מילאן רחוקה מתמיד: ההרפתקה העצובה של אנדריי שבצ'נקו בגנואה

אנדריי שבצ'נקו בסן סירו. כמה הוא חיכה לזה, וכמה אוהדי מילאן השתוקקו לראות אותו... אחד החלוצים האהובים ביותר בתולדות המועדון באדום-שחור תמיד יהיה רצוי באיצטדיון שתמיד יישאר ביתו, והוא עצמו חולם לשוב לשם כמאמן. האוקראיני מעולם לא הסתיר זאת - אין בכך שום צורך. זו השאיפה המוצהרת והברורה, כמעט כמו הכמיהה של צ'אבי לאמן את ברצלונה. ואם צריך לקבל נסיון בקבוצה אחרת בדרך, זו מדרגה חשובה בדרך למטרה. כך ראה שבה את התפקיד בגנואה כאשר קיבל את ההצעה להתמנות למאמנה לפני חודשיים, בתחילת נובמבר.

כאשר שמעו אוהדי מילאן את הבשורה, הם מיהרו מיד לבדוק בלוח המשחקים מתי יגיע אהוב ליבם לביקור. הם גילו כי משחק החוץ המסקרן מול שבה נערך כבר בדצמבר, אבל המפגש הביתי משובץ רק לאמצע אפריל. עם זאת, חדי העין הבחינו כי יש אפשרות למפגש מוקדם יותר - בגביע. הגרלת שמינית הגמר נערכה כבר מזמן, מילאן מתחילה את הטורניר מהשלב הזה, והיא היתה אמורה לפגוש את המנצחת בקרב בין גנואה לסלרניטנה. ואכן, הקבוצה של שבצ'נקו השיגה 0:1 וסידרה את הדייט המרגש והרומנטי הערב (22:00, ספורט2). יש רק כמה בעיות שהופכות אותו להרבה פחות רומנטי והרבה פחות רומנטי.

לשם התחלה, הניצחון המדובר על סלרניטנה היה היחיד בקדנציה של שבצ'נקו עד כה. בליגה הוא סופר שישה הפסדים לצד שלוש תוצאות תיקו בתשעה מחזורים, עם שלושה שערי זכות בלבד בתקופה זו. מבחינה התקפית, מדובר בתצוגות מחפירות באופן קיצוני, כי זה לא עניין של חוסר מזל בניצול מצבים - גנואה פשוט לא מייצרת אותם. זה היה המצב אפילו במשחק הביתי האחרון מול ספציה , היריבה הישירה בתחתית, והעסק נגמר עם הפסד 1:0 מביש, אחריו החלו דיווחים תכופים מאוד על סכנת פיטורים ממשית ביותר שמרחפת מעל ראשו של האוקראיני.

הוא מגיע, אם כך, למפגש מול האקסית המיתולוגית והאהובה בידיעה שזה עלול להיות משחקו האחרון בתפקיד אם יובס, אבל אפילו השימוש במילה "מגיע" נעשה בערבון מוגבל. שבה החמיץ את המשחק מול ספציה אחרי שהתגלה כחיובי לקורונה, ועצם ישיבתו על הספסל הערב מוטלת בספק גדול מאוד. רק אם הבדיקה שלו תצא בדרך נס שלילית במהלך היום, ייצא המאמן מהבידוד וידהר לסן סירו. במידה ולא, הביקור המיוחל לו המתין במשך זמן כה רב פשוט לא יתקיים, ועוזרו מאורו טאסוטי - אקס מילאן מפורסם בעצמו - ינהל את העניינים בהיעדרו. משחק הליגה באפריל? הסיכוי לשרוד בתפקיד עד אז נראה כעת די קלוש.

הוא היה שווה לאפס עגול לו היתה גנואה עדיין בידיו של הבעלים השערורייתי אנריקו פרציוזי, אשר פיטר מאמנים 19 פעמים ב-18 שנות שלטונו. הוא התמכר לעניין עד כדי כך שאפילו הפעולה האחרונה שלו בנובמר, לפני מכירת המועדון לחברה האמריקאית 777 Partners, היתה לפטר את המאמן דוידה בלארדיני מהקדנציה הרביעית שלו. כן, קראתם נכון, בלארדיני מונה בפעם הרביעית בדצמבר 2020, הציל את גנואה מירידה בעור שיניה, ובכל זאת זה לא הספיק לו כדי לקבל קרדיט אחרי פתיחת העונה הגרועה.

הבעלים החדשים לא אמרו זאת פומבית, כמובן, אבל אולי הם ביקשו מפרציוזי להשאיר להם שולחן נקי כדי לצאת לדרך חדשה עם מאמן שהם סומכים עליו. ואולי הם פשוט הסכימו לקבל את המצב הנתון שכפה עליהם פרציוזי. כך או כך, הם באו מוכנים. "כאשר ניהלנו משא ומתן על רכישת גנואה, התחלנו לבדוק אופציות של מאמנים כדי לא לקבל החלטות נמהרות. ניהלנו שיחות עם מועמדים פוטנציאליים, ושבצ'נקו הרשים אותנו יותר מכולם", הסביר מנכ"ל 777 חואן ארסינייגס. לפי הגישה של האמריקאים, המאמן החדש האידיאלי היה צריך להיות בקיא לעומק בכדורגל איטלקי, אבל לבוא מבחוץ ולהביא רעיונות מהעולם הגדול. על ההגדרה הספציפית הזו, שבה באמת ענה באופן מושלם.

אנשי 777 התרשמו מאוד גם מהרזומה של שבצ'נקו בנבחרת אוקראינה. הוא קיבל את משרת המאמן הלאומי ב-2016, ללא כל ניסיון קודם פרט לחודשים ספורים כעוזרו של הבוס הקודם מיכאילו פומנקו, ורוב האוהדים האוקראינים היו סקפטיים ביותר לגביו. אחרי כשלון ההעפלה למונדיאל 2018 ברוסיה, העדיפו לפי הסקרים יותר מ-50 אחוזים מהציבור לראות אותו מפוטר, אבל שבצ'נקו שמר על הכיסא ועל האופטימיות, המשיך בדרכו, והביא תוצאות חיוביות.

הנבחרת עלתה ליורו 2020 מהמקום הראשון בביתה, תוך שהיא מקדימה את פורטוגל, עם ארבעה שערי חובה בלבד ב-10 משחקים, ועם תצוגה אדירה ב-0:5 על סרביה שעלתה למלאדן קרסטאיץ' במשרתו. בטורניר עצמו לא הציגו האוקראינים יכולת מרשימה בלשון המעטה, אבל הגיעו לרבע הגמר - וזה לא דבר של מה בכך בהתחשב באיכות הסגל.

שבצ'נקו בנה את הסגנון בעיקר סביב הגנה יציבה, בעזרת צוות עוזרים איטלקים בו נוטל טאסוטי את ההובלה, אבל ביסס גם משחק קבוצתי יעיל ונאה לעין בהתקפה שבא לידי ביטוי במשחקים לא מעטים. הוא שיכנע לגמרי את הקהל, וכעת רצה הרוב המוחלט בהישארותו.

למה זה לא קרה, אם כך, והוא עזב בתום חוזהו בקיץ? כאן הגרסאות חלוקות. ב-2020 הציעה ההתאחדות להפעיל את האופציה להאריך רשמית את החוזה עד 2022, אבל שבצ'נקו ביקש להמתין עד אליפות אירופה כדי לבחון את האפשרויות, כי הרגיש בשל לעבור לאמן קבוצה. אחרי התבוסה לאנגליה ברבע הגמר, הודיע שבצ'נקו לנשיא ההתאחדות אנדריי פאבלקו על רצונו לחתום, אך הפעם ההתאחדות ביקשה להמתין.

בסופו של דבר, תוקף החוזה פג, והצדדים נפרדו. היו שגרסו כי שבצ'נקו דרש העלאה משמעותית בשכרו ובשכר עוזריו, אך הוא מכחיש זאת. היו גם דיווחים על חוסר שביעות רצון האוקראינים מכך שהמאמן מדבר עם שחקניו ברוסית - מנהג בעייתי מאוד באווירה הפוליטית הקיימת. בכל מקרה, הפרק הזה בחייו תם, והוא החל לחשב את המסלול למילאן.

ביולי הבהיר זאת טאסוטי בראיון לתקשורת האיטלקית: "אני יודע שזו השאיפה של שבה. זה הרעיון שיש לו בראש, והוא רוצה לחזור למקום בו הצטיין כשחקן. אין לי ספק שהוא ישמח מאוד לאמן את מילאן בעתיד". המסר הועבר בשפה הנכונה לקהל היעד הנכון, אבל היה ברור לכולם כי זה ממש לא הזמן המתאים להחליף את סטפאנו פיולי. אופציות כמו לחכות ולרשת את מירצ'ה לוצ'סקו בדינאמו קייב נזרקו לאוויר, אבל זה לא הלהיב את שבה. ההתאחדות הקזחית גיששה, אבל זה כבר בכלל לא היה בכיוון. הוא התמקד באיטליה, ושיחת הטלפון מהבעלים המיועדים של גנואה הגיעה בעיתוי מוצלח מבחינתו.

כך, לפחות, חשב שבצ'נקו כאשר הקשיב לאנשי 777. הוא שמע על פרוייקט ארוך טווח עם השקעה מאסיבית ברכש שתיעשה בתיאום מלא איתו. ההנהלה החדשה היתה מוכנה לקבל אותו עם כל צוותו האיטלקי, העניקה לו שכר שנתי נאה של כ-2 מיליון יורו, והחתימה אותו על חוזה עד 2024 כדי להדגיש את רצינות הכוונות לטווח הארוך. הקבוצה אמנם היתה בסכנת ירידה, והקשיים היו ברורים, אבל נאמר לו שהוא לא יימדד על התוצאות המיידיות. הכוונה היתה לבנות את העתיד ביחד, החל מפעילות ענפה בחלון ההעברות בינואר, ולהצעה כזו לא היה קל לסרב.

ואולם, במהרה התברר כי הבטחות מסוג זה עלולות להתפוגג באוויר כאשר התוצאות גרועות במיוחד. לוח המשחקים זימן לשבצ'נקו פתיחת קדנציה מאתגרת מאוד עם מפגשים מול רומא, מילאן, יובנטוס, לאציו ואטאלנטה עד סוף 2020, בתוספת משחק מול אודינזה ודרבי יצרי מאוד מול סמפדוריה. היכולת שהציגה הקבוצה בתקופה זו היתה עלובה אפילו בהשוואה לתחילת העונה עם בלארדיני במהלכה דווקא היתה גנואה יצירתית למדי בחלק הקדמי.

עם שבצ'נקו על הקווים, הציגה הקבוצה משחק משמים ונטול יוזמה, וזה גם לא הביא תוצאות, למעט 0:0 אומלל מול אודינזה, ותיקו מאופס נוסף נגד אטאלנטה. התבוסה 3:0 מול מילאן היתה עצובה, בהפסד ליובנטוס לא עברה גנואה את החצי פשוטו כמשמעו, והקריסה בדרבי כבר היתה בלתי נסבלת מבחינת האוהדים.

הקהל החל למחות ביציעים וברשתות החברתיות, וההנהלה החדשה נכנסה ללחץ. האמריקאים, שידעו מעט מאוד על המנטליות האיטלקית, סברו כי יוכלו לנהל את העסק בשלט רחוק ממיאמי, וכי מינוי אוהד מקומי לנשיא יספיק. המציאות טפחה על פניהם, והתוכניות היפות עם שבצ'נקו כבר לא נראות ורודות כפי שהן היו על הנייר. בשבועיים האחרונים היו ישיבות ההנהלה מתוחות, ודווח כי הדעות לגבי המשך העסקתו של המאמן חלוקות.

יש שמעדיפים לשמור עליו ולתת לו גיבוי, ויש כאלה שמשוכנעים כי יש להקריבו, למרות הפגיעה התדמיתית והפיצויים השמנים שיצטרכו לשלם. פרציוזי השאיר להם בירושה שני מאמנים מפוטרים שעדיין מקבלים שכר - לא רק בלארדיני אלא גם רולאנדו מראן. אחד מהם יכול להיות מוזנק מיידית על תקן מכבה שריפות, אם יוחלט שיש לו סיכוי טוב יותר להציל את הספינה שטובעת מתחת לקו האדום.

ושבצ'נקו? הוא זוכר שההרפתקה שלו בנבחרת החלה ברגל שמאל, אך ההתמדה השתלמה בסופו של דבר. הוא עדיין מקווה שזה יקרה גם בגנואה, ומאמין שאסור לשפוט את פועלו על סמך חודשיים עם סגל שהוא לא בחר. הוא צודק, כמובן, אבל כמי שמכיר את הכדורגל האיטלקי הוא היה צריך לדעת מראש שאין שם סבלנות מינימלית למאמנים. אם הוא חולם להגיע למילאן, קפיצה לקבוצת תחתית כושלת באמצע העונה לא היתה הדבר הנכון לעשות. המוניטין שלו כמאמן כבר ספג מכה אנושה מבחינת הפרשנים והאוהדים בארץ המגף, ומשרת חלומותיו לא התקרבה כלל וכלל. להיפך, היא מתרחקת בצעדי ענק.

לפחות הוא רצה להגיע לסן סירו כאורח ולראות שוב את האיצטדיון שהביא לו כל כך הרבה אושר. הקורונה תמנע ממנו ככל הנראה גם התענוג המיוחד הזה, וזה כבר אכזרי. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בסיפור עגום מאוד. טוב, הוא עוד לא ממש נגמר, ואוהדי מילאן המסורים עדיין מחזיקים לו אצבעות - בניגוד לאוהדי גנואה. אבל האם הם מוכנים לעוף מהגביע כדי להציל את אלילם? זו כבר מחשבה מפורכת לגמרי, לא?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק