1. יותר מתמיד, בוודאי שאחרי תוצאות אתמול (שבת), בעיקר אחרי איך שנראו משחקי אתמול, אפשר לומר כמעט בוודאות שמכבי חיפה תהיה אלופה עונה שנייה ברציפות. אם את הדרבי אתמול היא ניצחה, היא לא רק שהחזירה בעונה שעברה את צלחת האליפות לויטרינה של המועדון, היא לבשה גם את התחת של האלופה, שזה מין לבוש אתני שבא עם התואר.
השער המטורף של צ'ארון שרי, כמו גם ההצלה המטורפת של שון גולדברג להנחתה של חנן ממן, לא יודעים לספר משהו אחר: למכבי חיפה יש מזל של אלופה, ובמשחק שבו הייתה צריכה להפסיד, לא סתם לצאת בתיקו, היא ניצחה, ועוד בדרבי, ועוד כשמכבי תל אביב לא משחקת.
לא לטעות, קרב האליפות של מכבי חיפה - אם היה פה בכלל קרב - הוא מול מכבי תל אביב, נגדה תשחק פעמיים בפלייאוף העליון. באר שבע כרגע לא יכולה להיות יריבה אפילו להפועל תל אביב, ואם היינו מדברים על עליה לפלייאוף העליון, לא בטוח שהיא הייתה שורדת את הקרב הזה מול נתניה או סכנין התוססות.
מכבי חיפה לעומת זאת חווה כרגע מומנטום שלילי. היא קצת מרגישה כמו בית"ר ירושלים בעונת 1983/4, כשהתחילה לגמגם, בעוד שקבוצה בשם מכבי חיפה הגיחה מהסיבוב והתחילה לכרסם בהפרש עד שבלעה אותו. עכשיו, כשעומר אצילי נפצע, ומי יודע מה יספר ה-MRI, זה גם מרגיש שהיא קצת אנושית, טועה ומטעה. לא שמכבי תל אביב משחקת כרגע כדורגל אירופי סוחף ובלתי ניתן לעצירה, אבל היא נראית כמו קבוצה שראויה למאבק במכבי חיפה. לא הפועל באר שבע.
2. הלחץ שבו נמצאת באר שבע התבטא בתנועות המחאה שהביע רוני לוי עם הרחקתו של דור מיכה. אין דבר מובהק יותר מכרטיס אדום במקרה של מיכה, פספוס של הכדור וכניסה עם הפקקים מעל לגובה הקרסול. גם בלי VAR היה אפשר לראות שמשהו רע יכול להתפתח מתאונה כזו. מיכה מצטרף בכך לשורה של שחקנים סופר הוגנים שמצאו את עצמם מעורבים בפעולה כאילו אלימה. חיים בר היה בלם קשוח באופן חריג ויצא ששבר את רגלו בתיקול עם בני טבק, אחד השחקנים ההוגנים על הגלובוס.
אבל רוני לוי? תנועות המחאה והביטול שלו הצביעו על לחץ, מיאוס, ותחושה שהכל נגדו, בוודאי שמיד לאחר ההרחקה ספגה הפועל באר שבע שער, עם הירידה למחצית, ועוד שער על איתן טיבי, עוד פליט מכבי תל אביב. תארו לעצמכם שאתם רוני לוי, מאמן שחלק מהקהל שלו לא אוהב, ושני פליטי מכבי תל אביב - יריבה לא אהובה בלשון המעטה - שותפים לפיגור במחצית וסיומה עם עשרה שחקנים? לא נעים, נכון?
באר שבע יצאה מזה והשוותה, אבל נכון להרגע לא יכולה להגיד שהיא רצה לאליפות, מועמדת לאליפות, או אפילו בתמונת האליפות. היא כרגע קבוצה שצריכה לייצב את עצמה, להשתיק את רעשי הרקע, ולהתקדם. נותרו 12 מחזורים, באר שבע יכולה בקצב הזה להתרסק ולהתבזות בפלייאוף העליון. היא זקוקה ליד מכוונת, כזו שתדפוק על השולחן, ותעשה סדר.
3. פעם, כשלא היה פלייאוף עליון ותחתון, התעורר הויכוח איזו תשוקה בוערת יותר: זו של קבוצה שרצה לאליפות או זו של קבוצה שמתמודדת נגד ירידה. היו מקרים, כמו ב-1969, שהפועל תל אביב זכתה באליפות במשחק שבו הורידה את מכבי שעריים ליגה. המציאות הזו אינה קיימת עוד. המתמודדות על האליפות מתמודדת מול קבוצות שרצות לכל היותר לכרטיס באירופה, והמתמודדות נגד הירידה משחקות מול קבוצות שבמקרה הטוב חונכות את עונת הרחצה.
בדרך לפיצול הלא מרגש הזה, יש משחקים על כניסה לפלייאוף עליון, כניסה שבמידה רבה יכולה לסמל לכמה מהקבוצות גם הינצלות מקרבות ירידה. אתמול היה מפגש בין הפועל חדרה שרוצה פלייאוף עליון לבין מכבי פתח תקוה שנלחמת על חייה בליגה. חדרה הייתה ביתית, והיה לה יתרון מובהק בקהל (מכבי פתח תקוה הביאה למשחק על החיים פחות אוהדים ממה שהביאו ביום שישי אוהדי מכבי יפו לתלולית שחולשת על מגרש ספורטק דרום), והיא נרמסה ללא תנאי.
ערב משחקיהן של נוף הגליל והירושלמיות, מכבי פתח תקוה נושפת חזק באחוריהן. בית"ר תארח הערב את סכנין בסיטואציה דומה לזו של מכבי פתח תקוה אתמול מול חדרה, נוף הגליל מתחילה את סדרת האימים מול שלוש הראשונות, ולהפועל ירושלים יש את המשחק הכי נוח על הנייר, בקרית שמונה המסוכסכת בתוך עצמה.
פתח תקוה עשתה 7 מ-12 הנקודות האחרונות, כלומר 58 אחוזי הצלחה. שאר המתמודדות הצליחו בפרק הזמן הזה בין 25 ל-42 אחוז מהמשחקים שלהן. המומנטום איתה. לפתח תקוה נותר לשחק באשדוד עד הפלייאוף ולא נתפלא אם תגיע אליו כשהיא כבר לא אחרונה. מבחינת סגל שחקנים - בעיקר זרים - יש לפתח תקוה יתרון גדול יותר על היריבות, בוודאי כשיש לה יותר ניסיון בקרבות ירידה בשנים האחרונות, בעיקר ניסיון מר.
4. בני לם שייך לדור שחקנים שהפך את מכבי נתניה מקבוצה לא מרתיעה, לקבוצה שלא מרחמת. כל הדברים האלה התפוגגו עם השנים. בני לם כבר חצה את גיל 60, אבל שפת הגוף שלו לא השתנתה. מכבי נתניה איתו לא מפסידה כבר סיבוב שלם, היא כמעט הבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון כשבתחילת העונה, בימי אטפלד, היא הייתה מועמדת ראשית לירידה, והיא בעיקר נהנית במשחקים שלה. מה שנוסף להכל, זה הקילינג אינסטינקט שאפיין את המועדון לפני 40 שנה. נתניה דורסת, לא עוצרת, לא מרחמת, לא משחקת משולשים.
היא משחקת בכל משחק כאילו אין יריבה, כאילו אינה קיימת. בתנאים כאלה, אם בני לם היה פותח את העונה, אולי היינו מדברים עליו בתחילת הטור הזה. אני מודה שבתחילה קצת גיחכתי על השידוך הזה: מאמן רומנטי שבקושי אימן בוגרים, מגיע למועדון שהוא בתכל'ס די לחוץ בגלל גודלו מצד אחד וחוסר הישגיו מצד שני. וזה מצליח ביג טיים, מעל המצופה ואולי דווקא בניגוד למצופה. מכבי נתניה מרשימה, אין דרך אחרת לומר את זה. והלוואי עלינו הרבה מכבי נתניות בשבת ב-3 בצהריים.