לאחר שהודיעה על פרישה מכדורסל מקצועני, התראיינה היום (רביעי) שי דורון לתכנית הספורט של 103FM והתייחסה להחטתה לתלות את הנעליים.
"האמת שרציתי לפרוש לפני, כמה שנים לפני הרגשתי שזה הסוף אבל כספורטאי מאוד קשה להיפרד. מגיל 12 אני ספורטאית מקצועית וזה קשה, זאת אהבה שאי אפשר להסביר אותה וזה לא פשוט", שיתפה דורון, "השיא של היכולות כשחקנית היה כששיחקתי ביקטרינבורג. הרגשתי שאני במשחק והכול איתי מסביבי. מבחינת הדבר שאני הכי גאה בו קשה לשים על זה מספר".
על מה שקרה בניו יורק ליברטי שהוביל אותה לעזוב את ה־WNBA, אמרה: "אצל הנשים זה לא כמו ב־NBA, בטח שלא בכסף. זה לא הגלאם שחושבים עליו וכלכלית זה לא מספיק. נשים צריכות לשחק שנה שלמה, אני העדפתי לא להיפצע ולהיות בניתוחים כל שני ושלישי. זאת הייתה התלבטות קשה פיזית ומנטלית ובסוף אין מה לעשות, הקריירה של נשים בכדורסל זה אירופה ולצערי נאלצתי לבחור את זה".
עוד הוסיפה והתייחסה דורון לבחירתה לחזור לארץ במהלך הקריירה: "כשהתחלתי בארץ היה פה וואו. לקראת סוף הקריירה שלי דברים שיותר חשובים לי, להיות עם המשפחה, קיבלו קצת יותר משקל וויתרתי על הרבה כסף אבל אני שלמה עם ההחלטה הזו. בסוף הכדורסל היה פה ממש טוב ברוב השנים. התקופה שלי באשדוד הייתה מדהימה, הרגשתי שם כוכבת. מצד שני ברמלה זו הייתה הפעם הראשונה שהאמינו בי כשחקנית מקצועית. האנשים שפגשתי לאורך כל הדרך זה הדבר הכי טוב שהכדורסל נתן לי, אי אפשר לקחת את זה משום מקום. יש לי חברים שאני יודעת שיתייצבו בשבילי בכל מצב וזו מתנה מטורפת".
"אני עובדת עכשיו בקרן הון סיכון ואנחנו משקיעים בסטרטאפים. כשאני רואה סטרטאפ טוב אני יוצאת עם אדרנלין מאוד דומה לכדורסל", סיפרה, והשיבה לשאלתו של קופמן האם היא תחזור לליגה שנייה כדי לשמור על כושר: "יקח לי זמן, הגוף שלי שבור. בינתיים אני משחקת טניס, רצה. כל הגוף שלי מנוהל לפי ספרינטים, הגוף שלי צריך להתרגל לחיים פחות אינטנסיביים וזה קשה מאוד לשבת כל היום במשרד. זה נראה לי הדבר הכי קשה בפרישה".
עוד אמרה: "כל הקריירה שלי היה לי חשוב, ואני גם לוקחת את זה מעבר לכדורסל, איך לגרום לקבוצות לעבוד טוב ביחד גם אם זה לוותר על עצמי. לוותר על עצמי בשביל הקבוצה זה דברים שכל החיים שלי חשבתי עליהם. בסוף אני אדם שרוצה להצליח ולנצח והייתי בספורט מאוד קבוצתי".