עם כל הכבוד למאבק האליפות ולשאלה המסקרנת מי תהיה אלופה והאם בית"ר ירושלים תרד ליגה, ההימור היחיד והמשמעותי ביותר בעונת הכדורגל הנוכחית הוא מי יהיה ההרוג הראשון במגרשים.
האווירה במגרשי הכדורגל העונה יכולה להוביל אותנו חלילה לרצח נוסף ולהמיט קלון על הכדורגל הישראלי. מאז נדקר למוות מוטי קינד, שחקנה של מכבי רחובות, בשנת 1975 במהלך משחק כדורגל, רק בנס ניצלנו מטרגדיה נוספת. האלימות המילולית של שחקנים ובעלי קבוצות נגד שופטים, האלימות הפיזית של אוהדי הכדורגל, ולאחרונה גם של בעלי קבוצות, מקרבת אותנו לרצח נוסף בכדורגל הישראלי.
האווירה במגרשים הפכה לאלימה יותר מתמיד, ההתבטאויות של בעלי הקבוצות הפכו לקיצוניות הרבה יותר מאלה של האוהדים, ההשתלחות בשופטים, השיח התקשורתי באולפני הטלוויזיה וערוצי הרדיו, רק מחדדים את ההימור, את השאלה, מי יהיה ההרוג העונה בכדורגל הישראלי. אוהד, שחקן, שופט, בעל תפקיד, או עיתונאי. את הרעל כבר פיזרו בכל עבר, הגענו לנקודה בה התבערה כבר הוצתה, והשאלה עכשיו היא רק מתי יקרה כאן אסון. אם בעלים של קבוצה מכים מאמן כדורגל, אם מנכ"ל קבוצה בליגת העל מכנה שופט "מושחת", המשמעות היא אחת: הכדורגל הישראלי זקוק לניתוח מעקפים, רגע לפני שהוא ימות לנו בין הידיים.
פעם יו"ר ההתאחדות אורן חסון עולה לשידור ומגנה את האלימות במגרשים, ופעם עושה זאת ארז כלפון, יו"ר מנהלת הליגה. לחסון וכלפון יש כוונות טובות. שניהם לא רוצים לראות את התמונות המכוערות במגרשי הכדורגל, שניהם לא רוצים שיתרחש כאן רצח נוסף, בטח לא במשמרת שלהם. אבל צריך לומר את האמת, גם חסון וגם כלפון מוגבלים. לשניהם אין את היכולת לבצע מהפכה של ממש בכדורגל הישראלי. גם לא מיני מהפכה.
במציאות בה בעלי הקבוצות (לא כולם) הפכו למסיתים הגדולים בכדורגל הישראלי, במציאות בה בעלי הקבוצות (לא כולם) הפכו לבעיה הגדולה של הכדורגל הישראלי, לחסון וכלפון אין שום סיכוי לחולל כאן שינוי.
צריך לומר את האמת: את בעלי הקבוצות בליגת העל ענף הכדורגל לא מעניין. כל מה שמעניין אותם זה רק האינטרס שלהם, הקבוצה שלהם. הם יילחמו בבית הדין, הם יכפישו את הדיינים, הם יבקרו את נשיא בית הדין העליון השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, הם יילחמו נגד כל תוכנית שתוביל למאבק באלימות, הם יעשו הכול כדי להכשיל כל רעיון להחזיר את השפיות למגרשי הכדורגל, העיקר שהם לא ייפגעו. לא פיזית, כלכלית.
במציאות של 2022, אחד הגורמים המסיתים ביותר בכדורגל הישראלי הם הבעלים של הקבוצות, המנהלים, הם הפכו להיות אחת הבעיות החמורות ביותר של הכדורגל הישראלי. אחרי שיהיה כאן רצח במגרשי הכדורגל, כולם יתעוררו. העובדה שהרצח בכדורגל הישראלי נמצא מעבר לפינה וכל מחזור שחולף בלי אסון הוא נס משמיים, לא גורמת לבעלי הקבוצות לעשות מעשה. רבים מבעלי הקבוצות יושבים בהנהלת ההתאחדות לכדורגל, לרבים מהם יש גם כיסא ואצבע במנהלת הליגה. וכלפון, אם לא הבנתם, עובד אצל בעלי הקבוצות. אין לו שום אפשרות לקבל החלטות, להוביל מהלך לשינוי. כלום. בלי האצבע של בעלי הקבוצות שום דבר לא יהיה.
כל מה שמעניין את בעלי הקבוצות זה כסף. איפה הם ירוויחו, ואיפה הם לא יפסידו. האלימות משתוללת במגרשים, בכניסה למגרשים, ביציאה מהמגרשים, באמצעי התקשורת, ובכל מקום. והם? הם ייעלמו בכל פעם שיהיה כאן אירוע אלים, חריג ככל שיהיה, הם ידוממו מנוע, החשש שיהיה כאן דימום אמיתי בקרוב לא עושה עליהם רושם. הם לא יקיימו דיון רציני בנוגע לאלימות במגרשים, וגם אם כן, זה יהיה רק כדי לרצות את התקשורת. בסיום כל דיון כזה, אחדים מהם ייצאו למיקרופונים יקשקשו כמה אמירות סתמיות ואז ימשיכו לפעול בהתאם לאינטרס הצר שלהם. רק שלהם.
אסון מירון היה כבר שנים מעבר לפינה. כולם ידעו, כולם הזהירו, וכולם לא עשו כלום. אחרי האסון הנורא, הקימו כאן ועדת חקירה וקיבלו החלטות שהממשלה הייתה צריכה אז לקבל. וכך, בהחלטה אחת שלא התקבלה, 45 אזרחים נהרגו. שנים הכתובת במירון הייתה על הקיר, אבל כמו אצל הפוליטיקאים, האינטרס האישי ניצח הכול. גם את החיים.
ליו"ר ההתאחדות חסון ויו"ר המנהלת כלפון יש תוכניות, יש רעיונות, אבל אלה שיושבים בדירקטוריון שלהם (בעלי הקבוצות זוכרים?) לא יתנו להם לעשות דבר שעשוי לפגוע בהם.
הם, כזכור, דואגים לאינטרס של הקבוצה שלהם, לא מפריע להם שהענף גוסס, שהענף מדמם, אין להם בעיה שהרצח הבא מחכה לנו מעבר לפינה. הם יושבים בהתאחדות ובמנהלת ומטרפדים כל תוכנית מהפכנית למיגור האלימות. הרי אם הם ירימו יד לתוכנית מהפכנית כלשהי, הם יאלצו לשלם חלק מהמחיר.
כדי שתהיה כאן מהפכה של ממש, כדי שיו"ר התאחדות ויו"ר מנהלת הליגות יצליחו לעבוד בדיוק כמו כל יו"ר דירקטוריון בחברה, בעלי הקבוצות צריכים להצביע נגד עצמם. חסון נאלץ לנהל את הכדורגל הישראלי עם 28 חברי הנהלה, עוד 3 נציגי ציבור ועוד 12 משקיפים. חסון צריך לנהל דיונים כשסביב השולחן של הנהלת ההתאחדות יושבים 43 עסקנים. את מרביתם מעניינת רק הקבוצה שלהם. אצל כלפון יושבים פחות סביב השולחן, אבל יעקב שחר ואבי לוזון (שאינם בהנהלה) הם כמו 20 אחרים. הם מנווטים היטב את הספינה בדיוק לאן שהם רוצים. צריך לנהל את הליגות המקצועניות עם מספר דומה (כמעט) של אצבעות ודעות.
האם חברי הנהלת ההתאחדות (בעלי הקבוצות ונציגיהם) יצביעו בעד שינוי תקנון המשמעת של ההתאחדות? אין סיכוי. האם יש לחסון סיכוי להעביר החלטה בהנהלת ההתאחדות שכל בעלים של קבוצה או כל בעל תפקיד אחר אשר ישתלח בשופט ייקנס אוטומטית בסכום של 30,000 שקלים למשל? אין סיכוי. רק קנסות מטורפים לבעלי הקבוצות ובעלי התפקידים בקבוצות, יגרמו להרתעה ותחזיר את השפיות לענף.
אורן חסון וארז כלפון מנהלים מצוינים, אבל הידיים שלהם קשורות, אין להם כוח מול בעלי הקבוצות, הם כל הזמן עסוקים במרדף אחרי הרצון לרצות אותם. לחבק אותם. עופר עיני היה יו"ר חזק ודומיננטי. הוא נהנה מתמיכה רחבה, מקיר לקיר, אבל בכל פעם שהוא רצה לעשות שינוי לטובת הכדורגל הישראלי, הוא היה צריך לשכנע את שטרן חלובה לתמוך במהלך. אם חלובה התנגד, עיני ירד מהרעיון. שנים עיני ניסה להוביל לשינוי מבנה ההתאחדות ונכשל. שנים הוא ניסה לשכנע את העסקנים ובעלי הקבוצות לבטל את מוסד הנהלת ההתאחדות ולהקים דירקטוריון עם אנשי מקצוע, נציגי ציבור, ומעט נציגות לבעלי הקבוצות. הרעיון היה מבריק, חלובה וחבריו מנעו כל שינוי כדי להבריא את הכדורגל החולה. עיני נשבר והלך. חסון הוא תואם עיני. גם הוא מנסה לעשות שינויים, גם הוא לא מצליח.
אם מבנה הנהלת ההתאחדות לכדורגל לא ישתנה, אם לא יהיה ניתוק בין בעלי הקבוצות להנהלה, אם לא יהיו ליו"ר ההתאחדות והמנהלת סמכויות, אפשר לסגור את המנהלת. חבל על בזבוז מיליוני השקלים, את אותן החלטות יכולה לקבל הנהלת ההתאחדות. אם לא יזיזו ממוקדי הכוח את בעלי הקבוצות, האלימות תימשך והאסון בכדורגל הישראלי הוא רק שאלה של זמן.
אמיתי לוי, תת ניצב בדימוס, היה ראש חטיבת האבטחה והביטחון של משטרת ישראל. לוי היה ממובילי המאבק נגד האלימות של ארגון לה פמיליה. בעיצומו של גל המעצרים שביצעה המשטרה נגד חברי לה פמיליה, נלחם תת ניצב אמיתי לוי כדי שהמדינה תקים בית משפט לענייני ספורט. תת ניצב לוי זעם על העונשים המצחיקים ששופטים גזרו על אוהדים. לוי הוביל אז את הצעד של הוצאת השוטרים מהמגרשים, במקביל לפעולות מנע כמו הפעלת אמצעים טכנולוגיים באיצטדיונים כמו מצלמות לזיהוי פנים. אף החל פיילוט בבלומפילד ובטדי, אולם התוכנית נעלמה ולא בוצעה. למה? בעלי הקבוצות לא הסכימו לממן, ההתאחדות לא הצליחה להעביר את התוכנית בהנהלת ההתאחדות, וכך פוספסה הזדמנות להילחם באלימות.
תת ניצב בדימוס אמיתי לוי אומר גם היום כי אפשר לטפל באלימות במגרשים רק אם המדינה תקים בית משפט לענייני כדורגל. לוי אומר כי כמו שיש בית משפט לתעבורה, שופט מיוחד לפירוקים של חברות, שופט מיוחד לעניינים כלכליים, כך צריך להיות שופט מיוחד רק לענייני ספורט. לדבריו רק כך הענישה תוחמר, רק כך ניתן יהיה להרחיק את האוהדים האלימים מהמגרשים לתקופות ארוכות, אפילו לצמיתות. כמו באנגליה. "אחרי מאות דיונים שהיו לנו בבתי המשפט עם אוהדים שעצרנו, הגענו למסקנה שקשה לשכנע שופט שדן דקות אחדות לפני כן רוצח למאסר עולם, להעניש בצורה חמורה אוהד על קריאות גזענות למשל או אלימות אחרת. שופטים שעסוקים במשפטי רצח, אונס, וכל הפשיעה החמורה ביותר, לא יכולים לשפוט אוהד כדורגל".
תת נציב בדימוס לוי אומר כי "רק אם ההתאחדות תנהל מאבק מול הממשלה, היא תצליח להשיג את המטרה. ההתאחדות יכולה להכשיר את השופט, בדיוק כמו שהיה באנגליה, כך נוהגים היום בכל אירופה". עוד אומר לוי כי צריך במקביל להכניס טכנולוגיה מתקדמת כמו שיש באיצטדיונים באירופה ולסמן אוהדים בעייתיים באמצעות מצלמות לזיהוי פנים. אפשר להפעיל את מערכת הבידוד באמצעות מודיע הסכמון ולעקוב אחרי אוהדים שהורחקו מהמגרשים.
ואם החלום הזה יתגשם, עוד נראה בעלי תפקידים של קבוצות צועדים לבית המשפט ונענשים. אגב כך אפשר ורצוי יהיה לשנות את תקנון המשמעת המיושן ולצמצם את הקנסות שסופגות הקבוצות בבתי הדין. קנסות לבעלי הקבוצות, לשחקנים, למאמנים, ולכל מי שנוהג באלימות מילולית וקורא לשופט למשל מושחת. אגב על פי תקנון המנהלת, רשאי ארז כלפון לקנוס קבוצות. חבל שהוא שבוי בידי בעלי הקבוצות ולא עושה שימוש יעיל בכלי הזה.
ובינתיים, עד שלא תהיה כאן מהפכה (או הפיכה) גם העסקנים ימשיכו להיות מעורבים באלימות מילולית, בהסתה, ולעיתים גם באלימות פיזית, ורגע אחרי הם ימהרו לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות בהנהלת ההתאחדות ומנהלת הליגות כדי להתנגד לכל תוכנית למאבק אמיתי באלימות.
בואו נתפלל שלא נגיע לרגע שהמדינה תחליט על הקמת ועדת חקירה לאסון שיהיה בכדורגל הישראלי. אמן.