אלן קנדי, המגן השמאלי של ליברפול שהפך באופן לא צפוי לגיבור גמר גביע האלופות מול ריאל מדריד בפריז ב-1981 עם שער ניצחון דרמטי, החמיץ את הגומלין מול באיירן מינכן בחצי הגמר בגלל שבר בידו. הוא נפצע בתיקו המאופס באנפילד במשחק הראשון ולא נסע עם האדומים לגרמניה בחלוף שבועיים. מה הוא עשה כאשר חבריו השיגו תיקו 1:1 ועלו בזכות שער החוץ שכבש ריי קנדי באולימפיאשטדיון? לא יהיה לכם קל לנחש. הוא עקב אחרי ההתפתחויות ברדיו. שידור בטלוויזיה פשוט לא היה.
כן, "רק" 41 שנה חלפו מאז הגמר הקודם בין ליברפול לריאל מדריד בפריז, אבל השינויים שעברו הכדורגל והעולם בכלל מרשימים. הרבה דברים שקרו אז, במאי 1981, ייראו אבסורדיים, הזויים ובלתי אפשריים לחלוטין בימינו.
קחו, למשל, את מצב הדשא בפארק הנסיכים. ימים ספורים קודם לכן, התקיים עליו משחק ראגבי, ועצם המילה "דשא" היתה מחמאה מוגזמת למשטח עליו נאלצו להתמודד שתי היריבות. היה זה שדה תפוחי אדמה במקרה הטוב, אי אפשר היה להעביר מסירות שטוחות מדויקות כי הכדור קפץ וסטה מהמסלול, וכדרורים לא היו רלוונטיים כלל - מה שהפך שחקנים טכניים כמו לורי קאנינגהאם, הכוכב האנגלי הזריז של ריאל, להרבה פחות יעילים. בכלל, קנינגהאם היה אמיץ מאוד לדרוך על הדשא בנסיבות אלה אחרי פציעה ארוכה, וגם כוכב ליברפול קני דלגליש לא היה אמור להסתכן אחרי שהוכשר בנס ברגע האחרון - אבל שיחק, כי לא רצה להחמיץ את הגמר. ספק אם נערך אי פעם משחק כה גדול בתנאים כה קטסטרופליים, בו מראש לא ניתן היה לצפות לכדורגל איכותי. לא מפתיע, אם כך, שלא נרשמו הזדמנויות רבות ליד שני השערים, ומבחינת הצופה הנייטרלי זו לא היתה חוויה מרגשת במיוחד.
עוד בוואלה!
קנדי הסתדר לפתע עם קנדי
קחו, למשל, את העובדה שריאל מדריד הוגדרה כסוג של "תעלומה" בתקשורת הבריטית. למעשה, לא רק העיתונאים לא ידעו הרבה על השחקנים בלבן, אלא גם כוכבי ליברפול עצמה. קני דלגליש, גראם סונס ואלן קנדי העידו לימים שלא ידעו לזהות חלק ניכר משחקי היריבה. הם הכירו, כמובן, את קאנינגהאם עצמו, את אולי שטיליקה הגרמני שכבר התמודד מול האדומים בגמר גביע האלופות ב-1977 במדי בורוסיה מנשנגלדבאך, את הקפטן הוותיק סנטיאנה, את המגן הרב גוני חוסה אנטוניו קמאצ'ו ואת החלוץ הזריז חואניטו שבדיוק פירק את נבחרת אנגליה במשחק ידידות וומבלי חודשיים קודם לכן, אבל כאן זה נגמר. ההכנה הטקטית אפילו לא הזכירה את המקובל בכדורגל מקצועני היום.
למען האמת, היה על המגרש שחקן ריאל אחד שגם אוהדים ספרדים בקושי הכירו. השוער הצעיר אגוסטין הוזעק בגלל הפציעה של מריאנו גרסיה רמון, ורק ערך הופעת בכורה בליגה באפריל. באופן טבעי, סימן אותו מנג'ר ליברפול בוב פייזלי כנקודת תורפה והורה לשחקניו לאתגר אותו גם בבעיטות ממרחק - הנחיה הגיונית במיוחד עם שלל הגבשושיות בכל מקום. שחקן ריאל נוסף שהוגדר כחוליה החלשה היה המגן הימני רפאל גרסיה קורטס, לכן המגן השמאלי אלן קנדי והקשר השמאלי ריי קנדי ניהלו התקפות רבות. בדרך כלל הם לא ממש הסתדרו, כי ריי הגאון לא סבל את המגבלות הבסיסיות של אלן, אבל את הערב הספציפי הזה הם סיימו עם חיוך רחב. ריי היה זה ששלח את הוצאת החוץ לכיוונו של אלן בדקה ה-82, וכל השאר היסטוריה.
בריאן קלאף חזה את התוצאה
קחו, למשל, את העובדה כי שחקני ליברפול לא הצליחו לערוך את החימום כראוי, כי הם היו עסוקים במשימה "חשובה" הרבה יותר. למארגנים התברר שעתיים לפני שריקת הפתיחה כי הסמל של יצרנית המדים אומברו לא יכול להופיע על החולצות האדומות בגלל האיסור על פרסומות בשידור טלוויזיה, ולכן יש להעלימן. כך נדרשו השחקנים בכבודם ובעצמם לחתוך חתיכות פלסטר ולהדביק אותן על חולצותיהם. זה לא הלך חלק, זמן רב בוזבז ופייזלי אפילו לא הצליח להשלים את הנאום לקראת ההתמודדות. "לא נורא, אתם תהיו נחושים אפילו יותר עכשיו", אמר המנג'ר האגדי, שהקפיד להיות חיובי ולגרום לשחקניו להתגבר על מכשולים.
בליגה, אגב, לא הצליחה ליברפול להתגבר על הבעיות בעונה המדוברת. אחרי שהוכתרה לאלופה ב-1979 וב-1980, היא סיימה רק במקום החמישי ב-1981, בפיגור תשע נקודות מהאלופה אסטון וילה. גם איפסוויץ', ארסנל ו-ווסט ברומיץ' דורגו לפניה ומצב הרוח באנפילד לא היה מזהיר. זכיה בגביע האלופות היתה קריטית כדי לתחזק את מותג המועדון המוביל בממלכה, קל וחומר אחרי שתי זכיות רצופות וסנסציוניות של נוטינגהאם פורסט הצנועה. הפעם הודחה פורסט כבר בסיבוב הראשון כאשר הפסידה פעמיים לצסק"א סופיה ובריאן קלאף הביע תמיכה פומבית בפייזלי לקראת הגמר. "לא אכפת לו מרמת המשחק, הוא ישמח לנצח 0:1. אני מאחל לו שכך יהיה", הוא הצהיר - ואכן ניחש את התוצאה.
איפסוויץ' לפני ליברפול, ריאל סוסיאדד אלופה
ליברפול אכן היתה פייבוריטית וגם מנוסה מאוד במעמד. היא גברה על גלדבאך ב-1977 כדי להניף את הגביע בפעם הראשונה בתולדותיה ושמרה עליו ב-1978 עם ניצחון קשה על ברוז'. נגד ריאל, אם כך, היא חיפשה תואר אירופי שלישי תוך חמש שנים. מנגד, עבור המועדון המלכותי של ספרד היה זה גמר ראשון זה 15 שנה. ריאל שלטה במפעל בשנותיו הראשונות, אבל מאז 1966 כשלה באירופה באופן תדיר וגם השחקנים התקשו להאמין בעצמם. ויסנטה דל בוסקה, אז קשר מרכזי עם השפם הנאה, העיד כי אחרי שעברה ריאל את אינטר בחצי הגמר, הסתכלו הגיבורים זה על זה ולא האמינו שהצליחו לעשות את זה. היה זה בתום הפסד 1:0 בסן סירו בגומלין, בהופעה הגנתית הירואית אחרי 0:2 בסנטיאגו ברנבאו במשחק הראשון.
זה קרה ב-22 באפריל וריאל שמחה מאוד אחרי הפסד, אבל מיד לאחר מכן, ב-26 באפריל, היא היתה עצובה מאוד אחרי ניצחון. בתאריך זה נערך המחזור האחרון בליגה הספרדית, אליו הגיעה הקבוצה - האלופה בשלוש השנים הקודמות - בפיגור נקודה אחרי ריאל סוסיאדד (בשיטת שתי נקודות לניצחון). לבאסקים היה יתרון במפגשים הישירים ולכן ריאל היתה זקוקה לניצחון בוויאדוליד ולהפסד של הטוענת לכתר בחיחון. הלבנים עשו את שלהם עם 1:3 חלק, ואחרי שריקת הסיום התלהבו השחקנים לשמוע את הבשורה על כך שהיריבה הפסידה 2:1. החגיגות יצאו לדרך, אבל אז הודיעו ברדיו (כן, ברדיו) כי חסוס מריה סאמורה השווה בדקה ה-90 ל-2:2 בחיחון. המהלומה הפסיכולוגית לא היתה פשוטה, והשחקנים סיפרו כי ריאל התקשתה להתאושש ממנה עד הגמר, למרות שהיה לה חודש לעשות זאת.
רבע גמר גביע המלך אחרי גמר אלופות
אם אתם תוהים למה הליגה נגמרה באפריל ומה עשתה ריאל במשך החודש שלם, אז הנה לכם עוד דוגמה מוזרה למהפכות שעבר הכדורגל מאז. באותם ימים נערכו כל משחקי הגביע בשנים אי זוגיות אחרי תום הליגה. משחקי שמינית הגמר התקיימו בתחילת מאי וריאל גברה במפגש הכפול על הואלבה. לאחר מכן, שובץ המשחק הראשון מול חיחון ברבע הגמר ל-20 במאי, גמר גביע האלופות התקיים ב-27 במאי ומיד אחריו שבו הלבנים כדי לארח את חיחון בגומלין בסנטיאגו ברנבאו ב-31 במאי. הם קיוו להציג לאוהדים המסורים את הגביע האירופי, אך זה לא עלה בידם והשחקנים המותשים הפסידו 3:2 והודחו.
כך התנפץ לו לרסיסים חלום הטרבל. לקראת המחזור האחרון בליגה שאפה ריאל לזכות באליפות, בגביע המלך ובגביע האלופות, אבל סיימה את העונה בידיים ריקות. לעומתה, הצילה ליברפול את העונה שלה עם התואר היוקרתי מכולם, וערכה תהלוכה מרגשת ברחובות. "זו היתה אווירה נהדרת ובלתי נשכחת. כל העיר נצבעה באדום ובכחול, כי גם אוהדי אברטון יצאו בהמוניהם כדי לחגוג איתנו", סיפר אלן קנדי. רק תנסו לדמיין את מראות מסוג זה היום. היתה זו תקופה אחרת לגמרי, שונה בתכלית ממה שאנחנו מכירים עכשיו.
האם ריאל יכולה להפסיד בגמר?
לו מישהו היה מספר לאוהדי ליברפול אז שהם יחוו בעתיד צורת בת 30 שנה ללא אליפות, הם לא היו מאמינים. לו מישהו היה מספר לאוהדי ריאל שהבצורת שלהם ללא זכיה בגביע האלופות תתארך ל-32 שנה, ייתכן שהם דווקא היו מאמינים, כי הם התרגלו להתגעגע לדי סטפאנו, פושקאש ופאקו חנטו. רבים מאלה שראו את הגיבורים בשנות ה-50' וה-60' כבר לא היו בין החיים כאשר ריאל זכתה סוף כל סוף בליגת האלופות ב-1998, בזכות השער של פרדראג מיאטוביץ' נגד יובנטוס. אולם, מאז היא ניצחה בכל גמר אלופות אליו העפילה. 2000, 2002, 2014, 2016, 2017, וגם 2018 נגד ליברפול בקייב - היא בלתי מנוצחת במעמד.
ההפסד לליברפול ב-1981 בפריז היה ונשאר האחרון. כעת חוזרות הקבוצות לעיר האורות לגמר חדש. יהיה זה באצטדיון אחר, על דשא באיכות אחרת, כולם יודעים לזהות את כל השחקנים, לא יהיו פלסטרים על החולצות ואין משחק בגביע הספרדי בעוד כמה ימים. אסטון וילה וריאל סוסיאדד כבר לא חולמות על זכיה באליפות, ווסט ברומיץ' וחיחון בליגה השניה, ואיפסוויץ' בכלל בליגה השלישית. רק דבר אחד מזכיר את האירועים מלפני 41 שנה - ליברפול שוב נחשבת לפייבוריטית. מעניין אם זה יספיק לה כדי לקטוע את רצף ההצלחות של ריאל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק: https://www.facebook.com/globalfootball1