קלי סלייטר בן 50. אם אתם מופתעים, כנראה שגם הגיל שלכם נראה לכם בלתי נתפס. אם אתם במקרה זוכרים אותו בתחילת דרכו, כנראה שגם אתם כבר לא ילדים. אבל הזמן רץ, וקלי סלייטר הצליח לנצח גם אותו. השבוע הוא זכה בתחרות בסבב הגלישה העולמי בחוף בנזאי פייפליין בהוואי, 6 ימים לפני הולדתו ה-50. חמישים! כמה מבוגר זה 50? סלייטר לא סתם מנצח יריבים צעירים - חלקם צעירים יותר מהבת שלו. חלקם נולדו אחרי 1999, כשכבר הרגיש מיצוי, והחליט לפרוש. השבוע הוא ניצח בגמר את סת' מוניז, כוכב מהוואי, בן 24, ילדון שהוא פחות מחצי מגילו. והנה פרט בלתי נתפס: סלייטר היה בעבר יריב של אבא של מוניז, טוני, אי שם בתחילת שנות ה-90. תחשבו על טוני מוניז, שכבר מזמן תלה את הגלשן, ועכשיו כבר עבר לשלב הבא, מדריך את הבן שלו - מה עובר לו בראש כשהוא רואה את קלי סלייטר מנצח לו את הילד? איך זה ייתכן? איך הוא עדיין במים בכלל?
הם היו יריבים בניינטיז, בימים של "בברלי הילס 90210", כשקלי סלייטר יצא עם פמלה אנדרסון, שכיום בת 54, נחשבת לכוכבת מהעבר, כמו בירג'יט בארדו, ואילו סלייטר עדיין בטופ, על ראש הפודיום. מי למשל בן 50 השנה? זינדין זידאן. מאוריסיו פוצ'טינו. שאקיל אוניל. ספורטאים שכבר מזמן עברו להיות מאמנים ופרשנים, שצריך להיות אוהד ותיק כדי לזכור אותם במיטבם. הלא זה טבעי. זה מעגל החיים. בגיל 50 אדם אמור כבר לפרוש לביתו. לא רק שאין לו כוח לתחרויות, הגוף שלו לא עומד בזה. אם אתה נמרץ, תעשה מרתונים עם בני גילך. בגיל הזה אדם בא לים, ומקווה שיהיה שקט ורגוע. אבל סלייטר עדיין נכנס למים הקפואים באוקיינוס, דוהר על הגלים הענקיים, מסתער על האתגרים, מלהטט בין איתני הטבע ומנצח את הילדים הכי מוכשרים בענף.
סלייטר מתרגש אחרי הזכייה
עולם הגלישה מברך את הגדול מכולם
נכון, זה לא כדורגל. זה לא כמו לזכות בגרנד סלאם בטניס בגיל 50. גלישה זה ענף קצת פחות פיזי מאחרים, ועדיין. אילו זה היה כל כך קל, הייתם רואים עוד שורה ארוכה של בני 40 בעסק. אבל זה קשה. מתיש. הרבה מעבר לטכניקה. נדרש אומץ, מסירות, כוח מתפרץ, כושר גופני. בעיקר, נדרש רעב. דחף לנצח את הצעירים האלה. אחרי הניצחון השבוע, הוא נראה סחוט והודה שהוא כבר חושב על פרישה. "כשסיימתי את הגל האחרון בפייפליין ונגמרה התחרות, אמרתי לעצמי 'זהו, גמרתי עם כל הדברים האלה, אני סיימתי'", אמר סלייטר, "יש כזה שחרור של לחצים, כזאת הקלה, כי כשאתה מתחרה ברמה הגבוהה, ומתחרה נגד יריבים מהדור הבא, והדור שאחרי, והדור שאחרי, וזה נמשך שנים על גבי שנים... תראו, אני יודע שלאנשים יש חיים קשים משלי, אבל הרגעים האלה סוחטים. יש עליך כל כך הרבה לחץ. קשה להכיל את זה, קשה לסבול את זה".
אבל הוא עמד בזה, וניצח. ולא סתם ניצחון. מדובר בהישג נדיר, מרשים, שכבר מעמיד אותו בשורה של הגדולים מכולם. לא סתם טום בריידי כינה אותו ה-GOAT. עבור אנשי הגלישה, השם קלי סלייטר הוא מייקל ג'ורדן, לא פחות. האיש שהתחיל כמו וירטואוז אקספלוסיבי, הקפיץ את הענף לשיאי פופולריות, ועם השנים היה בלתי מנוצח. קשה לסכם את התרומה של סלייטר לענף. ב-1992 הוא היה הצעיר אי פעם שזוכה באליפות העולם בגיל 20. ב-2011 הפך למבוגר ביותר שזוכה בתואר בגיל 39. הוא היה פורץ דרך בסגנון שלו, בעוצמות, בביצועים ובתרגילים, בריחופים באוויר, בהילה. הוא זכה באליפויות עולם רצופות בין 1993 ל-1998, ושנה לאחר מכן פרש. הוא חזר לסבב ב-2002, והצליח לזכות עוד חמש פעמים באליפות העולם. על הדרך הוא פיתח את הגל המלאכותי המושלם, היה פעיל סביבתי, איש עסקים, נערץ על ידי כוכבים (וכוכבות), מסתובב לו בעולם במעמד של אליל. יש לו 11 אליפויות עולם. בסך הכל יש לו 56 זכיות בתחרויות שונות. אלה שיאים שספק אם יישברו.
הוא היה שם תמיד. בימים בהם הגלישה החלה לצבור תאוצה, הרבה בזכותו, והיה חלק מהמהפך של הענף, במעבר למקצוענות אמיתית, לתחרויות גדולות וכסף גדול. תמיד בגלישה היה קיים המתח בין הרצון לשמור עליה כדבר "אמיתי", פרוע, אותנטי, הרפתקני, לבין הרצון להפוך אותה לעסק לכלכלי, עם הכרה בינלאומית. החותמת הכי סמלית ל"מהפך" הגיעה השנה בטוקיו, כשגלישה הפכה לראשונה לענף אולימפי. אם בעבר זה היה הובי של אנשי חוף "סטלנים", שחלקם הקניטו את "המקצוענים" וה"סאחים" שעושים מתיחות לפני הכניסה למים בזמן שהם מגלגלים ג'וינט - השנה נערכו בדיקות סמים למתחרים כדי לוודא שהם נקיים (!). קצת מזכיר את השלט שאוהדי הבייסבול תלו לבארי בונדס, ששבר את שיא ההום-ראנים על סמים אסורים: "בייב רות' עשה את זה על בירה ונקניקיות". סלייטר כל כך הרבה זמן בסבב, שהוא מצליח לייצג את שתי הגישות: גם מקצוען אמיתי, אבל גם גולש מ"הנשמה". גם ממוסחר, דורסני ותחרותי, וגם מצליח "לשמור את זה אמיתי", במיוחד בשלב הזה, שבו הכל נעשה מאהבה. "אני חושב שעבור כולנו זה מרגיש קצת מצחיק מאיך שגלישה הפכה למיינסטרים", אמר סלייטר, "אנחנו רוצים שזה ייחשב לספורט. רוצים שזה יזכה לפרסום, ושנרוויח כסף. אבל במקביל, כולנו מרגישים מלאי תשוקה לים ולגלים ולגלישה, ועדיין רוצים שזה יישאר נקי, קדוש, סודי ומיוחד".
סלייטר בהחלט מצליח לשמור את זה מיוחד. הרבה גולשים אדירים כיכבו בשנים האחרונות, אבל לאף אחד מהם אין את הילת הסופרסטאר של סלייטר. כרגע קשה מאוד לדמיין אחד מהם זוכה בתחרות בגיל 50. או מצליח להלהיב ולרגש בכאלה רמות. השבוע למשל, במהלך התחרות בהוואי, סלייטר כבר היה על סף הדחה. ברבע הגמר הוא היה בפיגור מול בארון מאמייה בן ה-22, וכמו במטאפורה על הקריירה שלו, השעון תקתק. נותרו לו עוד כמה שניות לניסיון אחרון, וממש בשנייה האחרונה סלייטר הצליח לתפוס גל, ועם ביצוע מלוטש אופייני השלים מהפך והעפיל לחצי הגמר, כשהוא תופס את הפנים בשתי ידיו, מתקשה להאמין. זה היה שילוב של כישרון, תזמון, ניסיון ורוח מנצחת. בשלב הזה של חייו, הוא חווה את הדברים אחרת, ומדבר ברמה אחרת. "אני רואה את זה כבר כמו אמנות לחימה", אמר סלייטר, "ככל שעוברות השנים אתה לא הופך לפחות טוב, אלא ליותר מנוסה. נכון, אני בן 50, אבל מעדיף לראות את זה כבעל 40 שנות ניסיון".
בשנייה האחרונה
הוא טרם הכריז אם יתחרה באליפות העולם השנה, בניסיון לזכות בתואר בפעם ה-12 בקריירה, 32 שנה אחרי שהפך למקצוען. הוא אוהב את האתגר, אוהב את הגלישה, אבל גם כבר עייף. מאחר שהוא גם מתנגד להתחסן נגד קורונה, לא ברור האם וכיצד יוכל להיכנס לתחרויות באוסטרליה. כך או כך, הוא שוקל להפוך את השנה האחרונה לשנת פרידה מהסבב, לזכות בכבוד הראוי לו בכל העולם. "מבחינתי זה יהיה משהו עבור האוהדים, להגיד שלום לכולם, אחרי כל השנים וכל התמיכה והאהבה שקיבלתי". השבוע - אחרי שזכה בפייפליין לראשונה מאז 2013, אחרי שזכה בתואר לראשונה מאז 2016, אחרי שניצח יריב שהוא פחות מחצי מהגיל שלו, אחרי שהניף גביע בארבעה (!) עשורים שונים - סלייטר יצא מהמים, וכמיטב המסורת, הונף על כתפי האוהדים, הקולגות, המעריצים. "קלי בעולם משלו עכשיו, הוא עושה היסטוריה מול העיניים שלנו", צעק בשידור חי רוס וויליאמס, פרשן הסבב, "אין לי מילים, כולי צמרמורות, עור ברווז. זה מעבר לגלישה, זה רגע אדיר לספורט". מוניז הצעיר ידע לחבק את סלייטר אחרי שהפסיד לו, לנצור את הרגע. "זה כבוד עבורי להתחרות מולו", אמר המפסיד, "זו זכות גדולה".
הגולש הטוב בכל הזמנים חגג אתמול (שישי) יום הולדת 50, וגם הוא מעריך כל דקה. זה גיל שבו אדם כבר מצליח לבחון דברים בצורה אחרת. ברי המזל מביטים לאחור בגאווה, סלייטר עדיין זוכה להיות בשיאו. הוא כבר לא חטוב כבעבר, העור שלו כבר החל מעט להידלדל, מעל למותניים יש לו את שכבת השומן שבני גילו לא מבינים מהיכן לפתע הגיעה. אבל הוא חיוני מתמיד, מלא חיים. וכך האיש ששבר כל שיא, מצא את עצמו דומע מהתרגשות מהתואר בהוואי, גם אם הוא זכה בו בפעם השמינית. "אמרתי לעצמי, פשוט תחיה את הרגע, לא משנה כמה מתח יש, פשוט תנשום", סיפר אחרי הגמר בקול רועד, לחלוחית בעיניו, "תהיה ברגע, תספוג אותו, גם אם אתה מפסיד, פשוט תאהב הכל. נתתי את כל חיי לגלישה. הקדשתי את כולי. לכל זה, להכל. לכל שיברונות הלב. לכל הניצחונות, ולכל החרא שמסביב, אבל אני נוצר את הכל. זה הניצחון הכי גדול בחיי".