מסיתים את האש: הפתרון לחולשה של שופטי ליגת העל

באיגוד השופטים מזהירים בצדק מפני הסתה במחאות נגדם, אבל אסור להם לוותר גם על ביקורת פנימית. רון עמיקם מציע את התשובה לבעיית השופטים הלא מוצלחים, מוצא את נקודת התורפה של מכבי חיפה ומסביר למה הההצלחה של הפועל חדרה קסומה אבל לא מרגשת

23/01/2022
תקציר: מכבי חיפה - הפועל ירושלים 1:1 (ספורט1)

1. לא פחות מעניין מהמשחק וגניבת הנקודה של מכבי חיפה מול הפועל ירושלים אתמול (שבת) הייתה ההופעה של שני המאמנים מול המצלמות בסיום. ברק בכר היה הגון וכן מספיק כדי להודות שחיפה ניצלה מהפסד. טעות של אדבאיו אדליי, שוער קצר קומה עם אינסטינקטים נהדרים אבל חוסר ניסיון בולט, חילצה את חיפה מהפסד שהגיע לה ביג טיים.

והכי מדהים, וגם בזה הודה בכר בסיום, שהיא לא הייתה זחוחה, או שאננה, או נעדרת מוטיבציה, היא פשוט שיחקה זיפת. לא חכם ולא יצירתי ומנגד היריבה לא התבטלה בפניה ועשתה הכל כדי לנצח. בחיפה, על הראש של האלופה. ולכן, למרות שירושלים לא עשתה לחיפה "קרית גת", על אף שזה לא היה רחוק מכך, היא העמידה את חיפה מול נקודת התורפה העיקרית שלה העונה: נפילות המתח.

עוד בוואלה!

הרצף של מכבי חיפה נעצר עם 1:1 דרמטי מול הפועל ירושלים

לכתבה המלאה
נמצאה נקודת התורפה העיקרית של האלופה(צילום: דני מרון)

מרבים להשוות את העונה הזו לעונת 1981/2. אז התמודדו על האליפות מכבי נתניה המבריקה מול הפועל כפר סבא היעילה. כפר סבא הצליחה להוליך את הטבלה למרות שנתניה נתנה שישיות מול מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, ואז במשחק העונה ביניהן, במחזור ה-26 (אז שיחקו 30 מחזורים), נתניה ניצחה את כפר סבא 2:5 ועלתה לראש הטבלה בזכות הפרש שערים (30 מול 14, רק שתבינו את הפער האיכותי בין הקבוצות).

שבוע אחר כך נסעה נתניה לקרית אליעזר, ושיחקה מול מכבי חיפה שהייתה אז בערך כמו שנתניה היום (עוד קבוצה לא רעה אבל לא מפחידה), הוליכה 0:2 ונכנעה לשערים של מנשה מזרחי וראובן הלד, סיימה ב-2:2 ואיבדה שוב את ראשות הטבלה. שבוע לאחר מכן, אירחה את הפועל ירושלים, הוליכה שוב 0:2 ונכנעה לשערים של מנשה עלאווה ויואב בסון ושוב 2:2. במצב הזה, לא היה כבר מה שיעצור את כפר סבא בדרך לאליפות.

הפועל באר שבע הייתה עד לפני שבועיים כמו הפועל כפר סבא של אז, ואז הפסידה פעמיים, מול מכבי תל אביב ומכבי חיפה. אין לה כבר הילה של קבוצה אפרפרה שמארחת בוסרמיל, היא קבוצה גדולה, עם קהל גדול, שמארחת בטרנר הגועש. קשה מאוד להיות הפועל כפר סבא ב-2022, יותר קל להיות מכבי תל אביב של 1995, שחטפה מחיפה ולקחה אליפות (בבאר שבע) משער של הקשר האחורי אלון ברומר. זה פחות או יותר מראית הדה-ז'ה-וו.

כי חיפה, גם אם הערב תרד ליתרון של 2 בפסגה, עדיין חזקה מספיק כדי להתגבר על נפילות מתח. היא תתקשה להתגבר על קבוצות שיתנהגו כמו הפועל ירושלים, יבואו עם גאוות מועדון וייצאו בתחושת פספוס וקיפוח. קשה לה להתמודד מול מי שלא מתבטל בפניה.

אפילו לא טרח לבדוק את האירוע בעצמו. שטייף(צילום: דני מרון)

ספק אם וילי אגאדה נגע ביד בדרך לכיבוש שערו של ג'וש כהן, אבל מה שבטוח שהוא ניסה להטיח את חזהו בכדור כדי לכבוש שער. אולי היקף הכדור נגע מעט בזרועו, אבל לא הזרוע היא שקבעה את מעוף הכדור. ונניח שנגע, וזה אינו שער, איך יתכן שספג צהוב? האם ניסה להבקיע עם היד בכוונה? ברור שלא, אבל איך השופט שטייף יידע אם באוזנייה אומרים לו "יד" והוא ישר חושב "גילי לנדאו"? הוא אפילו לא טרח לבדוק את האירוע בעצמו, אלא לתת לשלומי בן אברהם - עוד טאלנט שנוי במחלוקת - לנהל אותו מה-VAR. מי משבץ את שני אלה יחד במשחק שקובע לאליפות ולירידה?

איגוד השופטים, בניסוחו של המנכ"ל יריב טפר, הוציא אתמול מכתב תוקפני במיוחד עם איומים בתביעות דיבה כנגד מנכ"ל הפועל נוף הגליל, גיל ברעם. נכון, ברעם לא בחל במילים במאמר הפלסתר שלו, אבל ביטא תחושה של הרבה קבוצות כנגד מגמת ההגנה והטיוח באיגוד השופטים. בסוף, קבוצות משלמות מחיר כבד (והרבה כסף בדרך) על טעויות שופטים, אף יותר מטעויות שחקנים או מאמנים.

הנו-נו-נו של האיגוד נועד להלחם בהסתה, אבל הוא חייב להיות מופנה גם לשופטים. לא בושה לצמצם את הסגל הבכיר ולהשית על שופטים יותר מנוסים להתעסק במשחקים הרי גורל. בין 1967 ל-1976 נוהל לוח משחקי הליגה בדרך לא מודולרית, שבה התמודדו קבוצות אותו מרכז ספורטיבי בינן לבין עצמן בתחילת העונה ובאמצע העונה, והשאירו את המאבקים הבין מרכזיים (הפועל נגד מכבי) למשחקי סוף העונה, כדי למנוע "תן וקח" תוך מרכזי שהיה אז מאוד פופולרי. באיגוד צריכים לאמץ את הנוהל הזה ולהוציא ממשחקים שקובעים לאליפות ולירידה (ובשלב הזה של העונה כמעט הכל קובע) את השופטים הלא מוצלחים.

ולפני שאני מקבל תביעת דיבה על מה שנכתב פה, מחשש להסתה, אני מציע לאיגוד לשכור שומרי ראש לשופטים מאשר לסכור לנו או לראשי הקבוצות את המקלדת.

עוד לא מכיר טוב את הליגה. מלאדן קרסטאיץ'(צילום: ברני ארדוב)

2. למזלה של מכבי תל אביב, הפער בפסגה לא צמח אתמול ל-15, אבל פער של 15 במחזור 19 הוא קצת כמו 30 הפרש במחזור 36. מכבי תל אביב מרגישה את מה שהרגישו היריבות שלה בעונה הראשונה ולאדן איביץ'. מלאדן הוא לא ולאדן, אם כי קשה לאכול עדיין את קרסטאיץ': מאמן שחושב ומנסה להפתיע מול קבוצות בכירות וכזה שמהמר על שחקני דרג שני בהרכב מול קבוצות פחות בכירות.

מה שברור הוא שקרסטאיץ' עוד לא מכיר טוב את הליגה. זו לא הליגה הסרבית, מכבי תל אביב היא לא פרטיזן בלגרד ומכבי נתניה היא לא רדניצקי ניש. כל משחק הוא קשה, בכל משחק צריך לעלות ברצינות, אין משחק שבו משאירים את גלזר וגולסה על הספסל ועולים עם קישור רך גם אם יצירתי כל כך. צריך איזון. חלאיילה הוא עדיין לא פריצה ולא קובאס, הוא עוד לא שיחק כברת דרך במועדון גדול כדי לייצר מספרים כמו ששני אלה ייצרו עד עכשיו אחרי עונה בינונית יחסית.

בקבוצות השיחה של אוהדי מכבי תל אביב ברשתות החברתיות כבר החלו לגלות כלפי ברק יצחקי את אותה מידת אפס סובלנות כמו שהם מגלים כלפי ניקולה ווייצ'יץ', אבל גם הם צריכים לזכור שלא מדובר בשני אנשים שמינו את עצמם או שמכריחים מישהו להעסיק אותם. הכתובת היא קנדה, שם נמצא המוח. ואם מכבי תל אביב לא תשביח את הסגל שלה, גם עד סיום חלון ההעברות, לא רק שלא "תסתפק בגביע", היא תאבד גם את הקהל שלה.

הכל סיפור של זוויות צילום. מערכת VAR(צילום: מאור אלקסלסי)

3. האירוע בחיפה, כמו גם האירוע בגרין, הוא בסופו של דבר סיפור של זוויות צילום. מערכת ה-VAR בישראל לא רק מאוכלסת בשופטים שנאבקים על מקומם בסגל הבכיר מול שופטים שנמצאים על הדשא, אלא מתבססת על כיסוי צילומי לא מלא. אין די מצלמות במגרשים כדי לקיים ארבעה משחקי ליגה ביום אחד ולתת מענה לכל רגע שנוי במחלוקת.

זה חלק מהנראות והתדמית שמנהלת הליגה כל כך נלחמת עליה, כאילו היא נלחמת על חייה. תחושת הקיפוח כתוצאה מטעויות שהולידה את ה-VAR נותרה בעינה גם לאחר מספר שנים ספורות תחת המטריה הזו, אם אפשר לקרוא לה בכלל מטריה. חייב להיות תקן מחמיר לשימוש ב-VAR, אבל בישראל, כמו בישראל, המלחמה בהסתה חשובה ממתן אמצעים לשופטים.

זה לא באמת מרגש. הפועל חדרה(צילום: שלומי גבאי)

4. זו עונה רביעית ברציפות שהפועל חדרה - קבוצה שלא הייתה בליגת העל 40 שנה ועלתה אליה מליגה א' בתוך שנתיים - מסרבת להיות קבוצת תחתית, למרות תקציב דל וקהל מועט. יש בזה משהו קסום, אבל לא מרגש. זו אחת הבעיות עם הפועל רעננה לפני כמה שנים או הפועל עכו: כשזה לא מזוהה עם קהילה ומחלקת נוער, זה לא באמת מרגש. הפועל חדרה תישאר איתנו עוד כברת דרך, אבל אם לא תטפח קהילה ושחקני בית, לא יהיה לנו כבר ממה להתפעל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully