בקיץ 2016 חתם אוראל דגני בהפועל תל אביב לשלוש שנים (שיחק בקבוצה גם שנה אחת ב-2014 כמושאל וחזר למכבי חיפה) וקיווה להתחיל דרך חדשה בקריירה. מה הוא עבר מאז? אז ככה, בעונה הראשונה לחוזה הקבוצה הלכה לפירוק תוך כדי העונה וירדה ליגה. לאחר מכן הפועל תל אביב דרשה ממנו להחזיר כ-170 אלף ש"ח שקיבל עבור כרטיס השחקן וזה הגיע לבוררות כשבדרך הוא מנודה עד אשר יישר קו. בהמשך האדומים דרשו ממנו לקצץ בחוזהו, פגעו לו בזכויות הסוציאליות ובעונה האחרונה שלו באדום, עונת הקורונה, דרשו ממנו וממספר שחקנים בכירים לקצץ כ-65% מהשכר. גם כאשר עזב את האדומים, הוא לא קיבל את המשכורת וחצי האחרונות והשלמות ונאלץ לתבוע את המועדון.
בקיץ 2020 דגני התייאש מהאדומים ועבר לבית"ר ירושלים המתחדשת בתקווה לעתיד מקצועי וכלכלי טוב ושקט יותר. מהר מאוד הוא הגיע לקיצוצים, קנסות, שחרורי שחקנים, קבוצה ששנתיים נמצאת בתחתית עם בעלים שמינה נאמן ואולי פירוק שני שיחווה בתוך מספר שנים, פירוק שמשמעו שגם את הקיצוץ של ה-25% אליו הסכים שיועבר לעונה הבאה, הוא עשוי שלא לקבל. וכן, זה רק על קצה המזלג, מה שהוא עבר בשש השנים האחרונות שלו בשני מועדונים גדולים בכדורגל הישראלי.
עוד נחזור לסכם את השנים האלה אך נתחיל בכך שדגני מחוייך בימים אלה. אם בית"ר ירולשים ערכה השבוע מסיבת בריכה לסיום העונה בבית של גל כהן זה אומר הכל, במיוחד לאור העובדה כי היו חששות גדולים לאורך העונה. דגני מסכם: "העונה הייתה סיוט, עונה לא פשוטה. באופן אישי אני עובר כמה שנים כאלה וזה לא חדש לי אבל כל פעם זה אתגר חדש, לפחות זה הסתיים בטוב. נשארנו בליגה. ואפשר לשמוח קצת, גם עם הקהל. אמנם זאת לא הייתה המטרה בתחילת העונה, אך עם כל מה שקרה עם הבעלים, הקהל והמון שחקנים, אז אפשר להגיד שהצלחנו".
לא היה פשוט לך המעבר מהפועל לבית"ר, ישר לשנים הקשות. את ההכרה בבית"ר, גם מהקהל, קיבלת בעיקר בעידן יוסי אבוקסיס.
" זה טבעי. בכדורגל כשהקבוצה טובה הכל נראה טוב יותר והשחקנים מוערכים יותר. אני וכל השחקנים מרגישים את השינוי שמאז שיוסי הגיע. הקבוצה עשתה שינוי קיצוני. היא בוגרת יותר, מסודרת יותר, עומדת נכון יותר. מגיע שאפו ליוסי, פשוט הפך אותנו לקבוצה הרבה יותר טובה".
אולי תסביר מה הוא עשה באימונים ובמשחקים, מה ששני מאמנים לפניו לא הצליחו?
"הוא עבד איתנו על טקטיקה, הוא החליט על סגנון ושיטה. בהתחלה התחלנו עם חמישה שחקנים בהגנה ואחרי זה רוב הזמן הסבנו לארבעה בהגנה, עם קישור חזק. הוא בחר את השחקנים שלו והמשכנו איתם, רוב המשחקים אנחנו עם 7-8 שחקני הרכב קבועים ועוד 2-3 שמשתנים. הוא סידר אותנו על המגרש, נתן לנו את הביטחון. זה לעצור אימונים על כל דבר קטן. על עמידה לא נכונה, תנועה, משמעת טקטית מאוד חשובה לו. בדברים הכי קטנים שמבחינתו מכריעים משחקים. הוא רוצה קבוצה מסודרת ומאורגנת, שקשה ליריבה והרבה יותר קל לשחקנים שלנו להראות את היכולות שלהם".
דגני הוסיף: "צריך לקחת בחשבון שלפני כן גם היו לנו בעיות של פציעות, אני ומחיאס היינו פצועים, ואחרי זה גם עמית כהן. לא היו הרבה שחקנים בהגנה ומגינים וקשרים שיחקו בעמדות האלה. אגב, גם בשנה שעברה ורדאסקה הלך ושיחקתי בשלב מוקדם עם כל מיני שחקנים ולא מעט צעירים בעמדת הבלם ולא עם בלם קבוע. לפעמים טל בן חיים חזר שהוא לא כשיר כי אין ברירה, וזה לא טוב, עובדה שמחיאס חזר ושיחקנו יחד זה התייצב וזה נראה הרבה יותר טוב".
סבלת מההנהלה והבלאגן הכלכלי בהפועל תל אביב. הגעת לבית"ר עם בניון אחרי שהיא סיימה במקום השלישי עם ציפיות לקבוצת צמרת שנאבקת על תארים. השתבש קצת לא?
"חוסר מזל. בכדורגל צריך מזל ובארץ צריך עוד יותר מזל. זה גם ליפול על קבוצה טובה וגם בטיימינג הנכון. עם הפועל עברתי את השנים הקשות, כולל ירידה ובעונה האחרונה שלי סיימנו בפלייאוף העליון ועזבתי. בית"ר עשתה מקום 3 ואירופה. בניון ורוני לוי הביאו אותי, עפנו במשחק הראשון באירופה, קיצוצים, קנסות, שחרורי שחקנים, בניון ורוני הלכו ונכנסנו לשנה קשה. אתה מצפה למשהו אחד וקורה משהו אחר, אלה החלטות שמשפיעות על קריירה, ובהחלטות האלה פחות הלך לי בקריירה. אני מקווה שזה יתהפך לי ואיהנה מכמה שנים עם קבוצות במצב טוב יותר".
דגני הוסיף: "אנשים לא כל כך מבינים מה אתה עובר, זה מתסכל להגיע למצב כזה. לא באתי למועדון קטן, הגעתי גם לבית"ר ולפני זה להפועל תל אביב. זה אף פעם לא נעים ולא נותן שקט שחותכים לך במשכורת ומשחקים איתך משחקים, לצערי בישראל בכדורגל זה קורה הרבה. בקורונה בחו"ל אני מכיר כאלה שלא נגעו להם בשכר אלא אם מגיעים להבנות בהסכמה, באירופה יש את פיפ"א שתגן עליך, בארץ זה פחות עובד. פה חתכו כמה שהמועדונים רצו, זאת הייתה מכה מאוד גדולה לשחקנים. כולם חושבים שהכל אצלנו ורוד, אבל לא מבינים שהשחקנים שמשחקים לאורך קריירה יחסית ארוכה זה 12 עד 15 שנים. תקופה שבה צריכים לעשות הרבה כסף ביחס לשאר השוק, עד שבגיל 35 או 36 אתה צריך להתחיל מחדש".
"לוקחים משכנתאות, התחייבויות, יש משפחה וילדים, חותכים 30 ו-40 אחוז בלי למצמץ, ורוצים לקנוס ולקצץ לך בכל פינה בדברים אחרים, זה מתסכל. אני מקווה שיום אחד יהיה גוף שיגן על הצעירים באופן מושלם כמו שפיפ"א עושה בחו"ל, שלא ייקלעו למצב הזה. אני ברוך השם משחק במועדונים גדולים כל הקריירה עם מאות אלפי אוהדים כמו מכבי חיפה, בית"ר, הפועל תל אביב, אז אם זה קורה במועדונים כמו בית"ר והפועל, אז במועדונים הקטנים זה בטח הרבה יותר גרוע".
אולי היה עדיף לך להישאר במכבי חיפה. שם יענקל'ה שחר לא משחק את המשחקים האלה.
"אי אפשר לצפות את הדברים האלה. גם כשהגעתי למכבי חיפה, אלו היו השנים הפחות טובות של המועדון. עברתי להפועל תל אביב בשנים הפחות טובות ואז עברתי לבית"ר, חוסר מזל. אני מאמין שאלוהים מכוון אותי לאן שצריך וכך זה צריך להיות, אולי זה יתוקן בהמשך".
כל הזמן רצית אירופה, גם בקיץ האחרון. יש לך חוזה לעוד שנה בבית"ר, מה אתה עושה עם האי וודאות?
"בשביל זה יש לי סוכן שמסתכל על השוק ובודק אופציות. השבוע הייתה לנו מסיבת סיום של העונה, אנחנו כבר אוטוטו בסוף, ומה שקורה בבית"ר מלחיץ. לרוב הסגל אין חוזה לעונה הבאה, ישנם 5-6 שחקנים עם חוזה לעונה הבאה. זה אני, איתמר (ניצן), קריאף, זרגרי, שועה, אולי עוד אחד או שניים, זה כלום. זה משהו שלא נתקלתי בו בקבוצת כדורגל שבה רק לכמות כזאת של שחקנים ישנו חוזה לעונה הבאה, זה מצב רע מאוד. אם לא יקרו דברים בהקדם בית"ר תהיה בבעיה קשה, עוד חודש וקצת צריכים להתחיל האימונים והרבה שחקנים ללא חוזה ולא יודעים מה קורה איתם. אם בית"ר לא תפנה, הם יחפשו אופציות חדשות וקשה יהיה להביא שחקנים טובים ולהתחיל הכל מחדש ברגע האחרון."
"אני מת להיות בצמרת ולחוות דברים טובים אבל משהו שואב אותי למטה. אני עם חוזה בבית"ר ומצפה לשמוע מה קורה, הם יכולים להחליט שאני נשאר ובונים קבוצה טובה ויהיה טוב לכולנו בבית"ר. החודשים האחרונים עם אבוקסיס עשו חשק לשחקנים להישאר, תמיד אפשר לעשות משהו טוב אבל אם אין לך כסף, אי אפשר לבנות קבוצה טובה ולהתקדם, זה צריך לקרות בהקדם".
יוסי בניון הביא אותך לבית"ר ועכשיו אתה איתו בנבחרת. אתה אופטימי לגבי הציוות? אולי עוד תגיע לטורניר גדול שיחפה על השנים האלה.
"אני תמיד מאמין, בכדורגל קורים דברים מדהימים. קבוצות קטנות ניצחו את הקבוצות הכי גדולות בעולם. מכבי חיפה ניצחה את מנצ'סטר יונייטד, הפועל תל אביב ניצחה את צ'לסי, זה מה שיפה בכדורגל. זה שאנחנו לא ברמה של הנבחרות הגדולות בעולם זה לא סוד, כולם יודעים את זה".
מה קרה עם וילי רוטנשטיינר, היו לכם משחקים טובים ודקות טובות אבל קרסתם הגנתית.
"לא יודע להסביר. הבקענו המון שערים, אולי הכי הרבה שערים בקמפיין אבל ספגנו המון, אז לא עשינו את הדברים נכון בצד ההגנתי. היו אנרגיות מצוינות, חדר הלבשה מצוין, אין לי תשובה לתת למה זה לא עבד".
אתה יודע מה אומרים אחרי הפסדים כאלה? אין בלמים.
"זה דבר שקל לרשום אותו בעיתון או לפרשן. להגיד שאין בלמים כשסופגים גול. לא מבינים ששני בלמים לא יכולים לסגור קבוצה, זה כל הקבוצה. שחקני יריב באים מקו שני, מבלמים, מגינים וקשרים שמצטרפים. כל היריבה יכולה להבקיע, בעיקר בנייחים, אין לזה משמעות רק לבלמים. אבל התרגלנו. אף פעם לא כיף לשחקן לשמוע דברים כאלה, התקשורת בישראל היא תקשורת קשה ולא פשוטה ולומדים להכיל אותה, לדעת להתייחס למה שצריך ולא להתייחס למה שלא צריך. בשבילי זאת גאווה לייצג את הנבחרת, כולנו מחכים לזימונים ורוצים להיות חלק, אתה חווה דברים שאתה לא חווה בארץ, אתה משחק נגד שחקנים מהטופ העולמי, מייצג את המדינה, אלה אתגרים אדירים".
מאמנים כמו קלינגר והיום אבוקסיס מחזיקים ממך כעוגן ואחד הבלמים הטובים בארץ, אבל לאורך השנים הנבחרת החזירה את המעמד שלך.
"ברוך השם אני בלם בכיר בישראל ושיחקתי במועדונים הכי גדולים בארץ. אני מקווה עד הסוף הקריירה להמשיך במועדונים הכי גדולים בארץ. אם הייתי מצליח ליפול בשנים מסויימות במועדונים שנמצאים במקום טוב יותר ובצמרת, כולם היו מעריכים אותי יותר. התקשורת, האוהדים והמאמנים. מבחינת שחקן אני מנסה כל הזמן להתקדם ולהיות טוב יותר, אני חושב שאני עושה עבודה טובה ובגלל זה המאמנים שמאמנים אותי אוהבים ומעריכים אותי".
"בנבחרת אני כמעט 12 שנה, חוץ מהעידן של אלישע שלא הזמין אותי. במכבי חיפה בשנים הקשות אני היחיד שהוזמנתי, בהפועל תל אביב הייתי היחיד בנבחרת. בבית"ר אני ואיתמר ניצן, זה אומר משהו, זאת הערכה שאי אפשר לקחת ממך. זה מאוד חשוב בשנים כאלה, זה מחזק אותך ואת הביטחון ביכולות שלך. הלוואי שהייתי בצמרת, הייתי חווה את זה טוב יותר".
היית קרוב לעבור לבאר שבע בעידן ברק בכר והאליפויות. מה קרה שם?
זה חלק מהרגעים האלה. היה מו"מ עם הפועל תל אביב, דברים לא נסגרו והם הביאו אני חושב את חאתם אלחמיד. זה בדיוק המזל הזה. ליפול במועדון מסויים בזמן מסויים וזה שמשפיע על הקריירה. אני מקווה שזה ישתנה בשנים הבאות. אולי אם נגיע לטורניר גדול עם הנבחרת זה יפצה".
יש לכם בלם חדש בסגל הנבחרת, מיגל ויטור.
"מיגל בלם מצוין, אי אפשר להגיד עליו משהו לא טוב. אני יודע שמאמנים אוהבים אותו, מחזיקים ממנו, מתכוננים אליו, יש לו מה לתרום".
ארבעה או חמישה בהגנה?
"זה לא משנה. מה שמשנה זאת הצורת משחק. חמישה בהגנה יכול להיות סופר הגנתי או סופר התקפי, תלוי איך המאמן רוצה לשחק, לי נוח גם ב-5 וגם ב-4, כל עוד אני משחק הכל בסדר. זה יותר חשוב לי".
כל פעם כשקורה כאן משהו, ציוץ של שחקן מתחילה מתיחות בין השחקנים היהודים לאלה המגזר, מה עושים?
"בגלל זה לא צריך להכניס פוליטיקה לספורט, זה הסיפור. אנחנו חיים במדינה שיש בה הרבה בעיות, יש לנו מלחמות. יש לנו פיגועים, זאת ישראל לטוב ולרע וצריך לדעת להסתדר בה ביחד, אין ברירה אחרת".
אגב, אתה לא מבלה יותר מדי עם חברים ואנשים מהכדורגל, בדרך כלל זה רק המשפחה.
"כן, אני איש משפחה. להיות עם האישה והילדים כמה שיותר. יש לי שני ילדים יקרים, און ואריא, און בן 6 ואריא בת 4.5 עוד מעט. אני מאוד אוהב אותם וכיף לי לבלות איתם, פעמיים בשבוע אוסף אותם מהגן ואיתם עד הערב ובכל יום אפשרי. ויש גם בן נוסף בדרך, באמת שהמשפחה היא מעל הכל".