האמת, כל האמת, ורק האמת: מאחורי הראיון השערורייתי של רומלו לוקאקו

אפשר לפרש את האמירות של הבלגי כחוצפה ולחפש מסרים רעילים, אבל אפשר גם להסתכל עליהן בפשטות. מיכאל יוכין מסביר מדוע ההצהרות של חלוץ צ'לסי לגיטימיות, אך בעולם שלנו, בו לא רוצים לשמוע את האמת, אסור להשמיע אותן, ולכן הוא כבר לא יחכה לליברפול (18:30, ספורט1)

02/01/2022
תקציר: צ'לסי - ברייטון 1:1 (ספורט1)

רוצים לדעת מה כדורגלנים באמת חושבים? בדרך כלל, זה בלתי אפשרי, אבל רומלו לוקאקו סיפק בראיון יוצא דופן בדיוק את המידע הספציפי הזה. בשיחה עם עיתונאי סקיי איטליה, דיבר החלוץ הבלגי של צ'לסי בלי מעצורים. הוא התייחס לכל הסוגיות שמעסיקות אותו בלי פילטרים, ללא צנזורה עצמית כלשהי.

האוהדים קיבלו, אם כך, את מבוקשם - הם שמעו את כל מה שעובר בראשו של הכוכב. לצערם, הם לא היו מרוצים מהתוכן, ובדיעבד היו שמחים לא להיחשף לכך כלל. למה? גם כי במקרים רבים אנחנו מעדיפים לא לשמוע את האמת הטהורה, וגם כי התרגלנו לחפש משמעויות נסתרות ומסרים סמויים אפילו כאשר הם פשוט לא קיימים.

הראיון, ששודר באיטליה ביומה האחרון של שנת 2021, צולם שלושה שבועות קודם לכן, ותוכנן זמן רב עוד יותר מראש. לא היו שם פליטות פה מקריות, כי ללוקאקו היתה אפשרות להתכונן בשקט תעשייתי לשיחה ולבחור היטב את המילים. לכן, הציפיה של אוהד ממוצע משחקן ממוצע פשוטה - או שהשחקן מייצר כמות נכבדה של מלל שבלוני, מאוס ומשעמם, כגון "אני מאושר לשחק בקבוצה שלי, ואעשה הכל כדי להצעיד אותה להצלחות", או שהוא מנצל את הבמה על מנת להשיג רווחים כלשהם במאבקים שיש לו מול גורמים שונים בתוך המועדון.

האפשרות כי הוא פשוט יגיד את אשר על ליבו ויספר בלי מחשבה שניה על השיקולים שמניעים אותו נראית הזויה ואבסורדית. אנחנו לא רגילים לשמוע את האמת, כי לעתים תכופות ממש לא משתלם להגיד את האמת, ולראייה הוא נופה מסגל צ'לסי למשחק הענק מול ליברפול הערב (18:30, ספורט1).

מטרת הראיון, מבחינת לוקאקו, היתה להתנצל בפני אוהדי אינטר על עזיבתו הנמהרת בקיץ. "זה לא היה צריך לקרות כך, וזה מטריד אותי. אינטר תמיד תהיה בליבי, ואני אחזור לשחק בה. אני מקווה מאוד שכך יהיה. אני מאוהב באיטליה, ואני חייב לבקש סליחה מכל אוהדי אינטר שעשו כל כך הרבה למעני ולמען משפחתי. אני מקווה לשחק שוב באינטר, ולא בשלהי הקריירה, אלא כאשר אני עדיין מפגין רמה גבוהה. יש לקוות שאנחנו נזכה בתארים נוספים", הוא אמר.

מבחינת צ'לסי, מדובר לכאורה בעלבון צורם. הנה יושב לו השחקן היקר ביותר בתולדות המועדון, תמורתו שולמו רק לפני חצי שנה 115 מיליון יורו, אשר חתם מרצונו החופשי על חוזה עד 2026, ומפטפט לו על חלומו לחזור לקבוצתו הקודמת, ועוד לא לקראת סוף הקריירה. מה הוא עושה בסטמפורד ברידג' אם הוא כל כך רוצה לשחק במקום אחר? ולמה הוא מתכנן עזיבה זמן כה קצר אחרי שחתם בקבוצה? זו חוצפה ועזות מצח, הלא כן?

ובכן, לא בהכרח, אם מסתכלים על האמת כפי שהיא, בלי לנסות לחפש משמעויות נסתרות. לוקאקו מעולם לא הסתיר את אהבתו לאיטליה, הרגיש מצוין באינטר, נהנה מקשר פנומנלי עם הקהל, ולא השתוקק לעזוב אותה. האהבה לאינטר לא מנוגדת לאהבה לצ'לסי, אותה הוא אהד מאז היה ילד קטן בבריסל, עם תמונות של דידייה דרוגבה על קירות חדר השינה. גם אם הכל מושלם בלונדון, מותר לו להתגעגע למילאנו. זה לגמרי טבעי ואנושי. גם הרצון לחזור שוב לקבוצה בה כה הצליח הגיוני ביותר. זה לא אומר שלוקאקו רוצה לעשות זאת עכשיו. בתום חוזהו בצ'לסי, קיץ 2026, הוא יהיה רק בן 33, וזה עשוי להיות הרבה לפני תום הקריירה שלו. כריסטיאנו רונאלדו בן 37 כרגע, זלאטן בן 40, והם עדיין משחקים בקבוצות צמרת. אז אפשר לשאוף לשוב לסן סירו בעוד חמש שנים ולנסות לזכות בתארים.

עוד בוואלה!

לוקאקו מתגעגע לאינטר: "לאוטרו לצ'לסי? שיישאר שם, אני זה שאחזור"

לכתבה המלאה
מעולם לא הסתיר את אהבתו לאיטליה. לוקאקו באינטר(צילום: רויטרס)

כל זה לגמרי בסדר, חוץ מזה שממש לא מקובל להתבטא כך. בעולמנו, אסור לכוכבים להביע געגועים לקבוצה שעזבו, אלא אם הם רוצים לייצר סכסוך עם קבוצתם הנוכחית. הדיבורים על חזרה למקום הקודם מתפרשים בהכרח כחוסר שביעות רצון מהמקום הנוכחי. מאחורי אמת פשוטה מחפשים תמיד משמעות נסתרת. במקרה הזה, פשוט אין כזו. לוקאקו סיפר את האמת שלו באיטלקית, וממש לא התכוון לייצר פרובוקציות באנגלית.

אוהדי צ'לסי נדהמו לשמוע גם כי הכחולים לא היו בראש סדר העדיפויות של לוקאקו כאשר שקל את דרכו בקיץ. "יש שלוש קבוצות ברמה הגבוהה ביותר - ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן. כל השחקנים חולמים לשחק בשורותיהן. חשבתי שאלך לאחת מהן אחרי אינטר. זה לא קרה, אז אמרתי שיש רק מועדון אחד נוסף בו אני יכול לדמיין את עצמי, וזו צ'לסי. לא חשבתי על האופציה הזו עד שהם באו עם ההצעה שלהם. כשהם יצרו קשר, זה היה אתגר עבורי. היה קשה לסרב להזדמנות לחזור לפרמיירליג במדי הקבוצה אותה אהבתי מילדות", אמר הבלגי.

לכאורה, ביציעי סטמפורד ברידג' רשאים להיפגע. הנה לכם שחקן שמצהיר חד משמעית שצ'לסי היתה האופציה הרביעית שלו במקרה הטוב, והוא גם לא שקל אותה עד שקיבל את ההצעה. אז מה הוא עושה כאן, ואיזה מסור הוא מנסה להעביר כאשר הוא משבץ את קבוצתו הנוכחית, מחזיקת ליגת האלופות המכהנת, מתחת לברצלונה, ריאל ובאיירן בדירוג המועדונים האירופי.

ואולם, אם מסתכלים על האמירות כפי שהן, בלי לחפש משמעויות נסתרות, גם כאן הכל בסדר גמור. לוקאקו פשוט אומר את האמת הפשוטה, כי בארסה, ריאל ובאיירן באמת נתפסות כבעלות מורשת משמעותית יותר על ידי רוב השחקנים. זו עובדה מוגמרת. הבלגי חושף מרצונו את התמימות התהומית שלו, כי היה ברור כשמש ששלוש האימפריות לא יחתימו אותו במחיר הגבוה שדרשה אינטר. באיירן לא חיפשה שחקן ספסל שעולה יותר מ-100 מיליון יורו כגיבוי לרוברט לבנדובסקי, ריאל היתה מרוכזת אך ורק בקיליאן אמבפה, ומצבה הכלכלי של ברצלונה לא איפשר לה להחתים מחדש את ליאו מסי כשחקן חופשי.

מותר לכעוס גם אם היחסים מצוינים. תומאס טוכל(צילום: רויטרס)

לוקאקו לחלוטין לא הבין את התמונה, והיה טבעי גם שלא יבין את השיקולים של צ'לסי - המועדון ששמח להיפטר ממנו בזמנו. כאשר הגיעה ההצעה המפורשת, והסקורר הבין שהכחולים רוצים אותו, הוא הסכים התלהב מהאתגר והתקשה לסרב, לדבריו, מההזדמנות לשחק שוב בקבוצה שהוא אוהב. מה לא בסדר בכל התמונה הזו? הכל בסדר גמור, אם מבינים שאין ללוקאקו מניעים נסתרים, והוא לא מנסה לתקוף את קבוצתו. זו פשוט התבטאות לא מקובלת באופן קיצוני, אבל היא נעשתה בתמימות - אותה תמימות שגרמה לו להאמין שבאיירן עשויה לרכוש אותו.

וכאן אנחנו מגיעים לתשובה המרתקת לשאלה הפשוטה "מה שלומך?" בתחילת הראיון. גם כאן הצליחה האמת של לוקאקו להדהים. "מבחינה פיזית, אני בסדר. אבל אני לא מרוצה מהמצב, וזה נורמלי. המאמן בחר לשחק בשיטה אחרת, ואני רק צריך לא להרים ידיים, להמשיך לעבוד ולהיות מקצוען", הוא הצהיר.

הצהובונים בבריטניה הגדירו את האמירה הזו כמתקפה ישירה על תומאס טוכל, אבל האם זה אכן כך? לוקאקו אמנם מציין את שינוי השיטה, אבל לא אומר מפורשות שמדובר במעשה לא תקין. בדיוק להיפך - הוא מצהיר שהוא צריך להמשיך לעבוד כדי להשתלב בשיטה זו. אם הוא לא מרוצה מהמצב בנקודת זמן מסוימת, אין זה אומר שהוא לא מרוצה מהמועדון או מהבוס. ברור לגמרי, למשל, כי לוקאקו לא מרוצה ממספר השערים שהבקיע, וגם לא מאושר מכך שהחמיץ משחקים בגלל פציעה וקורונה. זה, כפי שהוא אומר בעצמו, נורמלי. וגם אם היחסים עם המאמן מצוינים, הוא עלול לעתים לכעוס על החלטות מסוימות. תחשבו על עצמכם, תיזכרו בבוס הכי אהוב שלכם. האם תמיד הייתם מרוצים מכל מה שהוא עשה כלפיכם או בחברה שלכם בכלל?

לוקאקו רשאי להיות לא מרוצה ממשהו בנקודת זמן מסוימת, אבל מצופה ממנו לא לדבר על כך בתקשורת, אלא אם הוא מעוניין לעורר סערה. אין בעיה עם תחושותיו, כל עוד הוא לא אומר אותם פומבית. על מנת לשמור על מצב תקין בקבוצה, שחקנים לא אמורים לחשוף את תחושותיהם השליליות, אם אין להם כוונת זדון. לוקאקו לא התכוון לגרום נזק או להעביר ביקורת חריגה על טוכל, אך ניתן לפרש את דבריו כך, כי העיתונות רגילה לחפש משמעויות נסתרות מאחורי האמת הפשוטה. כך העולם עובד. אז הראיון של לוקאקו הוגדר כ"פצצה" של ממש בתקשורת האנגלית.

גם טוכל לא חושב שהוא רשע. רומלו לוקאקו(צילום: רויטרס)

התגובה הראשונה של טוכל שלשום היתה שקולה, הגיונית והגדירה את המצב בדיוק כפי שהוא. "אנחנו לא אוהבים את זה, כי זה מוסיף רעש שאנחנו לא צריכים, וזה לא עוזר. קל להוציא את המשפטים מהקשרם, לקצר אותם, להפוך אותם לכותרות, אבל אפשר לגלות שהאמירות לא עד כדי כך גרועות. אני לא חושב שלוקאקו לא מרוצה, ומרגיש בדיוק את ההיפך. אם יש משהו, צריך לדסקס את הסוגיות בדלתיים סגורות. כששחקן גדול כמו רומלו אומר משהו, זה מתפרסם מיד. הוא מנוסה מספיק כדי לדעת עד כמה האמירות האלה חשובות כאשר הוא מדבר כך", הבהיר המאמן הגרמני, עד שביום המשחק מול ליברפול החליט להשאיר אותו מחוץ לסגל.

היו עיתונאים שהגדירו זאת כ"מתקפה נגד לוקאקו", אבל המצב שונה לחלוטין. טוכל פשוט אמר את האמת שלו - האמירות עצמן לא חמורות, אבל אסור היה לומר אותן כי הן מייצרות רעש מיותר ומזיקות. הוא לא כועס על האמת של החלוץ - הוא כועס על כך שהאמת הזו יצאה החוצה, כי זה לחלוטין לא מקובל. מבחינתו, לוקאקו לא רשע. הוא פשוט תמים וחסר אחריות, וראיון שלו היה מטופש באופן קיצוני.

וכך יכול טוכל להגיד ללוקאקו בארבע עיניים: "זה בסדר שאתה מתגעגע לאינטר, וזה בסדר שאתה רוצה להתנצל בפני אוהדיה, וזה בסדר שאתה רוצה לחזור לשם בעתיד, וזה בסדר שרצית לשחק בברצלונה, וזה בסדר שצ'לסי לא היתה האופציה הראשונה שלך, וזה בסדר שאתה לא תמיד מרוצה מהמערך. לכל שחקן יש מטען רגשי, לכולם יש חלומות ושאיפות, ואף אחד לא תמיד מאושר. זה לא צריך להפריע לך להיות כוכב מרכזי בצ'לסי, והיחסים בינינו יהיו מצוינים. אבל אנא ממך - פשוט סתום את הפה בתקשורת. האמת שלך לגיטימית, אבל לא לגיטימי לבטא אותה". אם המסר הזה יופנם, ישוב השקט התעשייתי לסטמפורד ברידג', וה"סערה" תיעלם תוך זמן קצר מאוד.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully