זה היה משחק בסגנון רטרו משנות ה-70' וה-80'. גשם, שלוליות, רוח, קצב שרק הולך ומתגבר, תיקולים פראיים, מכות, קטטות, שופט ששולף 9 כרטיסים צהובים ובכל זאת מפספס הרבה עבירות גסות, וגם שערים והחמצות. אקשן ללא הפסקה בקרב בין היריבות המושבעות - לידס יונייטד נגד מנצ'סטר יונייטד. הסלידה ההדדית נשכחה קצת במשך השנים הארוכות בהן בילו הלבנים מחוץ לפרמיירליג, אבל היא חוזרת במלוא תפארתה, וטוב שכך. ה-2:4 אתמול היה הצגה שכל חובב כדורגל נהנה לראות.
במאבק האיתנים הזה, עם מדים ספוגי מים מהדקה הראשונה, הרגיש ברונו פרננדש כמו דג במים. הוא לוחם באופיו, ומשחקים שמערבבים תנאים לא סבירים עם תשוקה טהורה מוציאים ממנו את המיטב. כך היה כאשר הגיע לאיטליה כנער בן 18 עם 50 יורו בארנק, פילס את דרכו להרכב נובארה בליגה השניה וספג המון בעיטות מאחורי גבו של השופט, וכך זה נותר גם עכשיו. תנו לו להשתתף במלחמה, והוא לא יתעייף גם כאשר כולם סביבו ייפלו מהרגליים.
הוא היה שם כדי לזנק ולנגוח לרשת עמוק בזמן הפציעות של המחצית הראשונה. ובדקה ה-88, כשהגנת לידס כבר לא עמדה על הרגליים, הוא העז לבצע הקפצה סטייל דניס ברגקאמפ, לעבור את פטריק סטרייק האומלל ולבשל לאנתוני אלאנגה את השער שהכריע סופית את ההתמודדות. 2:4 - והנצחון שני רצוף מונח בכיס. השדים האדומים התבססו במקום הרביעי, ומצב רוחו של הפורטוגלי היה מרומם מאוד. "נצחון פרמיירליג קלאסי", הוא קרא לזה בטוויטר.
הוא היה שמח לחוות את שנות ה-70' על הדשא בעצמו, וגם לידס ההיא, עם נורמן האנטר, ג'ק צ'רלטון ובילי ברמנר לא היתה מפחידה אותו. כמה שפרננדש אוהב לשחק נגד הקבוצה הזו! בעונה שעברה הוא חגג עם צמד ובישול ב-2:6 באולד טראפורד. את העונה הנוכחית הוא התחיל עם שלושער לרשתו של אילן מלייה ב-1:5 במחזור הראשון. אז, באמצע אוגוסט, היו למנצ'סטר יונייטד ציפיות להיאבק על האליפות. עם פרננדש במלוא הדרו, היא סיימה כסגניתה של מנצ'סטר סיטי ב-2020/21. הפעם הוא היה אמור לקחת אותה שלב אחד גבוה יותר, והאופוריה רק התעצמה כאשר כריסטיאנו רונאלדו שב הביתה.
ביוני, לקראת אליפות אירופה, התראיין פרננדש לאתר האינטרנט הרשמי של מנצ'סטר יונייטד, וסיפר ארוכות על ההערצה שלו כלפי מספר 7 המיתולוגי. "כולם ידעו שכריסטיאנו היה השחקן האהוב שלי כשהייתי ילד. הייתי בן 9 כאשר הוא שיחק ביורו 2004 הביתי. ראיתי אותו בוכה אחרי ההפסד בגמר, ואז התחלתי לעקוב אחריו. זה לא היה כי הוא שיחקתי בעמדה שלו, כי ממש לא שיחקתי בעמדה שלו. זה היה בגלל ההשקעה שלו, המנטליות שלו, הנכונות לתת 100% בכל משחק. זו היתה המוטיבציה שלי להשתפר כל הזמן. הוא היה מבקיע בכל משחק, ובכל זאת מנסה להיות טוב יותר ויותר", הוא אמר.
נעצור כאן, למרות שיש עוד ציטוטים רבים שאפשר לתרגם מהמסמך הזה. שאיפתו של פרננדש למצוינות אכן לא יודעת גבול, והוא נוהג תמיד לצפות בטלוויזיה בכל משחק ומשחק שלו אחרי שהוא חוזר הביתה, לנתח את שגיאותיו ולהפיק את המסקנות הנדרשות. המחוייבות שלו, אותה למד לדבריו מרונאלדו, לא יודעת גבול - ולא היתה לו שום סיבה לשקר בתחילת הקיץ כאשר איש עוד לא ידע על חזרתו של כריסטיאנו לאולד טראפורד. היה זה רגע מרגש מאוד ומכונן עבור ברונו, אולם היתה לו גם השפעה בעייתית על ביצועיו, וניתן היה לראות זאת באופן כמעט מיידי.
במשך עונה וחצי, מאז הוחתם מספורטינג ליסבון בינואר 2020 כדי להפוך לשחקן הרכש הטוב ביותר של הקבוצה בעידן שאחרי אלכס פרגוסון, היה פרננדש המנהיג האולטימטיבי. הוא תפס את הפיקוד ברגע שדרך על הדשא, ורוב ההתקפות עברו דרכו. הוא היה אמור לנווט את הכל, לעתים גם לסיים מהלכים בבעיטות החדות שלו, והמאמן אולה גונאר סולשיאר ספג לא פעם ביקורת על כך שאין לו תוכנית אלטרנטיבית מלבד לתת את הכדור למאסטרו הפורטוגלי.
הגעתו של כוכב פורטוגלי אחר, דומיננטי אפילו יותר, שינה את מאזן הכוחות הזה. פרננדש הפך לפתע, לפחות בעיני עצמו, לאיש שאמור לספק את התחמושת לרונאלדו, אך איבד על הדרך חלק מהייחודיות שלו עצמו. זה לא מקרי כי השלישיה לרשת לידס נכבשה לפני החתמתו של כריסטיאנו. פרננדש מצא את הרשת מול ניוקאסל במשחק החזרה של רונאלדו בתחילת ספטמבר, אך לאחר מכן סבל מבצורת בת 3 חודשים, במהלכה נחלה הקבוצה מספר הפסדים משפילים במיוחד, כולל 5:0 מול ליברפול, 2:0 שהיה צריך להיות גבוה הרבה יותר בדרבי נגד מנצ'סטר סיטי, ו-4:1 נגד ווטפורד. כל זה לא רק הביא לפיטוריו של סולשיאר, אלא גרם לפרננדש לאבד את העשתונות - והצהובונים מיהרו לצייר אותו כמתבכיין סדרתי.
פרננדש ממש שונא להפסיד, והצהיר על כך פעמים רבות גם כאשר היה בספורטינג. הלוזריות של הירוקים-לבנים גרמה להתפרצויות זעם לא מעטות של הכוכב, אשר אף נטה להעביר ביקורת קשה מאוד על חבריו שלא סיפקו את הסחורה לטענתו. ברונו עצמו רואה בדחף העצום לנצח נקודת חוזק בולטת, ולא התכוון מעולם לטפל בתכונה הזו, גם אם כפועל יוצא מכך הוא חייב להכניע את בתו הקטנה בכל משחק ומשחק ולקבוע: "היא תיאלץ לחיות עם התבוסות". היא כן, אבל הוא לא. לכן, כאשר הידרדרה יונייטד למשבר עמוק, הוא הרגיש אותו טוב מכולם. לא כולם בחדר ההלבשה אהבו את תגובותיו, וזאת בלשון המעטה.
ואז בא רלף רנגניק ושינה את המערך ל-2-4-4, או כפי שקוראים לו פרשנים מסוימים 2-2-2-4. בשיטה זו אין מקום לפליימייקר קלאסי, ובדצמבר הוזז פרננדש לאגפים - לעתים ימינה, אך בדרך כלל שמאלה. משם, יכולתו להשפיע על המתרחש היתה מוגבלת הרבה יותר, וההתקפות כבר לא בהכרח עברו דרכו. מהשחקן הטוב ביותר בליגה בעונה שעברה, הוא הפך לדמות קצת בעייתית, ובתקשורת החלו להישמע ביקורות קשות גם נגדו.
לאור זאת, הסטטיסטיקה היבשה מרשימה עוד יותר. גם בעונה לא פשוטה, גם בעיצומו של משבר אישי וקבוצתי כאחד, עדיין מספק ברונו נתונים מזהירים. אין שחקן בפרמיירליג שיצר יותר מצבי הבקעה ממנו - הוא מקדים את טרנט אלכסנדר ארנולד ומדורג הרחק לפני קווין דה בראונה.
אחרי ההצגה מול לידס אתמול עומד מאזנו על 9 שערים ו-11 בישולים בכל המסגרות. בעונות הקודמות, הוא היה אחראי על ביצוע הפנדלים, וחלק נכבד מהאסיסטים הגיעו ממצבים נייחים. הפעם, אין כיבושים מהנקודה הלבנה (למעשה, את הפנדל היחיד שלו העונה הוא החמיץ בזמן פציעות בהפסד לאסטון וילה), ואין גם אסיסטים בכדורים חופשיים ובקרנות - לטוב ולרע. כל 20 המקרים בהם היה מעורב הפורטוגלי בכיבושים הגיעו ממשחק פתוח, וזה לא דבר של מה בכך, בוודאי לנוכח הנסיבות.
ועכשיו הוא גם חוזר לחייך. בחודש האחרון, השכיל רנגניק להבין שהשיטה המתאימה ביותר לסגל של השדים האדומים היא 1-3-2-4, עם פרננדש כעושה משחק קלאסי. במקביל, ניכר כי ההתמקדות ברונאלדו הולכת ופוחתת, וגם ברונו עצמו כבר לא מרגיש מחוייב לספק את רוב המסירות לאלילו הגדול. משהו השתחרר שם קצת, ולכן אנחנו רואים שוב ניצוצות מפרננדש בסגנון העונה שעברה. ההקפצה סטייל ברגקאמפ הראתה זאת באופן הברור ביותר.
הוא שרד את המשבר הראשון שלו בחולצה האדומה, ויצא ממנו מחוזק. האם מכאן אפשר להסתכל רק למעלה? הדרבי החדש מול סיטי נמצא ממש מעבר לפינה, בעוד פחות משבועיים - ושם אנו צפויים לקבל לפחות חלק מהתשובה.