חרבאסיו דפר בן ה-41, שזכה בשתי מדליות זהב ואחת מכסף במשחקים האולימפיים, הודה שהתמכר לאלכוהול.
דפר, שהוריו היגרו מארגנטינה לספרד בשל הדיקטטורה בארגנטינה, סיפר כי סבל במהלך כל ילדותו משמות גנאי ובעיקר מהכינוי "סודאקה". "לא הבנתי למה קוראים לי ככה רק כי ההורים שלי מארגנטינה", סיפר דפר, "ולמה היו אומרים לי לחזור לשם. לא הבנתי את זה, אבל האהבה של המשפחה שלי החזיקה אותי במסלול. אני עדיין לא זוכר איך נרדמתי בלילה לפני התחרות באתונה, בה זכיתי בזהב. אני זוכר שנכשלתי בתחרות הקרקע ואז אמרתי 'לעזאזל, אני הולך לשתות'. ואז זכיתי בזהב יום אחרי. זו כנראה אחת ממדליות הזהב היחידות בהם זכה מישהו אחרי שהשתכר ערב לפני כן". על החיים והתקופות הקשות אמר: "התעוררתי בבוקר כשאני שוכב ברחוב כשמסביבי דם ואני לא יודע מה קרה".
דפר סיפר: "מגיל צעיר הייתי רגיש ועדין מאוד. אם מישהו היה קורא לי טיפש, ישר היו עולות לי דמעות לעיניים. בבית הייתי מקבל נשיקות, חיבורים וחיבה, הרגשתי מוגן, אבל בחוץ הכול היה שונה".
בהמשך הוא דיבר על החוויה במרכז הגמילה ואמר: "ביליתי במרכז הזה עשרה חודשים וראיתי יותר אנשים שחוזרים בגלל בעיות מאשר אנשים שהחלימו. הם אמרו לי שאני מכור וזה לכל החיים. כשיצאתי מהמוסד ואמרו לי שלא אשתה יותר בירה כי אני אשתגע, שתיתי בירה. רק כדי לבחון את עצמי. אני כזה, תחרותי. אני לא רוצה שאף אחד יגיד לי שאני לא יכול להתמודד עם משהו.
"תמיד שתיתי כדי להסיח את דעתי מבעיות ולחסום רגשות. באיזשהו שלב הגעתי למצב שאם אני שותה בירה אחת, זה זה נגמר כבר עם 20. יום אחד אחרי הגמילה הלכתי לחבר ובמקום קפה ביקשתי בירה. שתיתי בירה אחת ואז הלכתי הביתה והכול היה בסדר. אני לא זקוק לאלכוהול יותר. השתכרתי בפעם הראשונה כשהייתי בן 18. פתאום היה איזה יום שאמרתי שאשתה איזה משקה או שניים, ופתאום זה הגיע לכמויות גדולות וההורים שלי היו צריכים לקחת אותי. ביליתי 20 שנה עם האלכוהול. כשהתאמנתי הייתי יוצא בסופי שבוע, היינו יוצאים לחגוג סיום של תחרויות. כשפרשתי כל מה שנשאר לי זה האלכוהול. נכנסתי למעגל בלתי נגמר".
הספרדי המשיך וסיפר על שגרת יומו: "אתה פשוט מתעורר ב-11:00 ובמקום לשתות קפה, אתה שותה בירה ואתה לא מפסיק לשתות עד מאוחר בלילה. בסופו של דבר אתה משתגע. אתה מורעל ואתה מאבד את החיוניות שלך". כשהיה בן 20 נשללה ממנו מדליית כסף באליפות העולם אחרי שעישן ג'וינט: "זו הייתה טעות נעורים. אחר כך לא נתפסתי שוב. אחרי שפרשתי השתמשתי בחומרים אחרים, אבל הכול הגיע תמיד מהאלכוהול. תמיד כשהייתי שיכור וגמור אז היה מגיע מישהו ואומר לי לקחת איזה משהו ואז אוכל לקום ולהתאושש. לא הצלחתי להפסיק עם האלכוהול. הבנתי שאני לא יכול לשתות משקאות חריפים אז שתיתי בירה, אבל ליטרים על ליטרים".
דפר סיפר על מחשבות אובדניות שעברו בראשו: "חשבתי על זה פעמיים, אבל בשני המקרים החלטתי מהר לא לעשות את זה. תמיד הייתי לוחם, אני לא מוותר. לא יכולתי לעשות דבר כזה למשפחה שלי.