אנחנו הישראלים תמיד אוהבים להיות מיוחדים, שונים מאחרים. גם הכדורגל שלנו "מצטיין" בלהיות שונה. ולא בטוח שזה טוב.
באירופה, התפיסה של הכדורגל היא מקצוע לכל דבר. כמו שלומדים באקדמיה תואר ברפואה או באדריכלות, כך גם התחום הזה. לרוב, שחקנים גדלים באקדמיות של מועדונים שונים מגיל צעיר. הם לומדים שם את כל רזי הכדורגל, החל מהבנת המשחק הבסיסית ועד לאופן העמידה במגרש ולמיצוי היכולת האישית באופן מקסימלי. אותן אקדמיות לעיתים מאוד רחוקות ממקום מגוריו של השחקן. השחקנים ישנים, אוכלים ונושמים כדורגל, בכל המובנים. המועדון מקיים שגרה מוקפדת של אימונים ובנוסף יש לו שליטה, באופן כזה או אחר, על אורח חייו של השחקן - על מספר שעות השינה שישן בלילה ועל טיב המזון שהוא מכניס לגופו. המכלול הזה מבטיח התקדמות מקצועית מהירה יותר, כשמטרה אחת עומדת לנגד עיני השחקן והמועדון - להבטיח שהוא ייצא לעולם הבוגרים בשל ומוכן, כדי לקבל במה ראויה בליגות הגבוהות וכמובן להימכר בגיל יחסית צעיר. הרי בסוף הכול עניין של כסף.
ארלינג הולאנד מדורטמונד ו-ויניסיוס מריאל מדריד הם רק שתי דוגמאות מובילות שכולכם מכירים, אבל מה עם קאיקאי ממנצ'סטר סיטי, הארווי אליוט מליברפול ודן סקרלט מטוטנאהם? השמות הללו פחות מצלצלים, אבל כולם מתחת לגיל 20 וכבר היום נמצאים במועדוני הכדורגל הגדולים בעולם. כמוהם יש לא מעט.
כל שחקן צעיר כזה שיוצא לעולם הגדול משמעותו פחות שחקן שמתחרה על מקום בליגה המקומית. לכן, באופן מעשי, ברגע שאותו שחקן יוצא לנסות את מזלו בעולם, הוא בעצם מפנה מקום לשחקן אחר בגילו, טוב יותר או פחות, להתנסות ולשחק בליגה המקומית. ככל שהתהליך הזה קורה בגיל מוקדם יותר, כך תהיה דרישה ליותר שחקנים כבר בגיל מוקדם. הגלגל, כמו שאתם מבינים, ממשיך להסתובב.
אז מה קורה, או יותר נכון לא קורה, אצלנו? הבעיה מתחילה כבר מגיל נוער. השחקן מגיע לאימון אחר הצהריים. אחרי שברוב המקרים למד בתיכון או בחטיבת הביניים עד שעות הצהריים המאוחרות, הוא נאלץ לפעמים לקחת איתו את בגדי האימון מראש ולהחליף אי שם בדרך. ומה לגבי אוכל? הוא לא תמיד יספיק לעצור בבית ולאכול, לכן לעיתים ייאלץ להסתפק במזון מהיר שקנה בחוץ. המאמן, לצערו ולצערנו, לא מקבל משכורת גבוהה לרוב ולכן גם הוא צריך לעבוד בעוד עבודה. הוא מגיע לאימון עייף וכנראה שגם הוא מחליף בגדים ברכב. אל תצפו לכך שיהיה לו את הזמן לשבת בצורה מסודרת, לבנות אימון מספק ומאתגר מקצועית. הוא ממש לא אשם בכך. הכדורגל בארץ, ברוב המקרים (תמיד יש יוצאי דופן), מתנהל כאחד ה"חוגים" אליהם הולך הנער בשעות אחר הצהריים. ו"חוג" זה פשוט לא מספיק.
כדורגל זה אורח חיים, 7\24. בעולם בו שחקן מגיע לאימון וחוזר הביתה לסוני או לשעות מרובות מול האינסטגרם, בעולם בו שחקן יוצא עם חברים, הולך לישון מאוחר ואחר כך קם ליום עמוס של אימון ולימודים, בעולם בו הוא צריך לעיתים להפסיד אימון כדי ללמוד למבחן או לבגרות אי אפשר להצליח. ההתקדמות המקצועית פשוט איטית יותר, ברוב המקרים אפילו איטית מאוד. את המחיר כולנו משלמים. השחקנים שיוצאים לנסות את מזלם באירופה הם יחידי סגולה ולרוב התוצאות לא מרשימות. כמה מנור סולומון כבר יש לנו? כששוק הכדורגל הישראלי לא מייצא (או מייצא מעט מאוד) שחקנים לחו"ל, המשמעות היא שרוב השחקנים נשארים לשחק בארץ.
שחקנים ממשיכים להתווסף למעגל הבוגרים בכל שנה, אבל שחקנים מעטים יוצאים ממנו, מה שגורם לגלגל להיתקע. אותו בלם בן 30 או חלוץ בן 25 שמשחקים כאן לאורך הקריירה תופסים באופן מעשי מקום של שחקן אחר, צעיר יותר, וכך מונעים גם ממנו להתקדם. בורסת השמות נשארת די זהה משנה לשנה - שחקן בליגת העל משחק במועדון א' ועובר למועדון ב', אחר עובר ממועדון ג' למועדון ד' ואז חוזר למועדון ג', ובינתיים, שחקנים צעירים מתווספים בכל שנה למעגל הבוגרים ושחקנים שכבר נמצאים במעגל הזה לעיתים נפלטים ולא מצליחים למצוא קבוצה. כל המגמה הזאת לא רק שגורמת לגלגל להיתקע, אלא לנוע לאחור. אלה שלעיתים ראויים לשחק בליגה מסוימת פשוט לא מצליחים למצוא קבוצה כי "כל המקומות תפוסים" והם צריכים, בלית ברירה, לרדת לליגה נמוכה יותר כדי לשחק. כך, במקום שניצור תנועה במגמה עולה וחיובית של שחקנים שמתקדמים, מתפתחים ומגיעים לליגות גבוהות יותר בכל שנה, אנחנו יוצרים תנועה הפוכה ושחקנים נאלצים לרדת לליגה טובה פחות.
השחקנים לא אשמים, הם רק הקורבן של התנהלות המערכת, שלא נתנה להם את הכלים המקצועיים הראויים כדי למצות את הפוטנציאל שלהם בגיל צעיר וכך לאפשר להם לצאת לאירופה בגיל מוקדם ולפנות מקום לשחקנים צעירים אחרים. מועדונים שונים החלו להבין את חשיבותו של הדור הצעיר וטיפוחו, ומשקיעים הרבה במחלקות נוער ראויות ומקצועיות במטרה לייצא שחקנים לחו"ל, הנבחרת הצעירה עושה חיל אבל השינוי צריך לבוא מעומקה של המערכת וכנראה שהתהליך עוד ייקח שנים רבות. עד אז, כנראה, נמשיך לשלוח את הילד ל"חוג" כדורגל ולשחק במנצ'סטר סיטי רק דרך הפיפ"א. אולי כשנתחיל להתייחס לכדורגל באופן הראוי לו כמקצוע לכל דבר, נראה שינוי אמיתי ויחידי הסגולה שיוצאים לאירופה כבר לא יהיו יחידי סגולה, אלא עניין שבשגרה.
ניצן פלד היא סוכנת בסוכנות השחקנים IScout