מאי 87, בית"ר ירושלים זוכה באליפות הראשונה וההיסטורית שלה לאחר ניצחון 2:0 על מכבי תל אביב בבלומפילד. המשחק נערך בערב יום הזיכרון. השחקנים חוגגים עם האוהדים במשך דקות ארוכות עד שאברהם לוי מתחיל לגשת לשחקן שחקן ולבקש ממנו להפסיק את החגיגות ולרדת לחדר ההלבשה. שחלקם לא נענים הוא אומר להם: "אנשים מתו כדי שאתם תוכלו לשחק כאן כדורגל ולחגוג. רדו, נחגוג אחרי יום הזיכרון".
לא במקרה הראיון עם אברהם לוי נערך לקראת ערב יום הזכרון ועולה בעצמאות. לוי בן ה-79, יוצא גולני, הוא חיבור של אהבה למדינה ולבית"ר ירושלים. בינואר האחרון הוא נקלע לסיטואציה בה נלחם על חייו בעקבות נגיף הקורונה - וניצח בקרב.
לוי מספר את אשר התרחש לקראת סוף חודש ינואר: "הרגשתי לא טוב במשך כמה ימים, עשיתי בדיקת קורונה ויצאתי חיובי. הייתי משוכנע שזה יעבור, נשארתי בבית כמה ימים והתרחקתי מכולם גם כדי לא לסכן מישהו. לא האמנתי שזה יכול לתפוס אותי כל כך חזק אחרי שלושה חיסונים, בדיוק תכננתי ביום ראשון שאחרי ללכת לעשות את החיסון הרביעי, הייתי רגוע. אבל המצב השתנה,לאט לאט הרגשתי רע יותר והבנתי שצריך ללכת לבית חולים".
חששת באותם רגעים?
"בשלב הזה לא. אושפזתי כשבוע בהדסה עין כרם במחלקת הקורונה, לאחר שהייתה החמרה במצב הודיעה לי ולמשפחתי שבמצב כזה לא לוקחים סיכון וצריך להרדים ולהנשים אותי. אני לא אשקר ואומר שכאן זאת הייתה בשורה מפחידה ומלחיצה, באותו רגע זה מרגיש נורא. הראש והלב באותו הרגע הם בין המחשבה שאולי לא אצא מזה לבין זה שאני חייב להיות חזר ולהילחם, קודם כל בשביל המשפחה שלי. חייב להיות חזק עבורם".
אל תפספס
11 ימים היה לוי מורדם ומונשם: "אני יודע שהתפללו עבורי אלפי אנשים וזה עזר, לפעמים דרך רגעים כאלה בן אדם מבין איזה דרך הוא עשה בחיים. שאף אחד לא מתקשר ומתעניין בך אתה נכנס לדיכאון, הטלפונים והדאגה לשלומי נתנו לי כח. לאנשים לפעמים זה נראה רק כדורגל אבל זאת דרך חיים שבה הכרתי, עזרתי והתחברתי לכל כך הרבה אנשים".
התקשרו מכל פינה בארץ ובעולם. רובי ריבלין כל יום דאג לשלומי, אלי כהן השריף, דרור קשטן. התקשרו מקנדה, לוס אנג'לס, אירופה. שחקני עבר מלפני 50 שנה כמו אבי ששון וכמובן כל אלה שאתם מכירים כמו אלי אוחנה, אורי מלמיליאן, אודי רובוביץ', שלמה שירזי, דוד אמסלם, ארצי בן יעקב שגם עבר קורונה - ועוד הרבה מאוד שזכרו. זה מאוד ריגש וחיזק אותי. מאוד. נתן לי להבין שעשיתי טוב לאנשים בחיי. עברו אצלי יותר מאלף שחקנים, מאמנים ואנשים במשך 40 שנה בכדורגל".
כשהתעורר, בנו שמוליק שאל אותו אם הוא יודע כמה ימים היה מורדם ומונשם והוא העריך ששלושה. כששמע שמדובר במספר דו ספרתי, הוא היה המום ששמע: "לא הבנתי, הייתי בשוק. כשראיתי תמונה שלי שבה ירדתי 8 קילו בזמן ההרדמה הבנתי שזה הגיוני 11 יום, אבל עדיין הייתי המום. היום אני מרגיש הרבה יותר טוב אבל צריך עוד זמן להחלים ולהתחזק. יש לי פצע גדול בסנטר כתוצאה מהימים האלה שלא הגליד עדיין, ופיזית צריך להמשיך ולהתחזק כדי לחזור לאותו המצב. זה לא פשוט".
שמוליק סיפר לו שחברו יוסי מזרחי כבר לא מאמן בית"ר ומי שהחליפו הוא יוסי אבוקסיס, שגם נשאר קרוב לאברהם לאורך כל השנים מאז עזב את בית"ר: "זאת הייתה החלטה טובה. ליוסי מזרחי תמיד אמרתי שהוא לא צריך את זה עליו וחשוב יותר מהכל שידאג לבריאות. זה שאבוקסיס חזר לסגור מעגל יותר מ-20 שנה זה מצוין. גם כי הוא מאמן הכי טוב עבור בית"ר וגם כי זה היה חשוב שיקבל את החיבוק הזה מבית"ר בחזרה".
21 שנה לאחור, מה היה שם עם אבוקסיס שעזב?
"אנשים בכלל לא יודעים שיוסי רצה להמשיך בבית"ר, אנחנו לא רצינו שימשיך. אנשים לא יודעים את האמת. אבוקסיס רצה להמשיך ואהב את בית"ר, היא הייתה הנשמה שלו. הוא העלה את בית"ר ברמה. אחד השחקנים הכי טובים ששיחקו אצלנו, היה במעמד טופ של גדולי השחקנים שגדלו במועדון. מבחינה כספית חשבנו שהוא עשה את שלו ואת הכסף שלו העדפנו לקחת לשחקנים אחרים. הוא מאוד רצה להמשיך והקהל חשב שרצה לעזוב. הוא היה צריך להמשיך הלאה, הוא גדל בהפועל תל אביב, הם שילמו לו מה שביקש והוא עשה מה שנכון לו. הוא לא בגד בבית"ר. כל השנים הוא דיבר איתי על בית"ר ועל רצון לחזור לבית"ר ולאמן אותה. הוא נשמה, אנשים פשוט לא מכירים אותו".
איך אתה רואה את בית"ר של היום?
"מצד אחד יש בעיות אבל מצד שני יש חיבור חדש. אוחנה שם, יוסי אבוקסיס חזר, זה גורם לאנשים להתחבר. אני שמח שיוסי עשה עבודה טובה וחזרו האוהדים ויש אווירה טובה. הקהל היה יוצא מהכלל בשבועות האחרונים ותומך, זה חשוב מאוד. אני אומר לך שלא כל כך קשה להחזיר את בית"ר לגדולתה ואת הקהל הירושלמי. גם לא צריך כל כך הרבה כסף, צריך שיבוא מישהו ללא אינטרס, שיבנה קבוצה טובה למען הקהל הירושלמי והקהל בכל הארץ, שיידע לשמור על מחלקת נוער טובה ולשמר שחקנים מקומיים ולא לזרוק אותם כמו שעשו, החשיבות של שחקני בית מאוד מאוד משמעותית בבית"ר ובעיקר בירושלים, ככה מתחברים. עשו טעויות ששיחררו שחקנים כמו איינבינדר, קלטינס, כחילה, אנחנו בחיים לא שיחררנו שחקני בית, ידענו את החשיבות. גם שהם קצת פחות טובים ידענו את המשמעות והחיבור".
למה אתה מתכוון בעלים ללא אינטרס?
"חוגג לא בבית"ר מאהבת מרדרכי, הוא רצה להיות בבאר שבע ולהיכנס 50 אחוז עם אלונה ברקת אבל זה לא הצליח. זה שקפץ על בית"ר וחשב שדרכה הוא יקבל פרסום וזה יעזור לו הוא נכשל בזה. הוא זרק כספים ולא הבין מה נכון לבית"ר, הצניעות והחיבור לרוח ולירושלים הם מעל הכל בבית"ר, מי שאיכפת לו ומחובר לבית"ר מבין את זה".
אבוקסיס יחכה לבית"ר?
"יוסי יחכה, הוא ימשיך בבית"ר. אני משוכנע בזה כי זה מה שהוא הכי רוצה ויש לו סבלנות. אם בית"ר תלך לפירוק ותתחיל עם מינוס 12 זה רע מאוד. הבעיה היא שאף אחד לא באמת יודע כמה החובות ומה יתגלה שיעשו בדיקות, אחד אומר 20 מיליון ואחד 60, אם זה יהיה בסכומים גבוהים מדי זה יילך לפירוק וכל החובות יתבטלו, לא תהיה ברירה אבל בית"ר תתמודד עם זה. אני חושב שיוסי אבוקסיס צריך להישאר בבית"ר בכל סיטואציה, תהיה שנה קשה והוא האיש להחזיק אותה בשנים הבאות על הקוים, יש לו את כל מה שצריך לעמוד בלחץ הזה".
הזיהוי עם הגזענות גרם לבית"ר המון נזקים לאורך השנים
"בתקופה שלי לא היו דברים כאלה. היו קללות אבל לא מעבר. אני רציתי להביא ערבי לבית"ר ולא היו דברים כאלה. ניסינו את עלי עוסמאן, אפילו רפעת טורק ישב אצלי בבית, דיברנו והיינו במו"מ. גם בנוער שיחקו שחקנים ערבים ואף פעם לא הייתי נגד. ספורט זה ספורט, לא צריך לקשור אותו לפוליטיקה. אני בטוח שלאט לאט זה יהיה מאחורי בית"ר ירושלים".
אנחנו בימים שבית הדין המשמעתי במוקד עם כל ההעמדות לדין והעונשים. אתה היית בזמנו הכוכב של בין הדין עם סיפור "הקומץ" וידעת לדבר לליבם של השופטים
"לא היה צריך אז עורכי דין מול השופט. השופטים כבר היו חברים שלי. הם היו מתחשבים, לא התייחסו אליי כמנכ"ל קבוצה. השופט היה אומר לי 'אברם עזוב אל תדבר, אני יודע מה לכתוב'. היה נותן על תנאי, סכומים קטנים. התחשבו בי כי הייתי שבוע כן שבוע לא. הם הבינו שזה לא פשוט. עד היום לא מצאו עונשים מתאימים שלא יזיקו לקבוצה. איזה עונש ייתנו שישפיע על הקהל להתנהג אחרת. אי אפשר שהקבוצה תיענש כל יום עם יציע מזרחי סגור, רדיוס, ללא קהל, זה הורס את הכדורגל.
"אגב, רדיוס זה בכלל לא עונש. אנחנו לקחנו אליפות בבלומפילד. זה יצא לנו טוב כי היו לנו שחקנים טכניים שבאו לידי ביטוי שם. אורי מלמיליאן אמר לי פעם שאם הוא היה משחק בטדי ולא בימק"א הרמה שלו הייתה עולה פי 40. בימק"א בבוץ היה קשה לשחק, לשחקן טוב וטכני אין כמו דשא טוב וחלק שאפשר לשחק כדורגל איכותי".
ממרום גילך, איך אתה רואה את המצב במדינה?
"קשה מאוד, קשה מאוד. אני לא מאמין על דברים שקורים כאן. לפני 40 שנה אם היית שואל אותי מה יהיה לא הייתי חולם על המצב הנוכחי. המדינה שלנו היא חצי חצי- חצי ימין וחצי שמאל וערבים וקשה לנהל מדינה בצורה כזאת, ברגע שאין לך רוב אמיתי אי אפשר לנהל מדינה, בנט נכנע לרע"ם ולכל אחד, כל מי שהוא צריך מעמיד לו תנאים קשים והוא רוצה לשרוד, זה מביא למצבים כמו בהר הבית או בכל פינה במדינה. בנט עצמו לא מאמין שהוא היה שר הביטחון בליכוד, הוא דיבר אז אחרת והוא היה תקיף, אני כל החיים הייתי משוכנע שמי שיחליף את נתניהו בליכוד יהיה בנט, אבל הוא שינה את העור שלו, הוא במלכוד כי אין לו איך לנהל את זה, הוא כבול".
נבחרת ליקיר ירושלים בשנת 2021, איך זה הרגיש?
"וואו, התרגשתי מאוד. זה לא פשוט כי לא ציפיתי לתמיכה כזאת. אלה שקיבלו יחד איתי היו אנשים שבאמת נתנו - פרופסורים, מנכ"ל בית החולים שערי צדק, אנשים מאוד מכובדים, ואני הייתי ביניהם מהכיוון של הספורט. התרגשתי מאוד על ההכרה. אני חושב שיש לנו ראש עיר יוצא מהכלל. הוא דואג לעיר ולתושבים בכל פינה".
מסר לסיום
"אני מקווה שעוד בזמני נראה זמנים טובים יותר למדינה. אני רוצה להעביר מסר לעם ישראל להתאחד, להמשיך להיות ביחד ולהפסיק עם המריבות. תמיד יש תקוה לשלום, תמיד צריך שתהיה לנו תקוה. בנוסף אני מקווה שעוד בימיי אני איהנה שוב גם מבית"ר. אני קורא לאוהדים להיות ביחד, להתאחד סביב הקבוצה. הם הכח הכי גדול שלה ואפשר להחזיר אותה למקום שלה קודם כל בזכותם ובזכות התמיכה שלהם. רק שיבוא מישהו שיהיה איכפת לו ודברים יסתדרו, גם אם זה ייקח שנה-שנתיים".