1. אלי קנטי כבר מתחמם על הקווים?
16 שניות לסיום, 87:88 למכבי תל אביב. על קו העונשין עומד הייווד וורקמן וקולע פעמיים. הצהובים יוצאים להתקפה המכרעת, וכשהכדור מגיע לדייויד אנקראם, אף אחד אחר כבר לא ייגע בו. הוא אפילו לא נותן לשניות לעבור, ויורה שלשה מהירה שפוגעת בטבעת ומאיימת להגיע לתקרת ההיכל. סקבוליני פזארו עוד מספיקה להריץ מתפרצת מהירה ונוחה, ומנצחת 88:91. הפסד שביעי ברציפות למכבי באליפות אירופה לקבוצות.
17 שניות לסיום, 70:71 למכבי תל אביב. ג'ורדן לויד, בערב מזעזע, חודר לסל ומכווץ אליו ארבעה שומרים. הוא מוציא מסירה לאנדריי זובקוב, שממהר להניע לבילי בארון - ובום. שלשה נוחה ואופיינית מחזירה את זניט סנט פטרסבורג ליתרון. יאניס ספרופולוס מזעיק פסק זמן, סקוטי ווילבקין מכניס את הכדור ומקבל אותו מיד בחזרה מדרק וויליאמס. גם הפעם, כשהכדור מגיע אליו, אף אחד אחר כבר לא ייגע בו. הוא מוצא עצמו מול שומר גבוה (אלכס פויתרס), מכדרר, חודר ומנסה לעבור אותו, אבל מחטיא. 71:73 לזניט. הפסד שביעי ברציפות למכבי ביורוליג.
בפעם השנייה בהיסטוריה, לראשונה מאז 1993, מכבי תל אביב אוחזת בשבעה הפסדים רצופים במסגרת האירופית. בעונה ההיא, AKA עונת הדובדבנים, היא המשיכה לבולוניה, שבה לא ניצחה עד אז, והובסה פעם נוספת לפני שסגרה את הרצף על שמונה הפסדים. בשבוע הבא היא תצא למונאקו, שגם על אדמתה טרם ניצחה (הערה: וגם לא שיחקה). ההנהלה לא מיהרה באותם ימים לפטר את המאמן יעקב אדלר, והוא סיים את תפקידו רק כעבור כחודש, אחרי הפסד להפועל תל אביב. לספרופולוס מחכה דרבי ביום ראשון הקרוב.
אלי קנטי כבר מתחמם על הקווים?
2. הבשורה על פי ג'ייק כהן וקמרון טיילור
לצד פתיתי השלג הפזורים על הקרקע, התמלאה הדרך לסיבור ארנה בפיסות מידע שגויות ובלוחמה פסיכולוגית. את זה אפשר, אגב, לזקוף לזכותה של מכבי תל אביב: גם כשהקבוצה בשיאו של משבר מתמשך, ובעצמה לא זוכרת מהו טעמו של ניצחון, יריבותיה משקיעות מאמץ בעמעום מצבת הפצועים שלהן כדי לשבש את הכנותיה. צ'אבי פסקואל סיפר (וכנראה לא שיקר) ששני הכוכבים שלו, לויד וג'ורדן מיקי, בספק למשחק; במהלך היום הודיעה זניט שלויד לא ישחק, ולבסוף דווקא הוא היחיד שכן עלה לפרקט.
הרוסים ניצבים במקום הרביעי בטבלת היורוליג, למרות שעוד לא זכו לקבל שניית משחק אחת מהרכש הכי נוצץ ומסקרן שלהם, שבאז נאפייר; פסקואל נוהג לפתוח בחמישייה עם שני סנטרים, מיקי וארתוראס גודאיטיס, ומרבה להציב אותם יחד לאורך דקות רבות. בהיעדרו של רכז, השניים הללו שווים רק 16 נקודות (ביחד) לערב, אבל עצם נוכחותם מציב בפני רוב היריבות אתגר ממשי.
חסרונו של מיקי, והשארתו של גודאיטיס בדד בצבע, הציבה בפני ספרופולוס הזדמנות להפתיע. הוא חיפש את הצ'אנס לשנות, והעלה בחמישייה את ג'ייק כהן במהלך שהזכיר מהמר כפייתי שהולך על כל הקופה. אבל לא לכך כיוון המשורר: מול הליינאפ שפסקואל נאלץ להעמיד, מכבי הייתה צריכה לתקוף את גודאיטיס התקפה אחר התקפה (אחר התקפה). פעם באמצעות משחק הגב לסל של אנטה ז'יז'יץ', ופעם באמצעות חדירות של ווילבקין וקינן אוואנס אחרי חילוף אפשרי בפיק אנד רול.
גודאיטיס הוא סנטר התקפי נהדר, אבל לא בדיוק אחד מגדולי השומרים, ודווקא כן אחד שיודע הסתבכות בעבירות מהי. בתחילת העונה שעברה, כשהצהובים יצאו למוסקבה ופגשו את צסק"א, פתח ספרופולוס עם ז'יז'יץ' ואותלו האנטר יחד; דימיטריס איטודיס זיהה את ההזדמנות, ובארבע ההתקפות הראשונות שלח שוב ושוב את טוקו שנגליה להתבודד עם האנטר ולמרר את חייו. בתוך דקה וחצי יצא הסנטר בשתי עבירות, ולמעשה איבד סיכוי לעשות משהו במשחק.
את זה היה אמור המאמן היווני (ספרופולוס, לא איטודיס) לעשות מול הקו הקדמי הדליל של זניט. אבל לא כהן הוא האיש שיסבך את גודאיטיס בעבירות, ולא ווילבקין או אוואנס הם השניים שיחתרו מספיק פנימה. הניסוי נחל כישלון טוטאלי: עם שלושה שחקנים וחצי שמאיימים על הסל, מכבי תל אביב מצאה עצמה בפיגור 23:6 אחרי שמונה דקות וחצי; שש נקודות - לצד שבעה איבודים.
אם ספרופולוס הוא מאמן שבמהותו מתאים עצמו לתנאים שמציבה היריבה, ומתרכז בשיבוש משחקה לפני מימוש היתרונות המובנים של קבוצתו, מדוע לא ניסה לנצח את פסקואל בדרכו של הקטאלני? למה לא לעשות מעשה מיקי-גודאיטיס, ולהציב את ג'יילן ריינולדס לצידו של ז'יז'יץ'? האחד יספק משחק פוסט אפ, האחר ינפק קליעות מחצי מרחק, והשניים יחד ייצרו מאסה קריטית בריבאונד.
ואם היווני חשש מהישנות המיסמץ' הטראומטי של שנגליה עם האנטר, מדוע לא לנסות ללכת הפוך, עם וויליאמס בעמדת הסנטר? אף אחד מההרכבים הללו אינו קלאסי, ובוודאי שבכל אחד יש מימד של סיכון וחסרונות, אבל האם יש כיום למכבי הרכב קלאסי? או אחד כזה שאין בו סיכונים וחסרונות? האם ספרופולוס באמת האמין שחמישייה עם כהן וקמרון טיילור תוכל לייצר נקודות, או חלילה ריצה מוקדמת, במשחק חוץ קשה?
3. איזה לילה. איזה כדורסל. איזו השראה. איזו קנאה
ביום רביעי, כאמור, תתארח מכבי במונאקו. מאז נפגשו השתיים, לפני קצת יותר מחודש בתל אביב, הן חיברו 13 הפסדים ב-14 משחקים. גם הניצחון הבודד היה למעשה תיקו, והושג רק בתום הארכה בקובנה. בניגוד ליריבתה הישראלית, הקבוצה מהנסיכות הספיקה בשבועות האחרונים להחליף מאמן וזה לא בדיוק עזר לה.
היורוליג נמצאת כרגע בנקודה קריטית. התחלואה הגואה ברחבי אירופה באה לידי ביטוי גם בקבוצות עצמן, והשבוע - לראשונה זה תשעה חודשים - משחק אחד נדחה בגלל הקורונה, ואחר התקיים למרות היעדרם של לא פחות מ-11 שחקנים ומאמן. ברור שזה לא הסוף; אולימפיה מילאנו, ששבתה מפעילות בגלל הדבקות שהחלו אצלה בסוף השבוע שעבר, גילתה רק אתמול עוד ארבעה שחקנים חיוביים.
זה אומר שהקלפים עומדים להיטרף מחדש. שוב היעדרויות על גבי היעדרויות, שוב שחקנים שיידרשו להם שבועות ארוכים כדי להתאושש ולחזור לעצמם, שוב משחקי השלמה במועדים לא ממש נוחים, ושוב אולמות ריקים מאוהדים.
תחת כל התנאים האלה, קשה שלא להתרשם מהתצוגה ההרואית - לא פחות - שהפגינה אמש ריאל מדריד במשחקה מול צסק"א מוסקבה. 11 שחקנים, כאמור, חסרו לה, וגם פאבלו לאסו צפה בשידור מהחדר המבודד בביתו. היא נותרה עם חמישה שחקני רוטציה בלבד, וגם סוכנויות ההימורים פנו נגדה, באופן תקדימי.
אל תפספס
ואיזו הזדמנות זו הייתה כדי לנער את כל מה שידענו על משחק הכדורסל. אורבן קלבז'אר, ילד סלובני בן 17 עם בלורית מצחיקה של טינאייג'ר, קלע עשר נקודות בהופעת הבכורה שלו ביורוליג - עם הגופייה מספר 7 של הבלאנקוס, כמו איזה סלובני אחר, לוקה דונצ'יץ' שמו, שלבש לפניו את אותה חולצה, באותו גיל ועם כמעט אותה בלורית. הקשרים המשפחתיים נמשכו עם סדיק גארובה (אחיו הקטן של אוסמאן ה"קשיש") וטריסטן ווקצ'ביץ' (הבן של דושאן), שמצאו עצמם על המגרש לדקות ארוכות וגם יעילות.
אבל את התמונה ששווה אלף מילים ניפק אדי טבארס הענק. לא קל למצוא שחקנים בממדיו שמסוגלים להישאר זמן ממושך ורצוף על המגרש, אבל הענק מכף ורדה שיחק כמעט 36 דקות - וירד (לרגע) רק כשכתמי דם התגלו על מדיו, בגלל חתך באחת מאצבעותיו.
לאורך כל הערב ריחפה השאלה מתי ייגמר לריאל האוויר, אבל זה לא קרה, והיא הכניעה את צסק"א המוכשרת, המעוטרת, השבעה והשבלונית 65:71. "היו לי כמה ניצחונות גדולים בקריירה, אבל זה היה מיוחד במינו", צייץ נייג'ל וויליאמס גוס בטוויטר. "כל הכבוד לכל ה'רוצחים' הצעירים שעלו ותרמו בענק. איזה לילה!".
אכן, איזה לילה. איזה כדורסל. איזו השראה. איזו קנאה.