מתפקידו.
נסים בכר היה האחרון שזכה עם הקבוצה באליפות, בסדרה של חמש אליפויות בהן זכתה בין 1968 ל-1979. עוד בוגר מועדון שהצליח מאוד בעונתו הראשונה וכמעט אף זכה בדאבל. כשהגיע שוב למועדון ב-1989, הצליח לייצב אותו, אבל בעונת ההמשך, למרות הבאת זרים נוצצים כמו ואלקיר סילבה ובהמשך אלחנדרו קניג, סיימה הקבוצה במקום הרביעי והשלימה עונה 12 ברציפות ללא תואר אליפות.
בקיץ 1991 הגיע למועדון מאמן שלא גדל בו - אברהם גרנט. הוא החזיר לקבוצה את תואר האליפות לאחר 13 שנים עקרות, הוא זכה בעוד אליפות ב-1995 ובתווך גם בגביע המדינה ובגביע הטוטו והכי חשוב: בנה לה סגל לשנים ארוכות. זו הייתה הצלחה מסחררת, בוודאי מאמן שאימן בקבוצה ארבע עונות ברציפות. ואז הוא החליט ללכת לכסף הגדול של רובי שפירא בהפועל חיפה.
עונה אחת - בה זכתה מכבי תל אביב בדאבל עם דרור קשטן - הספיקה לו כדי לחזור לארבע שנים רצופות נוספות שהסתכמו בגביע טוטו אחד, ובעיקר במסע מחאה של הקהל נגדו. לא היה כזה דיסוננס בין קדנציה ראשונה לקדנציה שנייה במכבי תל אביב , עד כדי כך שכישלונו בקדנציה השנייה קיבל את הכינוי "קללת קשטן", על כך שהמאמן הקשוח מכפר סבא הודח לאחר דאבל, לטובת הבן המועדף מפתח תקוה.
בין 2003 ל-2013 הגיעה מכבי תל אביב לרצף אין אליפויות ארוך שלישי בתולדותיה. את הרצף הזה עצר מאמן צעיר מספרד, בעונת הבוגרים הראשונה שלו - אוסקר גרסיה. המאמן בן ה-39 שהגיע מאימון קבוצת הנוער של ברצלונה, שם את עידן מיטש גולדהאר בחזית ההצלחה, אבל העונה הזו הספיקה לו כדי לקבל תיאבון ולצאת לאמן בצ'מפיונשיפ את ברייטון, איתה הודח בחצי גמר פלייאוף העלייה לפרמיירליג, מול דרבי. הוא שב לארץ וקיבל שוב את המושכות מג'ורדי קרויף שנפרד מפאולו סוזה שגם הוא זכה באליפות.
גרסיה הספיק לאמן את מכבי תל אביב כמה שבועות, הודח בבושת פנים מול מאריבור הסלובנית במוקדמות ליגת האליפות, והפסיד לאסטראס טריפוליס היוונית במשחק הראשון שלב הפלייאוף של הליגה האירופית, ובכך תמה הקדנציה השנייה שלו. לעזיבה שלו היו גרסאות שונות, אבל מה שתפס את העין בעיקר היה החשש שלו ושל משפחתו מהמצב הביטחוני, על רקע מבצע "צוק איתן" שגרר שיגור רקטות לעבר תל אביב והפעלת אזעקות.
אין ספק שאיביץ' יעמוד לא רק במבחן החזרה שלו לפעילות אחרי שנה וחצי ללא עבודה, אלא גם מול ההיסטוריה הקשה הזו של מאמנים שחזרו לקדנציה שנייה ושלישית במועדון, בפרט כשהרזומה שלו במכבי תל אביב מכיל שני הפסדי ליגה בלבד, וגם הם לאחר שהקבוצה כבר הבטיחה את הזכייה באליפות.