העתיד בקנה: ארטטה ביצע מהפכה וארסנל מתחילה להזכיר נשכחות

2:0 מול ברנטפורד, 2:0 בבית בדרבי נגד צ'לסי, 5:0 מהדהד ומשפיל אצל מנצ'סטר סיטי. ארסנל רשמה את פתיחת העונה הגרועה ביותר שלה זה 67 שנה - ואז יצאה לפגרת הנבחרות. כשכסאו מתנדנד וידיעות על פיטורים צפויים אם יפסיד עוד משחק, התייצב מיקל ארטטה למסיבת העיתונאים שקדמה למשחק מול נוריץ'. לתדהמת כולם, הוא שחרר הצהרה הזויה: "אלו היו השבועיים הכי טובים בקריירה שלי. לא הכי קלים, אבל הכי טובים. אתה לומד הרבה ברגעים קשים, לומד עם מי אתה נמצא".

ארסנל ניצחה את נוריץ'. 0:1 קטן, מגעיל, אך הכרחי משער של אובמיאנג, וארטטה המשיך לשדר אופטימיות: "אני ממש רואה את האור, אני אומר לכם, אני חיובי רוב הזמן. אני רואה אורות בוהקים. יהיו עוד מהמורות בדרך אל האור, אבל אני רואה הרבה אור". פאסט פורוורד חצי שנה קדימה. כולם רואים את האורות של ארטטה. ארסנל נמצאת בדרך הבטוחה לטופ 4 ראשון מאז עונת 2015/16. המקום הרביעי, שפעם היה מזוהה כמילת גנאי בהקשר של ארסנל, הוא היום צעד קטן, אך הכרחי בדרך למרכז הבמה. הצעירים של ארסנל מרשימים והסגל מלא פוטנציאל, האם זה יספיק כדי שארסנל תשוב להתמודד על התואר בקרוב?

נחזור קצת אחורה. אחרי אליפות ה"אינבינסיבלס" ארסנל סיימה במשך 12 עונות ברציפות בין המקומות 2-4. הבעיה הייתה שכמעט באף אחת מהעונות הללו היא לא הייתה פקטור במאבק האליפות. הפער האיכותי בינה לבין שאר הגדולות המסורתיות הלך וצמח ככל שעידן ארסן ונגר התקרב לסיומו. את עונת 2016/17 סיימו התותחנים מחוץ לטופ 4 לראשונה אחרי 21 שנה (ולראשונה תחת ונגר). בעונה לאחר מכן, האחרונה של ונגר, ארסנל סיימה שישית ונראתה לא מעודכנת, לא רלוונטית ועייפה. השינוי היה בלתי נמנע - אבל התוצאות לא הגיעו.

ארסנל נותרה אותה קבוצה לא רלוונטית. רחוקה שנות אור מהגדולות המסורתיות. היא לא משכה שמות גדולים ולאט התחיל אצלה תהליך שלילי של שקיעה בבינוניות. היא נתפסה כעוד קבוצה שאף אחד לא מצפה ממנה לכלום. נכון, היא פספסה בנקודה את הטופ 4 תחת אונאי אמרי וזכתה בגביע עם ארטטה, אבל זה בקושי היה פרס ניחומים. בקיץ האחרון, משהו השתנה. אולי כפיצוי לאוהדים על שנים של ייאוש וסאגת הסופרליג, אולי מתוך תובנה שאין ברירה אחרת, ארסנל יצאה למסע הרכש היקר בתולדותיה. שישה שחקנים צעירים מתחת לגיל 23 נרכשו בעלות כוללת של כ-150 מיליון ליש"ט.

בסוף אוגוסט, כאמור, ארטטה עמד על סף פיטורים, אבל הוא התעקש לראות את האור. ארטטה, טוענים באנגליה, השתמש גם בימים השחורים בברצלונה כמודל. בגיל 15, הגיע ללה מאסיה מעיר הולדתו סן סבסטיאן. "היינו שמונה בחדר. פפה ריינה, ויקטור ואלדס, אנדרס אינייסטה, קרלס פויול. למדתי שם על תחרות. כולנו היינו בני אותו גיל ורצינו להגיע לבוגרים, אבל לכולם היה מקום. למדתי גם שצריך לדאוג אחד לשני. זה היה שיעור חשוב עבורי. חלק מהשותפים לחדר הם עדיין החברים הכי טובים שלי".

ארטטה לא הגיע לקבוצה הראשונה של ברצלונה, אבל ראה מקרוב איך בונים מועדון דרך שחקני בית. זאת הייתה האסטרטגיה שלו גם בארסנל. מאז דצמבר 2019, בתהליך איטי, ארסנל נפרדה מרוב סמלי הבינוניות. ארטטה זרק את הצעירים למים, בחן, ניסה, השאיל, החזיר ובסופו של דבר גיבש שלד עם עתיד. "השקענו הרבה מאמץ ואנרגיה והיינו עקביים בהחלטות שלנו כי יש לנו הזדמנות ענקית עם הכישרונות הצעירים שיש במועדון", אמר המאמן.

ארסנל הנוכחית היא קודם כל בוקאיו סאקה ואמיל סמית' רואו. הראשון, הפך העונה לשחקן ארסנל השני הכי צעיר שמגיע ל-10 שערי פרמיירליג (אחרי ניקולא אנלקה) והיה משמעותי גם ביורו. סמית' רואו הוא מלך שערי התותחנים בכל המסגרות העונה. שניהם, להזכירכם, בני 20 ו-21 בהתאמה. ארסנל לא מצטיינת העונה בכיבוש שערים. למעשה, היא הבקיעה הכי פחות מבין שש הקבוצות שמוליכות את הטבלה. על רקע הנתון הזה, המנהיגות והבגרות שמגלים שני שחקני בית צעירים ראויה להערכה.

"הילדים של ארטטה גדלים להיות חבורה של מנהיגים", כתב לאחרונה אדריאן קג'ומבה בדיילי מייל. "סמית' רואו וסאקה הם העתיד של ארסנל. כרגע, הם גם ההווה. בקצת יותר משנתיים בתפקיד, ארטטה עשה מהפכה בסגל. מהחבורה שהוא ירש בדצמבר 2019, שני בוגרי האקדמיה הם היחידים שהצליחו לתפוס מקום מרכזי. הם היו אחראים לרגעים מכריעים ולקחו אחריות כמו שחקנים מנוסים. מרטין אודגור גדל בביטחון ובהשפעה שלו. הוא מעורב בכל דבר והאיכות עם הכדור בולטת לעין".

אי אפשר לדבר על הצעירים של ארסנל בלי להזכיר את הנורבגי, "המבוגר" האחראי. ילד הפלא כבר בן 23. הקטע אצל ילדי פלא שהתחילו לשחק מוקדם מדי הוא שתמיד מרגיש שהם יותר מבוגרים. אודגור עלה לבוגרים של סטרומגודסט בגיל 13, ערך בכורה בבוגרים ואפילו הגיע לנבחרת בגיל 15 ושנה לאחר מכן נרכש על ידי ריאל מדריד. שחקן העבר יאן אגה פיורטופט סיפר לאחרונה שפפ גווארדיולה התחנן להנהלת באיירן מינכן: "אתם חייבים להביא אותו למינכן, אני אהפוך אותו לשחקן הכי טוב בעולם", אבל אודגור הגיע לריאל, סוג של מהלך יחצני מבית היוצר של פלורנטינו פרס, כמו שקרלו אנצ'לוטי בעצמו הודה לימים. הכישרון תמיד היה שם. אפילו כריסטיאנו רונאלדו חשב שהילד יכול להתפתח לאחד הגדולים בעולם, אבל העסק לקח זמן.

השאלות בהולנד, עוד עונה מוצלחת יחסית בסוסיאדד ועוד שנת השאלה ששכנעה את ארסנל לממש את האופציה ולרכוש אותו. אודגור עשה השנה קפיצת מדרגה משמעותית ויש לא מעט פרשנים באנגליה שמסמנים אותו כקפטן העתידי של המועדון. "אודגור משתפר ומשתפר ואני לא מופתע", אמר עליו ארטטה. "כל מה שהוא עושה זה לנסות להשתפר. הוא רוצה את זה יותר מכל אחד אחר על המגרש מדי יום. הוא יגיע לטופ. יש לו איכויות להיות קפטן".

השלד של ארסנל יציב וצעיר. בשער רמסדייל, שוער סגל נבחרת אנגליה בן 23, קירן טירני, 24, מגלה מנהיגות, בן ווייט, 24, מתחיל לפרוע שטרות, הבלם גבריאל בן 24 וגם גבריאל מרטינלי בן ה-20 הפך העונה לשחקן הרכב משמעותי והביא את עצמו לידי ביטוי גם במספרים. לכל אלה צריך להוסיף כמה צעירים יותר בגילאי 18-19 שכבר הראו ניצוצות במפעלים המשניים. אין ספק, ארסנל נבנית מחדש גם דרך האקדמיה שלה.

הסגל הזה רץ נהדר ומקבל במה גם לאור ההחלטה של ארטטה וההנהלה לחתוך את אובמיאנג הסורר. עם כל הכבוד לכושר הנהדר של אובמיאנג בבארסה, בארסנל הבינו שצריך להמשיך לנקות את הסגל מעשבים שוטים ובעייתיים ולהפקיד את ההנהגה בידיים חיוביות. "ההחלטה לשלוח את אובמיאנג היא החלטה גדולה. זו מלחמה עבור מאמנים. אם הם רוצים להשיג שליטה, הם צריכים לנצח ולקבל גיבוי. ארטטה קיבל גיבוי וכרגע, ההחלטה שלו משתלמת", אמר גארי נוויל.

מה הלאה? ליגת האלופות היא צעד ראשון בדרך חזרה. ארסנל צריכה להיות תחרותית כדי שגם הכוכבים הנוכחיים לא ימהרו לברוח. האם השלד הנוכחי יספיק כדי לרוץ לאליפות? באנגליה סבורים שזה יכול לקרות בפרק זמן של שנתיים, אבל לא בלי שחקני רכש. "עם הגיבוי הנכון והרכש הנכון... בשנה או השנתיים הקרובות זה יכול לקרות", ניתח ג'ק ווילשר. "אם הם יגיעו לטופ 4, יחתימו כמה שמות גדולים וייתנו להם להתאקלם, אז כן אני רואה חושב שהם יכולים לזכות באליפות". רוצה לומר, הפער המקצועי עדיין גדול. ארסנל בונה משהו מעניין ומבטיח, אבל הדרך לפסגת הפרמיירליג עוד ארוכה.

ארסנל מגיעה למשחק הערב מול ליברפול (22:15, ספורט1) אחרי חמישה ניצחונות רצופים, כשהיא מקדימה את מנצ'סטר יונייטד החמישית בנקודה ויש לה שלושה משחקים פחות. עד סוף העונה מצפים לה גם מפגשים מול צ'לסי, יונייטד וטוטנהאם, אבל שחקן העבר פול מרסון משוכנע שהמקום הרביעי כמעט מובטח: "יש להם משחקים ביד ולמרות שיש עוד משחקים קשים, ארסנל משחק טוב מאוד. כמה טוב? מרסון התמוגג מההצגה מול ווטפורד לפני שבוע וחצי: "ראיתי ארסנל של פעם. זה היה כמו לראות את הקבוצה של ארסן ונגר כשתיירי הנרי, דניס ברגקאמפ ורובר פירס משכו בחוטים". ארסנל של פעם? ארסנל חוזרת? גם ארטטה יודע שהדרך לשחזור הימים של ונגר עוברת בשחזור הימים "הבינוניים" של תקופתו. איך שגלגל מסתובב.