לתפוס את הכדור הנכון: אנדרה אוננה חוזר אחרי ההשעיה הביזארית

"שני המקרים האלה מעציבים אותי מאוד, אבל השחקנים עשו טעויות, ולכן צריכים להשלים עם ההשלכות", אומר מאמן אייאקס אריק טן האח, וזו הצהרה מדהימה למדי כי היא מתייחסת לסיטואציות שאינן ברות השוואה כלל. שני השחקנים המדוברים הם קווינסי פרומס ואנדרה אוננה. הראשון נחשד כי דקר בן משפחה עם סכין במהלך ריב במסיבה, השני לקח במקרה כדור לא נכון כאשר היה חולה. נחשו מי מהם שילם עד כה מחיר יקר מדי על "הטעות".

ובכן, פרומס ממשיך את הקריירה כרגיל, למרות שהחקירה הפלילית נגדו נפתחה עוד בשלהי 2020. כדי להתרחק מההמולה, הוא נמכר על ידי אייאקס לאקסית המיתולוגית ספרטק מוסקבה, ונהנה עד הגג בבירת רוסיה במהלך 2021. בנובמבר החליטה הפרקליטות ההולנדית להגיש נגדו כתב אישום, אולם גם זה לא מנע ממנו להיות על הדשא לא רק בליגה הרוסית, אלא גם בליגה האירופית. ואולי זה בסדר, כי הוא נמצא עדיין רק בגדר חשוד, אשמתו לא הוכחה בבית המשפט, וחזקת החפות עומדת לזכותו. ואולם, איך זה מסתדר לוגית עם העונש שהוטל על אוננה?

השוער הקמרוני של אייאקס רצה לקחת באוקטובר 2020 כדור נגד כאב ראש כאשר הרגיש חולה, ניגש למגירת התרופות במטבח ובחר בטעות את האריזה הלא נכונה. הכדורים נראו בדיוק אותו דבר, ואוננה נטל במקום פרצטמול את התרופה של אישתו אחרי הלידה. היא הכילה פורוסמיד שנמצא ברשימת החומרים האסורים עבור ספורטאים, וכך החל הסיוט הגדול. את המחדל הפנים השוער רק בדיעבד, כאשר נכשל בבדיקת סמים ונדרש לתת הסברים. אישתו היתה זו שהבינה כי התבלבל, וכך נפתרה התעלומה - כי אוננה מעולם לא העלה בדעתו לקחת סמים.

אופ"א קיבלה את גרסתו באופן מלא ואישרה כי לא היתה כל כוונת זדון במעשיו. בכל מקרה, פורוסמיד לא משפר ביצועים של כדורגלנים, והשימוש בו חסר תועלת - יש כאן רק סיכון בריאותי. ובכל זאת, אוננה הועמד לדין, ובמסרתה דרשו הפקידים להשעותו לשנתיים. לבסוף, הושגה בפברואר הפשרה, ואוננה הודח לשנה "בלבד". בערעור, קוצר העונש לתשעה חודשים, במהלכם נאסר עליו להשתתף בפעילויות כלשהן. לא רק שהוא לא הורשה לשחק - גם כניסה למתקן האימונים של אייאקס היתה בלתי אפשרית. כל מגע רשמי עם חבריו לקבוצה היה מחוץ לחוק, וכך לא התאפשר לו אפילו לחגוג במאי את הזכיה באליפות, על אף ששותף ב-20 משחקי ליגה עד שהושעה.

די להיזכר בסיפור של פרומס כדי להבין את גודל האבסורד. לו היה פוצע מישהו בסכין, היה אוננה ממשיך לשחק ולהתאמן, אבל טעות בכדור? כאן העדיפו הרשויות לשלוח אותו לכל הרוחות, למען יראו וייראו. "לא ראו בי בן אדם. אני בסך הכל מספר, והם לא רוצים להתעמק בכל מקרה בנפרד. יש כללים, ואנשים צריכים לקחת אחריות עליהם", אמר אוננה, ואפילו השלים במידה מסוימת עם המצב: "כן, זו היתה סתם טעות אנוש, אבל הייתי צריך להיות יותר זהיר".

השטות הביזארית הזו איימה לעצור קריירה שהיתה בפריחה, אבל אוננה סירב להיכנע. הוא שכר שירותים של שבעה אנשי מקצוע שסייעו לו להתאמן לבדו, לקח את משפחתו לעיירת חוף קטלונית ליד ברצלונה, והמשיך לעבוד קשה על מנת להיות בכושר מושלם כאשר ההשעיה תסתיים. עיתונאים הקפידו להפנות אליו שאלות הזויות על המחשבות לפרוש, אבל מובן שזה לא היה רלוונטי. עם כל הכבוד לתחושת חוסר הצדק, במדובר בפחות משנה - יש שחקנים שעוברים פציעות עם תהליך שיקומי ארוך יותר. הפגיעה המורלית היתה קשה יותר, כי שמו הוכתם, ורבים ראו בועבריין בלי להיכנס בפרטים. "אני חזק מנטלית. עשיתי דרך ארוכה מדי בכדי לוותר בגלל דבר כזה", הקפיד לענות הקמרוני.

ובאמת, הדרך הזו היתה ארוכה ומיוחדת. אוננה נולד בכפר קטן, אשר הבתים בו כלל לא חוברו לרשת החשמל. הוריו עבדו במטעי עגבניות וקקאו, והוא התרוצץ עם הכדור במגרשי הבוץ ליד הבית. בניגוד לרבים, העדיף אנדרה הקטן את תפקיד השוער, כי התרשם מהאגדות שסופרו לו על תומאס אנקונו. ג'יג'י בופון בחר בזמנו בקריירה בין הקורות בגלל הערצתו לשוער הקמרוני המיתולוגי. אוננה היה צריך מדי בכדי לראות את אנקונו בפעולה, וגם לא היתה לו טלוויזיה בשביל זה, אבל יש בקמרון הילה סביב שוערי העבר הגדולים שלה, והוא חלם להפוך לאחד הטובים בתבל בעקבותיהם.

נעליים וכפפות לא היו לו, כמובן, אבל גם בלעדיהם הוא אותר איכשהו על ידי סקאוט מקומי מטעם אקדמיה החדשה שהקים סמואל אטו. אנדרה היה אז בן 11, והעיתוי היה אידיאלי מבחינתו. לרגל הזימון המפתיע, מכר אביו את האופנוע הישן שלו כדי לקנות סוף סוף את הנעליים והכפפות. ובחלוף שלוש שנים, הנער כבר היה בלה מאסיה, בדרך להגשים את החלום.

היה זה שנתון לא רע, עם הקטור ביירין, מוניר, אדמה טראורה ורבים אחרים, והעונות באקדמיה העניקו לאוננה המון. "ברצלונה היא עדיין בית עבורי, וכך זה יישאר תמיד", הוא אמר לאחרונה בראיון לעיתון הקטלאני 'ספורט'. זה לא מנע ממנו לקבל החלטה לעזוב כאשר ראה שדרכו לקבוצה הראשונה תהיה חסומה. בגיל 18, הוא ארז את החפצים ונדד לאייאקס, בה היה אופק התקדמות מקצועי טוב יותר. וגם שם עזרה לו מאוד ברצלונה, גם אם לו בכוונה. אחרי עונה מוצלחת בקבוצת המילואים בליגה ההולנדית השניה ב-2015/16, קודם אוננה לסגל הבכיר בעקבות מעברו של יאספר סילסן לקאמפ נואו. פטר בוס היה המאמן שהעניק לו את ההזדמנות הראשונה, ומעמדו לא הוטל בספק מאז - עד ההשעיה.

אדווין ואן דר סאר עזר לו מאוד, גם אם הוא המנכ"ל ולא מתאמן עם השוערים על בסיס יומיומי. אוננה אוהב לספר כיצד קיבל רגליים קרות לפני גמר הליגה האירופית מול מנצ'סטר יונייטד, בשלהי עונתו הראשונה בקבוצה, והודיע לצוות המקצועי שאינו בשל להופיע. "אין ברירה, אתה חייב לשחק כי שכחתי את הכפפות שלי", התבדח ואן דר סאר - והרגע הזה שינה הכל. הביטחון העצמי לא נטש יותר את אוננה, וגם את ההפסד לשדים האדומים הוא הגדיר עבור עצמו כחוויה חיובית ומעצימה. הוא ידע שדברים טובים יותר ממתינים לו בהמשך הדרך.

ואכן, ב-2019 הוא כמעט העפיל לליגת האלופות. המסע הקסום של אייאקס כלל נצחונות מפוארים על ריאל מדריד ויובנטוס, והסתיים באופן דרמטי במיוחד עם שלושער של לוקאס מורה בגומלין באמסטרדם. אוננה, שלא היה חף מאשמה כאשר הברזילאי של טוטנהאם שלח לרשת את הכדור השלישי והמכריע עמוק בזמן הפציעות, התקשה מאוד להתגבר על האכזבה. הוא אפילו התעקש לא לדעת דבר על הגמר עצמו, ועדיין לא אכפת לו מה בדיוק קרה שם וכיצד ליברפול הניפה את הגביע.

זה היה השיא, וכאשר הקבוצה נחלשה הגיעה ההפנמה כי כדאי לחפש אתגר חדש. אוננה הודיע למועדון זמן רב מראש שאין ברצונו לחדש את החוזה שיסתיים ב-2022, ולפי ההגיון הבריא הפרידה היתה אמורה להתרחש בקיץ שעבר, על מנת שאייאקס תוכל לקבל תמורתו סכום העברה נאה יחסית. אלא שאז הוא לקח את הכדור הלא נכון, וגם המועדון נפגע מאוד מכך - הנכס היקר הושבת, ולא ניתן היה לקבל תמורתו כלום. כעת הוא יעזוב כשחקן חופשי, והאופציות היו מגוונות למדי.

השוער היה שמח עקרונית לשוב לברצלונה, ואף שלח במספר ראיונות מסרים ישירים להנהלת הבלאוגרנה, אבל התוכניות לא כללו הפיכה לשוער משנה, ומעמדו של מארק-אנדרה טר סטגן עדיין יציב. לכן, האפשרות הזו ירדה מהפרק, והמגעים עם אינטר נכגסו להילוך גבוה. השבוע כבר נערכו הבדיקות הרפואיות במילאנו, ובקרוב יוכרז כי הוא יצטרף בקיץ לאלופת איטליה כיורשו של סמיר הנדאנוביץ' הוותיק.

מבחינת אוננה, מדובר בסגירת מעגל מעניינת, כי ב-2017, זמן קצר אחרי ההעפלה לגמר הליגה האירופית, ניהל סוכנו משא ומתן מתקדם עם מועדון איטלקי כלשהו, אשר את זהותו מסרב הקמרוני לחשוף. בשלב מסוים, הוא קיבל עדכון כי על אף ההתאמה המקצועית המלאה, הוחלט לא להחתימו. המנהל הספורטיבי של האיטלקים הודיע בפשטות: "האוהדים שלנו יתקשו לקבל שוער אפריקני".

בעיית הגזענות מלווה את אוננה לאורך כל דרכו, והוא מתמודד איתה באמצעות התעלמות ובוז כלפי הפושעים. "הם לא יכתיבו לי כלום", הוא טוען, ומצהיר כי הוא מתנגד להפסקת משחקים כאשר גורמים בקהל שורק לשחקנים שחורים כי זו בדיוק מטרתם. כעת הוא נוסע לארץ המגף בידיעה ברורה כי ייתקל בגילויים מחפירים של התופעה, אבל זה לא אכפת לו. סמואל אטו, האיש שהקים את האקדמיה ונתן לו את הכרטיס לכדורגל המקצועני, כבר שיחק באינטר, והוא הולך בדרכו.

את אייאקס הוא יעזוב בטעם מריר, בידיעה ברורה כי לא יהיו לו הזדמנויות רבות מדי לשחק. רמקו פאסבר בן ה-38, שהצטרף הקיץ מוויטסה כדי למלא את מקומו, כמעט ולא סופג - ולטן האח אין סיבה לשנות. מאז סיים לרצות את עונשו השערורייתי, שולב אוננה רק פעמיים, במשחק אחד בגביע ובמפגש מול בשיקטאש בשלהי שלב הבתים בליגת האלופות. גם זה משהו לקראת אליפות אפריקה שתיפתח ביום ראשון, ובה מקווה מאוד השוער להיות הכוכב הראשי על אדמת מולדתו.

לפחות מבחינה זו המזל האיר לו פנים בדרכו המעוותת. דחיית הטורניר בשל קורונה איפשרה לאוננה להשתתף בו, והגאווה הלאומית בשיאה. קמרון אירחה את האליפות פעם אחת בלבד בעבר, אי שם ב-1972 כאשר אפילו אנקונו עוד היה בן 15. זה אירוע נדיר, והשוער מלא תקווה כי המאמן טוני קונסייסאו יסמוך עליו למרות ההיעדרות הכפויה במהלך השנה האחרונה. זה גם הצ'אנס שלו להכריז על שובו לבמה המרכזית עם כותרות חיוביות. בכפרו כבר יש חשמל וטלוויזיות. הכל מוכן להצגה, ובהתחשב במה שעבר עליו, מגיע לאוננה ליהנות כמה שיותר. 2022 יכולה להיות השנה שלו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק