ישראל מתביישת: הדרישה מיוסי בניון לבצע מהפכה בנבחרת היא לא ריאלית

הלחץ להצליח הוא חסר פרופורציות, הפרשנים רק מחכים בפינה כדי לקטול, והמתקפה של ניסנוב על חזן רק המחישה את כמות האינטרסים וחוסר הכבוד. נבחרת ישראל ממשיכה להציג את הבעיות, מאמן זר עשוי להקל על יוסי בניון לפעול

משה בוקר
28/03/2022
תקציר: גרמניה - ישראל 0:2 (ספורט1)

עם כל הכבוד להאנזי פליק, אל תתייחסו לעובדה שהוא החמיא לנבחרת ישראל בסיום המשחק, אל תיקחו ברצינות את הדברים החמים שאמר למאמן הנבחרת גדי ברומר. מה כבר מבין פליק בכדורגל, בעיקר של נבחרות? בסך הכל פליק היה עוזר מאמן נבחרת גרמניה, זו שזכתה במונדיאל, בסך הכל הוא לקח כמה תארים עם באיירן מינכן (ביניהם טרבל) וכעת הוא רק מאמן את נבחרת גרמניה, אותה הפך בתקופה קצרה למועמדת לזכות במונדיאל. עזבו אתכם, זה לא האיש שצריך לקחת ברצינות את הדברים שלו. בטח לא כאשר מדובר במחמאות לנבחרת ישראל.

צריך ומומלץ אפילו להתייחס ברצינות למיטב הפרשנים שלנו, אלה המבינים הרבה יותר מפליק, אלה שמסוגלים לנתח בצורה מעמיקה ועניינית את תחלואי הנבחרת שלנו ולספק הסברים מרתקים ומקצועיים עד כמה הנבחרת שלנו הציגה משחק עלוב בלי סגנון ושיטה, ואף הגיעו למסקנה שלמנהל המקצועי של הנבחרת, יוסי בניון, עוד מצפה עבודה רבה.

מי שחשב שהמנהל המקצועי בניון יעשה קסמים מהיציע, אין לו מושג בענף(צילום: מערכת וואלה!, ניב אהרונסון)

קשה להתעלם מהפרדוקס הגדול שמאפיין את הפרשנים שלנו. בכל שבוע הם מבקרים את היכולת החלשה כל כך של הכדורגל הישראלי, הם חוזרים ומתלוננים עד כמה הרמה כאן ירודה, הם מציינים (בצדק) שבכדורגל הישראלי לא צמחו לנו כשרונות גדולים, כאלה שמזכירים במשהו את בניון, ברקוביץ, רביבו, אוחנה, בנין, ועוד רבים אחרים, ויש כאלה פרשנים (ברקוביץ למשל) שאינם מתביישים להודות שהם נרדמים משיעמום מול הטלוויזיה בצפייה במשחקי ליגת העל. שלא נדבר על השיעמום הגדול והמחיר שנאלצים לשלם הכתבים הנמצאים במגרשים ומסקרים את המשחקים.

מאמן נבחרת גרמניה אינו מכיר את הרמה של הליגה שלנו, הוא לא מקשיב לפאנלים השונים באולפנים אצלנו, אבל הוא החמיא לנבחרת שלנו בגלל שהוא ראה והבין דברים שרבים מאיתנו לא ראו. אל תתלהבו, פליק לא החמיא כדי לרצות את ברומר או בגלל שהוא ריחם עליו, אצל המאמנים הגרמנים אין ג'סטות. הם אומרים בדיוק מה שהם חושבים.

הנבחרת לא הבריקה. זה נכון. היא לא הציגה משחק שאפשר לבנות עליו ולפנטז שאנחנו בדרך לטורניר היורו או להצלחה מסחררת בטורניר גביע האומות, הנבחרת הציגה את המראה של הכדורגל הישראלי. הרבה נחישות ופחות יכולת. ומי שחשב כי גדי ברומר יכול לבנות סגנון ושיטה באימון או שניים, או שהמנהל המקצועי בניון יעשה קסמים מהיציע, אין לו מושג בענף. אצל לא מעט מאמנים בליגת העל אני מחפש מתחילת העונה סגנון ושיטה. מחפש ולא מוצא.

עוד בוואלה!

בתקשורת הגרמנית לא התרשמו, אך פליק פרגן: "ישראל ניסתה להעז"

לכתבה המלאה
נבחרת ישראל (ולא מהיום) הפכה לשק החבטות של תקשורת הספורט. הכי קל לבקר, הכי פשוט לפרק, ועבור חלק מהם, זה גם הפך למקצוע(צילום: GettyImages, Thomas Niedermueller)

זה הכדורגל שלנו, זה מה שיש לנו להציע, זו הסחורה הכי חמה שאנחנו מסוגלים (בעת הזו לפחות) להציע באירופה. אי אפשר לבקר את רמת הכדורגל הישראלי בלי הפסקה, אי אפשר לרסק את המותג של ליגת העל, אי אפשר לחזור ולהדגיש שרבים מהליגיונרים שלנו מתייבשים בספסל של קבוצתם באירופה ושוקלים לשוב ארצה, ובמקביל לדרוש מהנבחרת שלנו לתת הצגה נגד גרמניה.

התחושה שהפרשנים כאן מחכים בכיליון עיניים לתחילתו של טורניר גדול של הנבחרת, לאיזה משחק ידידות של הנבחרת, רק כדי להשחיז סכינים ולהתחיל לשחוט. לפעמים נדמה שהם באים עם דעה קדומה מהבית. למעט אחד או שניים מהפרשנים הרבים המציפים את מדינתנו הקטנה, לא נשמע אותם מתבטאים בסגנון נוקב כל כך נגד מכבי תל אביב ומכבי חיפה למשל. הם ישתמשו בסגנון עדין יותר, מלטף יותר. נבחרת ישראל (ולא מהיום) הפכה לשק החבטות של תקשורת הספורט. הכי קל לבקר, הכי פשוט לפרק, ועבור חלק מהם, זה גם הפך למקצוע.

הכי טוב זה לא לפתח ציפיות מנבחרת ישראל. קשה להאמין שבניון יעשה כאן מהפכות בתקופה כל כך קצרה, יש גורמים בהתאחדות שלא יעיזו לומר זאת, אבל הם משוכנעים שבניון צריך להכין את הנבחרת למוקדמות היורו. עבור רבים מהם טורניר גביע האומות אמור להיות סוג של הכנה מצויינת על רטוב לקראת הדבר האמיתי אחרי המונדיאל, אותו כרגיל, נראה מהבית.

יוסי בניון ואורן חסון הולכים על מאמן זר. אם הכיוון הוא אכן לבנות בעיקר על טורניר מוקדמות היורו, למאמן זר יש יתרון גדול, ולא רק בגלל העובדה שהוא יצליח להתעלם מהביקורת ורעשי הרקע במהלך הכנת הנבחרת לטורניר הבא. בהנחה שהמאמן הבא, לפחות כמו וילי רוטנשטיינר, יתעלם מהביקורת והלחצים של התקשורת וגורמים מטעם (בקבוצות הגדולות) בנוגע לזימון שחקנים לנבחרת, ובהנחה שהמדד של יו"ר ההתאחדות לכדורגל יהיה טורניר מוקדמות היורו, תהיה (אולי) סיבה לאופטימיות.

במשחק בגרמניה לפחות למד מרקו בלבול שני דברים: מקומו של אופיר מרציאנו בשער הנבחרת הבוגרת, ומקומו של דניאל פרץ בשער הנבחרת הצעירה. לפחות בעת הזו. וכולנו למדנו עוד דבר: כדי שהנבחרת שלנו תבקיע, ערן זהבי צריך להיות על המגרש.

צריך לדאוג שניסנוב ילמד לשמור על הפה שלו. דוידה(צילום: קובי אליהו)

ומילה לשרון ניסנוב: יכול להיות שלרגל פורים שרון ניסנוב התחפש לבתיה סהר? יכול להיות שההצלחה של קובי רפואה עם העלייה לפלייאוף העליון מנעה ממנו לפתוח את הפה על המאמן שלו ולהרעיל את אזור המחייה של רפואה, אז הוא הרגיש צורך עז לזרוק את הרפש שהצטבר אצלו בבטן על מאמן אחר? שרון ניסנוב התבלבל. הוא חשב לרגע שהוא יכול להביא את השכונה שלו גם לנבחרת הצעירה של ישראל. הוא האמין שאלון חזן עובד אצלו, או שהוא מתרגש מהביקורת העלובה שמתח עליו אחרי שהמאמן החליט לא לשלב את אושר דוידה בהרכב הנבחרת נגד פולין.

בניגוד לבן שהר שהפך לקורבן של אמא שלו (בנוגע לראיונות ההזויים שהיא העניקה כל השנים) נקווה שהכישרון הצעיר של הפועל תל אביב, אושר דוידה, ידאג שניסנוב ילמד לשמור על הפה שלו בכל הקשור לדקות משחק שהוא מקבל בנבחרת. נבחרות ישראל (בניגוד לדעה הרווחת) אינן מתנהלות כמו שכונה (למשל השכונה של ניסנוב), ואם ניסנוב רוצה לדאוג ליהלום שיש לו, כדאי לו לשתוק. אני יודע זה קשה, אבל כדאי לו להתאמץ. כמו בן שהר, גם דיודה הוא קורבן. קורבן של אדם עם יצרים בלתי נשלטים, עם אישיות הדורשת כנראה להישאר רלוונטית גם במחיר של אמירות שלא מועילות כלל לשחקן. לפעמים להיפך.

שרון ניסנוב לא לבד. עם הפה והסגנון הוא בהחלט בראש הרשימה, אבל הוא לא הבעלים היחיד שרואה את האינטרס של קבוצתו לפני הכל. בעלי הקבוצות בליגת העל מעולם לא היו פטריוטים. מעולם נבחרות ישראל לא ממש עניינו אותם. כולנו זוכרים את העימותים בין רוני לוי (והוא לא היה לבד) אז מאמן מכבי חיפה לדרור קשטן אז מאמן נבחרת ישראל ומשה סיני עוזרו, מאבקים מרים ומתוקשרים בנוגע לזימון שחקנים לנבחרת. ותמיד האינטרס האישי אצל המאמנים בקבוצות שיחק תפקיד מרכזי.

במקרים רבים בהם היו לקבוצות הגדולות משחק גורלי מייד אחרי משחק הנבחרת, פתאום הכוכבים הגדולים היו סובלים מפציעה מוזרה. פתאום הם אינם מסוגלים לדרוך על הרגל ומבקשים שחרור מהסגל. ופתאום, בדרך נס, כעבור יומיים שלושה, הם בריאים כמו שור, עולים בהרכב הראשון של משחק העונה ואף יורדים לגליצ'ים.

מעולם הבעלים של הקבוצות לא היו פטריוטים, שלא נדבר על המאמנים בקבוצות. תמיד הם ראו את האינטרס שלהם, תמיד זה פעל באופן שיטתי. כאשר הקבוצה במאבקי אליפות, הם יעשו הכל כדי שהשחקנים הבכירים שלהם יקבלו פטור מה בנבחרת, גם במחיר שהשחקן התחזה לפצוע ממש. אבל יש גם מקרים הפוכים, כאלה שבעלי הקבוצות או מי מטעמם, יעשו הכל כדי שהכוכבים שלהם יהיו בנבחרת.

וגם כאן הכל מונע מאינטרס אישי. ברגע שיש לבעלים של הקבוצות עניין למכור את הכוכב שלו, נבחרת ישראל היא הבמה הטובה ביותר כדי להשביח את ערך הסחורה. הבעלים יודעים שבמשחקי נבחרות יש סקאוטים וסוכנים רבים, יש תקצירים בערוצי ספורט באירופה, בקיצור יש במה שאפשר לעשות דרכה מיליונים. תתארו לכם למשל את דניאל פרץ מככב בשער הנבחרת בגרמניה. תתארו לכם מה היה קורה אז. הנבחרת הלאומית שלנו תצליח להגיע לטורניר גדול ברגע שרמת האינטרסים של הגורמים השונים תפחת. ברגע שרבים מבעלי הקבוצות ידאגו לשפר את רמת הניהול (החינוך בא מהבית) את היכולת להכיל את האינטרס הלאומי לפעמים מעל האינטרס האישי, ברגע שבהתאחדות יפסיקו לבחון מאמן לפי משחק, וברגע שיוסי בניון יהמר נכון על המאמן הלאומי, יש סיכוי שנראה כאן משהו אחר. בינתיים, כדאי להימנע מהפרדוקס. ליגה חלשה, אפורה ונטולת כוכבים, אינה מסוגלת לנפק לנו נבחרת נוצצת. בטח לא מול הנבחרת של פליק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully