את נועה שמידע, מנכל"ית איגוד הטאקוונדו, תפסנו בדרך לישיבה של הוועד האולימפי, ממשרדי האיגוד בירושלים למשרדי הוועד בתל אביב. על פניו מדובר בשגרה. אז זהו, שלא ממש. בעולם המתיימר להיות נאור ולצעוד אל הקדמה, עדיין יש צורך לקבע יום מיוחד לנשים, להבליט את פעילותן. עצם ציון היום לא ממש מרים.
"אני לא חושבת שיש כאן תפקיד גברי. ההיפך", קובעת שמידע בנחרצות ומסבירה, "ענף הטאקוונדו הוא ענף שבו נשים לא מרגישות שוות, הן המובילות ואני לא מדברת רק על הזכייה של אבישג סמברג במדליית הארד במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, אבל זה בהחלט סימבול".
מאיפה לדעתך מגיעה ההתייחסות לעובדה שאישה עומדת בראש איגוד כמשהו שונה?
"קודם כל, יש החלטה מושכלת של מנהל הספורט שנלקחה לקדם בעולם הספורט, בוודאי האולימפי, את הנשים לעמדות מפתח. אפשר להגיד שזה בהחלט נותן תוצרת".
שמידע, 39, אמא לארבעה ילדים, עורכת דין בהכשרתה ובהתמקצעותה, לוחמת טאקוונדו מחוננת בעברה הגיעה לענף ממש בסוג של אילוץ שהפך להיות בחירה לכל החיים. "ביישוב בו גדלתי (הר גילה הסמוך מאוד לירושלים - י.ט.) זה היה למעשה החוג הבודד. אבי כדורי, מאמן טאקוונדו ירושלמי שגידל דורות של לוחמי הענף באיזור ירושלים והקים את מועדון 'אחי יהודה', היה היחיד שהיה מוכן להגיע ליישוב שלנו. לא היה כביש עוקף שהופך את הנסיעה לקצרה ובטוחה כמו היום, כדי להגיע להר גילה היה צורך לנסוע דרך בית לחם ובית ג'אלה. כך נמשכתי לענף".
עוד בוואלה!
לא הייתה לך תחושה של התעסקות בספורט שהוא לא "נשי"?
"הייתי מאוד פעילה, כפי שכבר ציינתי, בהר גילה. זו הייתה האפשרות היחידה, ולמרות שגם רקדתי באופן מקצועי בבית הספר 'מחולה' בירושלים וגם הייתי בנבחרות האתלטיקה, לבסוף הדבר שהכי התחברתי אליו היה הטאקוונדו. לא ראיתי בזה עניין מגדרי, ואם אתה בודק בענף שלנו, לשנים יש את הנתח המרכזי מבחינת כמות והישגים להבדיל מרוב ענפי הספורט".
איך זה בא לידי ביטוי ביום יום?
"לא בדקתי, אבל נראה לי שאצלנו זה אולי הענף היחיד בו גברים ונשים מתאמנים יחד, תחת אותם המאמנים ובזמן אימון - זאת תופעה שלהערכתי אין לה אח ורע בישראל. זה לא אילוץ, זאת תפיסת חיים, ענף הטאקוונדו הוא ייחודי בנושא הזה ולכן קידום הנשים בו כמעט לא רואה צורך".
ההיסטוריה שלך בענף גם מוכיחה זאת?
"בוודאי, מלבד העובדה שהייתי סגנית אלופת עולם וסגנית אלופת אירופה לנוער, הייתי על סף כניסה למשחקים האולימפיים בסידני 2000 ובאתונה 2004. בשני המקרים הפסדתי בקרב המכריע לכניסה למשחקים האולימפיים, אבל למרות האכזבה יש משהו באומנות הלחימה הזו שהיא מיוחדת ומדהימה, היא מלמדת להיות נחוש. ואם כבר ללמד על מעמד הנשים בענף, מיד עם סיום הקריירה הפעילה שלי הפכתי למאמנת בסגל הבכיר של המאמנים בנבחרת ישראל וליוויתי את בת-אל גטרר למשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008. זה מראה על התפיסה באיגוד".
אגב נחישות, מה שלא הלך לך כלוחמת וכמאמנת כן הצליח לך כזו העומדת בראש המקצועי-ניהולי של הענף, עם הזכייה של סמברג במדליה אולימפית.
"זאת בהחלט סגירת מעגל עבורי. אחת המטרות שלי להביא את ענף הטאקוונדו לרמה תודעתית רבה, לכל מקום בארץ, להביא להצלחות בזירה הבינלאומית. כמובן, הזכייה של אבישג בארד בטוקיו מהווה חותמת, אבל גם זאת רק נקודת ציון בדרך. לא עוצרים כאן, יש עוד מטרות לענף כשהמשחקים האולימפיים בפריז ממש מעבר לפינה ואנחנו רוצים לשלוח כמה שיותר נציגים".
אם כבר נגעת בסמברג, מה היא מסמלת עבורך לענף וכאישה בשבוע בו חל יום האישה?
"אבישג היא בהחלט ייצוג נהדר לכל מה שהענף מביא מבחינתי, נערה\אישה אינטליגנטית, נוכחת, מקצוענית ברמות מטורפות, יפה מבפנים ומבחוץ, מיישמת את עקרונות אומנות הלחימה הייחודית הזו, הגנה עצמית, שימוש בכוח של היריב עבור השגת המטרה. למרות שעצם ההתייחסות הנפרדת לנשים כבר מבדילה אותן, אני מבינה לאן העולם צועד, ואם יש צורך בהחלט יש מקום להבלטה. כפי שכבר ציינתי, ענף הטאקוונדו הוא ענף שוויוני ביסודו ואצלנו הנשים אפילו עליונות. הלוואי שזה היה משקף עוד נושאים ומקומות בחברה".
יש שיאמרו שאת פורצת דרך משום שבכל פעם את בוחרת בתחומים שנתפסו כגבריים.
"לא מסכימה עם האמירה שאני בוחרת בתחומים גבריים. יש המון נשים שעוסקות בעריכת דין, ונכון שהן לא עומדות בראש פירמות גדולות או שהיחס הוא לא מידתי בין נשים לגברים, גם בתחום הספורט, אבל עצם היותי מנהלת איגוד ולא בחירה פוליטית בין איגודים, מראה כי הבחירה היא עניינית ולא מגדרית. אין כאן שום דבר מתקן או דחיפה חיצונית, אלא יכולות של אדם שלא משנה המגדר שלו והלוואי וכך היו נוהגים כולם".
ואם כבר מדברים על נשים דומיננטיות בספורט, יעל ארד היא עוד דוגמא.
"יעל היא בהחלט דוגמא מצוינת למה שענף ספורט אולימפי יכול לחולל מבחינה תפיסתית. היא המדליסטית הראשונה אי פעם (ברצלונה 92), עומדת בראש הועד האולימפי, שהיה בעבר בהחלט פוזיציה גברית, והיא מניעה מהלכים ראויים לציון ולהערכה. כן ירבו כמותה, היא השראה".
איך את מסכמת את השנה הראשונה שלך בראש האיגוד?
"יש לנו דרך לעבור, אבל אנחנו בשנה בה סופרים מדליה אולימפית של אבישג, את ההצלחה המסחררת של אסף יסעור כאלוף עולם פראלימפי בדרך יוצאת הדופן בה הוא הולך ומצליח לסחוף אחריו, נמרוד קרביצקי אלוף ישראל ובן הזוג של אבישג סמברג וגם הוא מסמן מטרה. יש את דנה אזרן ועוד שלל לוחמים אדירים במועדוני הטאקוונדו הפזורים בארץ, יש תחושת סיפוק אדירה אבל לא תחושת מיצוי, וזה משאיר רעב להמשך. מאמן הנבחרת יחיעם שרעבי עושה עבודת קודש, הוא מצליח לקצור פירות המלחה אצל הנשים והגברים".
מינויו של יהודה מעיין ליו"ר האיגוד זאת אמירה ברורה, לא?
"מי שלא מכיר את יהודה לא מבין במי ובמה מדובר, האיש הוא תופעה. הספורט האולימפי זורם בעורקיו, הוא עצמו היה שייט בכיר ועמד בראש איגוד השייט בשיא תפארתו, ההבנה שלו את התחום מסייעת וההגעה שלו אלינו היא תוספת כוח משמעותית ביותר בדרך להפיכת הענף להיות מהמובילים והפופולאריים במדינה".
ממש לפני סיום הראיון עלתה אבישג סמברג לקרב על הזהב באליפות בסבב גביע העולם שנערכה השבוע בבולגריה, ושמידע מלאה בהתרגשות של ספורטאית-מאמנת, אולי אפילו אמא. "אבישג ממשיכה ברצף ההצלחות ומה שהיא עושה עבור ענף הטאקוונדו מבורך, היא סימנה מטרה והיא עושה כל כדי לעמוד בה ואנחנו מאחוריה בכל שניה צעד ובכל בעיטה בזירה ומחוצה לה".