"אורליאן חכם. ממש חכם. אנשים רואים את הפיזיות שלו ומשווים אותו מיד לפול פוגבה, אבל הוא יותר דומה לטוני קרוס. הוא משתמש קודם כל בראש". אולי הציטוט הזה שייך לסוכנו של הרכש החדש של ריאל מדריד, ג'ונתן קבה, ולכן צריך לקחת אותו בערבון מוגבל, אבל הוא לא היחיד שסבור כך. לאורך כל הקריירה של אורליאן טשואמני, הוא קיבל שבחים מהמאמנים בזכות הנטיה לנתח את המשחק ולהבין את המהלכים לפני שמבצעים אותם.
לא לחינם יש לו פנקס מיוחד, בו הוא רושם את האמירות שמצאו חן בעיניו וגם את המטרות האישיות לפני כל משחק. "זה משתנה בהתאם ליריבות ובהתאם לנסיבות", הוא טוען. הנסיבות האלה עשויות להשתנות תוך כדי ההתמודדות, והן תלויות בין היתר בחבריו לקבוצה. כך, למשל, שיתוף הפעולה עם עמיתו לקישור המרכזי במונאקו, יוסוף פופאנה, היה מוצלח במיוחד כי השניים נהגו לפרגן זה לזה. "אם הוא תופס יום טוב, מחלק מסירות מצוינות ונהנה לכדרר קדימה, אשאר מאחור ואתן לו ליהנות - ולהיפך", הסביר טשואמני. עבור שחקן בן 22 בלבד, עם ניסיון של שתי עונות מלאות בליגה הצרפתית, זה לא דבר של מה בכך.
החיבור הזה מדגיש גם את העובדה כי יהיה מופרך לצפות מטשואמני להפוך מיידית לגיבוי של קאסמירו. יש לו כישורים מעולים בסגירת שטחים ותיקולים, אך במהלך הקדנציה במונאקו הוא לא תופקד כקשר אחורי בודד, אלא שיחק לצד שותף איתו נוצרה הבנה הדדית פנטסטית. גם בנבחרת צרפת, שם תפס לאחרונה מקום קבוע בהרכב אצל דידייה דשאן, משובץ טשואמני כחלק מצמד קשרים מרכזיים, הן ב-4-3-2-1 והן ב-3-4-1-2.
במערכים אלה הוא מסוגל להפיק את המקסימום מהיכולות המגוונות שלו כקשר רחבה לרחבה, ולא נדרש לוותר על התרומה ההתקפית. הרי הוא אוהב מאוד לתמוך בחוד. בקבוצות הילדים של בורדו הוא היה בהתחלה חלוץ, אז הוסט לעמדת הפליימייקר ורק כאשר לקראת גיל 17 נדד עוד קצת אחורה. טבעי, אם כך, שהוא משתדל ללמוד מכוכבים שונים בתכלית. ברשימת המודלים לחיקוי אפשר למצוא את פוגבה, קווין דה בראונה ואנגולו קאנטה. באקדמיה של בורדו, שם עדיין מתרפקים על זכרונות משנות ה-80' כאשר כיכבו בקבוצה שניים מהגאונים של הקישור האגדי של צרפת - אלן ז'ירס וז'אן טיגאנה - מנסים ללמד את החניכים להיות כמוהם. טשואמני - אתלט שמתנשא ל-187 סנטימטרים - הרבה יותר עוצמתי וגבוה מהאגדות, אבל משהו בראיית המשחק שלו מזכיר אותם. אם ישובץ כקשר אחורי, הוא עוד עשוי להביא לתפקיד גם ניחוחות של אנדראה פירלו.
לטשואמני אמנם דם קמרוני, אבל הרקע שלו שונה בתכלית מרוב השחקנים הצרפתים ממוצא אפריקני שלמדו לכדרר ברחובות בפרברי פריז. אביו, חובב כדורגל מושבע ששיחק בעצמו בקבוצות חובבים עד גיל 42, הוא דוקטור לרוקחות שעובד כמנהל מפעל חיסונים, ואימו היא יועצת חינוכית. אורליאן גדל במשפחה ממעמד הביניים הגבוה וראה בכדורגל תחביב ולא אמצעי להתעשר. האב תמך בהתלהבות באהבה לכדור, אבל לא הסכים לחיזורי בורדו לגייס אותו לאקדמיה לפני גיל 11 כדי לא להפעיל עליו לחצים גדולים מדי מהתחלה. רק כאשר היה ברור שהילד באמת ניחן בכישרון יוצא דופן, ניתן האור הירוק, אבל ההשכלה המשיכה להיות בראש סדר העדיפויות בבית, וטשואמני סיים בית ספר בהצטיינות בשנה בה חתם על החוזה המקצועני הראשון.
בבורדו היו מאושרים להחתימו, כי הוא היה העילוי המוביל לאורך שנים ושיחק תמיד עם נערים בוגרים ממנו. לכן שיתף טשואמני פעולה עם ז'ול קונדה, המבוגר ממנו בשנה, והם זכו בצוותא באליפות צרפת עד גיל 19 ב-2017, כאשר אורליאן היה רק בן 17. קונדה, כיום עמית לסגל הנבחרת שמככב בסביליה וצפוי לחתום בצ'לסי, מגדיר את חברו כאדם הכי תחרותי שהוא פגש אי פעם. הסלידה של טשואמני מהפסדים חזקה במיוחד, אפילו אם מדובר בפלייסטיישן. "זה יכול להיגמר רע מאוד", העיד קונדה בהומור. התכונה הזו עזרה לטשואמני להתגבר על המשבר היחיד שחווה בקריירה הצעירה שלו עד כה.
המעבר למונאקו, בינואר 2020, לא היה טריוויאלי מבחינתו. בורדו נאלצה למכור את היהלום הצעיר שלה באמצע עונת הפריצה שלו - זאת אחרי שעונת 2018/19 נקטעה בגלל פציעה בגבו ושבר ברגלו. יומיים אחרי יום הולדתו ה-20 הגיע הקשר לנסיכות, הרחק מבית הוריו, עם ציפיות גבוהות ותג מחיר של 22 מיליון יורו. משחק הבכורה לא הלך המתוכנן, ההתאקלמות לא הייתה אידיאלית והוא כמעט ולא ראה דשא עד שהעונה הופסקה ובוטלה במרץ בצל משבר הקורונה. כאשר חזרו המשחקים באוגוסט, הפגין פופאנה - שנרכש משטרסבורג באותו יום עם טשואמני - יכולת גבוהה יותר, ואבא פרנאן החליט לקחת את הצאצא לשיחה נוקבת. "נדמה לי שאתה מסתפק במינימום. אתה נראה כמו שחקן רגיל", הוא אמר לאורליאן, וזה הספיק.
שחקן רגיל? להגדרה הזו לא יסכים טשואמני בשום פנים ואופן, בוודאי לא מאדם שאוהב אותו יותר מכל. באקדמיה של בורדו השוו אותו ללברון ג'יימס, אלילו הגדול ב-NBA, וגם כינו אותו בצחוק "לאביל", כשמו האמצעי של פול פוגבה. הוא לא היה מוכן להיות שגרתי, ואחרי השיחה עם אבא הנסיקה הייתה מהירה. למעשה, היא ממשיכה עד היום. במשך עונה וחצי, היה טשואמני אחד הקשרים הטובים והיציבים ביותר בליגה הצרפתית, וגרם לסכום ששילמה תמורתו מונאקו להיראות כמו מחיר מציאה מגוחך בהחלט. "שחקן רגיל, אה?", הוא נוהג לומר לאביו אחרי כל הופעה איכותית. כבר בקיץ שעבר קושר שמו לקבוצות פאר באנגליה ובספרד, ופרשנים דרשו לכלול אותו בסגל ליורו 2020. זה לא קרה, אבל בחלוף 12 חודשים, הוא נמצא בדרכו לסנטיאגו ברנבאו תמורת 100 מיליון יורו, וגם נחשב לבאנקר של דשאן במונדיאל.
יש יסוד סביר להניח שהוא בשל לצעד הגדול הבא, יותר מאשר השדרוג למונאקו שחווה לפני שנתיים וחצי. מאחוריו שתי עונות מלאות בליגה הצרפתית והוא מנהל את הקריירה ביד רמה, עם אנשי מקצוע שמלווים אותו בכל יום - מאמן כושר, פסיכולוג, תזונאי וטבח. הוא העדיף את ריאל מדריד על פני פריז סן ז'רמן, על אף שהיה יכול לקבל שכר גבוה יותר ומקום בטוח בהרכב אצל הקטארים, על מנת להתקדם מקצועית ולהיות שותף למועדון גדול יותר בליגה תחרותית יותר. קארים בנזמה, פרלאן מנדי ואדוארדו קמאבינגה יסייעו לו בחדר ההלבשה ושליטה מצוינת באנגלית לא תזיק גם כן - כחובב מושבע של התרבות האמריקנית הוא למד את השפה עוד כשהיה נער צעיר. אם הכל ילך כשורה, הוא עשוי להפוך לרכש יוצא מהכלל עבור אלופת אירופה, ולשחקן שיגדיר אותה בעשור הקרוב כפי שקאסמירו, קרוס ולוקה מודריץ' מגדירים אותה בשנים אלה.
מבחינת בניית הסגל, טשואמני היה נחוץ יותר לריאל מאשר קיליאן אמבפה, שהיה עלול לפגוע בפריחתו של ויניסיוס באגף השמאלי. הוא יצטרך ללמוד להשתלב ב-4-3-3 המסורתי של קרלו אנצ'לוטי ולהבין כיצד לשחק בעמדתו של קאסמירו, אבל - כפי שטען סוכנו כבר לפני שנתיים - דווקא המשבצת של קרוס יכולה להתאים לו יותר, והוא יביא לתוכה תכונות אחרות. הצרפתי הצעיר הוא לא רק מחלץ כדורים עילאי, אלא אחד הקשרים האינטליגנטיים ביותר, ובשורה התחתונה זו התכונה החשובה מכולן. הפנקס שלו יתמלא בקרוב בתובנות חדשות.