מסתכל להם בלבן של העיניים: דני אלבס, שיאן הניצחונות על ריאל חוזר לקלאסיקו

לליאו מסי ולסרג'יו בוסקטס יש 19, לג'רארד פיקה 18, לצ'אבי 17, לאנדרס אינייסטה 16, לקרלס פויול רק 12. דני אלבס שם את כולם בכיס הקטן - הוא שיאן העולם בניצחונות על ריאל מדריד עם 22 כאלה. הדבר נובע, כמובן, גם מכך שהמגן הברזילאי התמודד מול הלבנים 45 פעמים במהלך הקריירה (כמו מסי), ולכן ידע גם לא מעט אכזבות ו-16 הפסדים מול המועדון המלכותי מבירת ספרד, אבל זה רק מחזק את ההיסטוריה העשירה ומוסיף לו מוטיבציה כאשר הוא רואה את החולצות הלבנות מולו.

הערב (רביעי) כאשר יעלה שוב לקלאסיקו (21:00, ספורט4) בגיל 38, הוא יהיה נחוש להשיג רק דבר אחד - את הניצחון מספר 23, בעוד הזיכרונות יציפו אותו. הכוכב הוותיק לא ישכח לעולם את הכיבושים שלו מול ריאל. שני שערים בלבד היו לו ב-45 הקרבות האלה, אבל איזה שערים אלה היו! לא יהיה פשוט לבחור איזה היה יפה יותר, חשוב יותר ומכונן יותר.

אולי הראשון, כי היה זה שער הבכורה בקריירה האירופית שלו, במשחק שהעלה אותו לראשונה לכותרות הגדולות וביסס את מעמדו ככוכב עולה בשמי הכדורגל הספרדי. היה זה ב-9 בנובמבר 2003. ריאל היתה מובילת הטבלה והאלופה המכהנת, שפיטרה לא מכבר את ויסנטה דל בוסקה לאור הכשלון בחצי גמר ליגת האלופות.

קרלוס קיירוש הפורטוגלי ניהל את הסגל הגלאקטי עם ראול, רונאלדו, לואיס פיגו, זינדין זידאן ודייויד בקהאם בהרכב. סביליה היתה קבוצה צנועה שחזרה לליגה הבכירה רק שנתיים קודם לכן וניסתה לפלס את דרכה בחזרה עם שחקני אקדמיה ורכש מוצלח. למפגש המדובר היא הגיעה מהמקום ה-14, עם שני ניצחונות בלבד ב-10 המחזורים הראשונים.

בקיצור, זהות הפייבוריטית לא הוטלה בספק. גם האוהדים השרופים והאופטימיים ביותר באיצטדיון רמון סאנצ'ס פיסחואן לא יכלו לחזות איזו הצגה מטורפת חיכתה להם במחצית הראשונה, כאשר האנדלוסים קרעו את ריאל לגזרים. אלבס בן ה-20, בעונתו המלאה הראשונה בסביליה אחרי המעבר מבאהיה, עם מספר 8 על גבו, היה בלתי ניתן לעצירה באגף הימני.

בדקה ה-5, הוא שלח כדור רוחב שהבהיל את ההגנה, ובעיקר את רובן גונסאלס - הבלם הצעיר שגדל באקדמיה של ריאל, והיה אמור להיות מקודם במסגרת חזון "זידאנים ופאבונים" של הנשיא פלורנטינו פרס. הביקור בסביליה שם קץ לתקוותיו של רובן האומלל, כי הוא הוחלף באמצע המחצית הראשונה, ולא שיחק יותר במדי ריאל בליגה הבכירה. קיירוש לא אהב כיצד הוא נגח את ההגבהה הערמומית של אלבס הישר על גופו של איבן הלגרה, ומשם זה הפך לשעבר עצמי.

שתי דקות חלפו, ואלבס חטף את הכדור לזידאן כדי להוציא את האנדלוסים למתפרצת מהירה וקטלנית, בסיומה בישל חוסה אנטוניו רייס לדאריו סילבה. עצוב לראות את השער הזה כעת, כאשר יודעים כי הקיצוני הספרדי נהרג בתאונת דרכים ב-2019, והחלוץ האורוגוואי איבד רגל בתאונת דרכים משלו עוד ב-2006. רייס היה אז בן 20 כמו אלבס, אחד השמות הצעירים הלוהטים באירופה, ממש לפני המעבר לארסנל, והמשחק מול ריאל היה אדיר מבחינתו, אבל הברזילאי התעלה אפילו עליו - במיוחד בדקה ה-14.

היה זה רגע של תהילה טהורה במלוא מובן המילה. אלבס, שעדיין כונה "דניאל" על ידי השדר הספרדי, התחיל את הדהירה במחצית המגרש שלו, חלף בקלילות על פני זידאן, שלח כדור לאנטוניטו ורץ קדימה כדי לקבל אותו בחזרה. החלוץ הספרדי עשה את חלקו באופן מושלם, הברזילאי מצא את עצמו מול איקר קסיאס והקפיץ מעליו בראשו. כן, השער האירופי הראשון של דני אלבס הובקע בנגיחה, אם כי הוא הוסיף בהתלהבות לרשת אחרי שהכדור כבר חצה את הקו, ולכן בחלק מהמקורות זה לא נרשם כך בטעות. בינינו, זה לא ממש משנה - הדבר החשוב הוא כי התוצאה היתה 0:3 אחרי רבע שעה, ואלבס היה מעורב בכל השערים.

"דניאל" הוריד את החולצה ויצא לריקוד, בעוד קיירוש ישב המום על הספסל, קסיאס נזף בגוטי, גוטי זעם על קסיאס, פיגו רצה לקבור את עצמו, זידאן ירק בעצבים על הדשא וראול תפס את הראש. אז, לפני יותר מ-18 שנה, נהנה הברזילאי להשפיל את ריאל מדריד לראשונה בחייו, והתחושה הזו ליוותה אותו תמיד. זו היתה הופעה אלוהית שגרמה לו להאמין שהשמיים הם הגבול מבחינתו. סביליה הובילה 0:4 בהפסקה, ניצחה 1:4, והחלה לטפס למעלה. את עונת 2003/04 היא סיימה במקום השישי, ומאז לא היתה עונה בה לא דורגה בחלק העליון של הטבלה.

ואולי השער השני בכל זאת היה יפה יותר וכייפי יותר? היה זה ב-25 בינואר 2012, בדיוק לפני עשור, בעונתו הרביעית והאחרונה של פפ גווארדיולה כמאמן ברצלונה. אלבס היה הרכש הראשון של הקטלוני בקיץ 2008, וגם המוצלח מכולם בפער ניכר. לא היה שחקן שהתאים מיידית באופן כה מושלם למערך של הבלאוגרנה, והפך לחלק אינטגרלי ממסע ההשתלטות על הכדורגל הספרדי והאירופי. לימים, גילה המגן כי גם ריאל חשקה בשירותיו כאשר שיחק בסביליה, אבל הוא בחר "ללכת בעקבות הלב", כהגדרתו. הלב בהחלט שלח אותו למקום הנכון, והוא זכה בכל התארים האפשריים כבר בעונתו הראשונה בקאמפ נואו.

עם פפ, הניף אלבס פעמיים את גביע האלופות, ליקט שלוש אליפויות בשלוש העונות הראשונות בקטלוניה, והרוב המוחלט של מפגשי הקלאסיקו בתקופה זו הסתיימו בחגיגות גדולות. הוא היה שם ב-2:6 בסנטיאגו ברנבאו במאי 2009, וגם ב-0:5 המיתולוגי וההיסטורי בנובמבר 2010 שהוריד את ז'וזה מוריניו מהפסים.

ואולם, בעונת 2011/12, למרות הניצחון המפואר בקלאסיקו במדריד, הובילו דווקא הלבנים את הטבלה, והסיכוי לאבד את האליפות היה מוחשי ביותר. לכן הפך צמד מפגשי קלאסיקו ברבע גמר הגביע לחשוב עוד יותר. בארסה הפסידה לריאל בגמר ב-2011, והזכיה בגביע המלך הסתמנה כאפשרות היחידה לזכות בתואר מקומי.

במשחק הראשון במדריד ניצחו הקטלאנים 1:2, בזכות שער ניצחון נדיר מאוד של המגן השמאלי אריק אבידאל. אז בגומלין, בחלוף שבוע, היה זה תורו של המגן הימני לחגוג. פדרו העלה את הבלאוגרנה ליתרון בדקה ה-43, ועוד לפני השריקה להפסקה הגיע הרגע של אלבס. כדור חופשי של מסי משמאל פגע בלסאנה דיארה והתגלגל לפינת הרחבה הנגדית, שם המתין לו הברזילאי עם הרגל מוכנה. הטיל לחיבורים הרחוקים של איקר קסיאס היה בלתי ניתן לעצירה, ומבחינת איכות הביצוע היה זה אחד השערים היפים ביותר בכל תולדות המשחקים הקלאסיים בין בארסה לריאל.

זו היתה שלמות, והריקוד עם אבידאל אל מול יציעי קאמפ נואו הנלהבים רק הפך את האירוע למרגש יותר. כך עלתה בארסה ל-1:4 בסיכום, אבל היה זה שער קריטי, כי ריאל הבקיעה פעמיים במחצית השניה, הישוותה ל-2:2 בערב הספציפי, ולא היתה רחוקה מלהשלים קאמבק. ברצלונה המשיכה לזכיה בגביע - התואר האחרון של גווארדיולה בספרד. עבור אלבס, התברר בדיעבד שהיתה זו רק אמצע הקדנציה. הוא עזב ב-2016, בטונים צורמים למדי, אחרי שיחסיו עם המועדון והתקשורת הידרדרו בהדרגה.

"אפשר רק לדמיין מה הייתי משיג לו הייתי שחקן טוב", הוא העיר בציניות ב-2016 באחד הראיונות האחרונים שלו כשחקן בארסה. אל מול אלה שנהנו להתמקד בחסרונותיו, הוא הציג שש זכיות באליפות, שלוש זכיות בליגת האלופות, ארבע זכיות בגביע המלך, שלא לדבר על סופרקופה ספרדי (ארבע זכיות), סופרקאפ אירופי (שלוש זכיות) וגביע העולם לקבוצות (שלוש זכיות).

המאזן הראה 21 שערים ו-101 בישולים ב-391 משחקים. יותר מ-100 בישולים בקבוצה אחת עבור מגן! היש עוד מישהו שהתקרב למאזן סטטיסטי כזה? אולי לו היה שחקן טוב באמת, היה אלבס מגיע גם ל-200. אפשר להבין את הזיק השובב בעיניו כאשר הוא שיחרר את המשפט הזה. הוא היה ראוי לפרידה אחרת.

ואולם, עם כל הטעם המר שליווה את עזיבתו, ועם כל האמירות הקשות בגנות הנהלת בארסה שיצאו מפיו בהמשך, את האהבה העזה שיש בליבו למועדון הזה אי אפשר לכבות. לכן הוא חזר עם הכפכפים בגיל 38 כדי להפוך לשחקן המבוגר ביותר בתולדות בלאוגרנה דווקא בשעתו הקשה ביותר של המועדון. יש שחקנים שהיו נמנעים מכך, כי הקאמבק הזה אינו נטול סיכון.

אלבס היה גיבור מפתח בעידן המוצלח ביותר בכל תולדות ברצלונה, אבל עכשיו הוא יכול להכתים את הרזומה בתקופה אחרת לגמרי, ולהיות שותף להשפלות. זו ממש לא בחירה טריוויאלית, וגם השיקול הכספי כלל לא קיים כאן. הוא חזר כדי לעזור, בעמדת המגן הימני בה לא נמצא פתרון במשך יותר משש שנים בלעדיו, וכבר במשחק הליגה הראשון שלו רשם אסיסט בהגבהה מושלמת לראשו של לוק דה יונג. אז עכשיו יש לו 102 בישולים במדי בארסה.

וכעת מגיע גם קלאסיקו, בחצי גמר סופרקופה בסעודיה. קלאסיקו מספר 28 בקריירה של דני אלבס, עם הספרה 8 על הגב, כמו במדי סביליה ב-2003. נכון לעכשיו, יש לו 14 ניצחונות, אל מול שבעה הפסדים ושש תוצאות תיקו. בנוסף לשער ההוא, יש גם ארבעה בישולים, ואינספור ביצועים מופלאים, עליהם אפשר לכתוב ספר שלם. זוכרים, למשל, כיצד הוא העביר את הכדור בין רגליו של כריסטיאנו רונאלדו במשחק ליגה באוקטובר 2013? אוהדי ברצלונה לא מסוגלים לשכוח דברים כאלה, ועכשיו יש הזדמנות להוסיף עוד משהו מיוחד לאוסף.

מחר הוא לא פוגש באגף את רונאלדו, אלא את ויניסיוס, שהיה בן שלוש כאשר אלבס כבש את השער הראשון שלו מול ריאל. זה לא יהיה קל, אבל עם דני אלבס על המגרש הסיכויים של ברצלונה בהחלט משתדרגים. זה פשוט לא יכול להיות אחרת. הוא שיאן העולם בניצחונות על ריאל מדריד.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק