פפ גווארדיולה הוא לא אדם שחושף את הצד הרגיש שלו. כן את הצד העצבני, ודאי את הצד הטקטי, בהחלט את ניתוח הכדורגל שלו. מקסימום תופס את הראש בפליאה כששחקן שלו כובש חמישייה ב-9 דקות. אבל רגיש? זה לא הפפ שאנחנו מכירים.
רק שבמחזור הסיום של עונת 20/21 בפרמיירליג, משהו קרה לו. משהו לא צפוי. "אתם אומרים היום שלום לאגדת מועדון שהיא סרחיו אגוארו", פנה לגווארדיולה צוות השידור של SKY, מיד אחרי שמנצ'סטר סיטי הביסה 0:5 את אברטון ואגוארו הבקיע פעמיים. "אנחנו אוהבים אותו כל כך...הוא...".
ואז - פפ שתק. גאון הכדורגל, האיש שראה הכל, נשאל הכל ודיבר על הכל - פשוט השתנק. שניות שלמות בהן לא הצליח להוציא מילה מפיו, וכשסוף סוף מצא את הכוחות - הדמעות כבר עמדו לו על קצה העפעפיים.
גווארדיולה נשאל על אגוארו ופורץ בבכי
"הוא אדם כל כך מיוחד לכולנו", המשיך גווארדיולה ושוב שתק, אוגר כוחות מחדש. "הוא כל כך נחמד...כל כך נחמד". כשנשאל מיד אחר כך "האם זה בגלל האיש שהוא, כמו הכדורגלן שהוא?", הדמעות כבר ירדו ופפ הרשה לעצמו לשחרר: "הוא עזר לי כל כך הרבה...".
פתאום, ברגע הזה, כל החומות של פפ הוסרו וכל הסטיגמות על מנצ'סטר סיטי נפלו. סטיגמה על קבוצה נטולת נשמה, סטיגמה על מועדון פלסטיק שעטוף כולו במזומנים ללא תוכן בפנים, מועדון נטול לב. פתאום התברר שכל זה לא נכון. שהיה לו - ועדיין יש לו - לב.
וללב הזה קוראים סרחיו אגוארו.
הלב התרגש
כואב לשמוע על כדורגלן, כל כדורגלן, שנאלץ להיפרד מהמשחק שהוא כל כך אוהב - בשלב בקריירה בו עדיין יכול להצליח ולכבוש, בגיל 33 בלבד - בשל בעיות בלב. צריך כעת לקוות כי עשה את הדבר הנכון עבורו, לאחל לו שימשיך לחייך את החיוך הביישני שלו עוד שנים רבות. להסתובב בעולם ובין היתר, לגדל באהבה את הנכד של מראדונה.
ועם זאת, כשחושבים על זה לעומק, זה אולי לא כל כך מפתיע לגלות שהלב שלו מעט נחלש. ככה זה כשמתרגשים כל כך הרבה במהלך החיים. הוא התרגש כאשר כבש גולים בתוך הרחבה, התרגש כאשר כבש גולים מחוץ לרחבה. התרגש לכבוש בראש או ברגל החלשה, התרגש לכבוש חמישיות או רביעיות. התרגש לכבוש 184 שערים בפרמיירליג - מקום רביעי בעידן החדש באנגליה, שני רק לתיירי הנרי בממוצע כיבושים למשחק. הוא גם מלך השלושערים בעידן הפרמיירליג עם 12 כאלו.
הוא התרגש לכבוש ב-6(!) עונות שונות למעלה מ-20 שערי ליגה, התרגש לכבוש שערים במשחקים גדולים ובמשחקי עונה. בסך הכל הוא הבקיע 260 שערים עבור מנצ'סטר סיטי, מהם 73 שערי ניצחון, וכמובן שהפך לכובש המצטיין בתולדותיה. יש לו גם 100 שערים ב-231 משחקים באתלטיקו מדריד מאז הגיע בגיל 18 לספרד מאינדפנדיינטה הארגנטינית, לסגלה השתייך במשך ארבע עונות חרף גילו הצעיר, ובשנתו האחרונה בקבוצה כבש 18 שערים ב-36 משחקים, משמע שער כל שני משחקים.
ובעיקר, הוא התרגש כמו שאף שחקן כמעט בהיסטוריה של הכדורגל לא התרגש. וגם ריגש, באותה שנייה ששייכת אך ורק לו.
השנייה שלא תישכח לעולם
יש שחקנים שעל שמם אפשר לקרוא עונות שלמות, טורנירים גדולים או משחקים בלתי נשכחים. יש גם תוצאות שנקשרות ש"שייכות" לקבוצות ונבחרות, כמו ה-77:78 למכבי ת"א כדורסל, או 1:7 לגרמניה. אבל על שמו של סרחיו "קון" אגוארו" ישנו זמן: הדקה ה-93:20.
הרגע ההוא, השנייה ההיא במשחק האליפות מול ק.פ.ר ב-2012, עם השער שהעניק למנצ'סטר סיטי את האליפות הראשונה מאז 1968, הפך לשער הדרמטי בהיסטוריה של הליגה האנגלית. במובנים רבים, הוא הרגע שיצר את מנצ'סטר סיטי של היום. זו שיש לה הצלחות, אבל גם יש לה לב, פנים ונשמה.
שנייה ששייכת אך ורק לקון אגוארו
במילה אחת
לצד ההצלחות והשערים בליגה האנגלית, כמו גם הזכייה עם אתלטיקו מדריד בליגה האירופית, חשוב לסכם את הקריירה של אגוארו יחד עם האכזבות בליגת האלופות או עם נבחרת ארגנטינה. עם הנבחרת הוא זכה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים ב-2008 ויש לו גם שתי זכיות באליפות העולם עד גיל 20, אבל עד הקיץ האחרון, בו בילה בעיקר על הספסל כשהאלביסלסטה זכתה בקופה אמריקה, הוא, ליאונל מסי ושאר הכוכבים אכזבו טורניר אחרי טורניר. בליגת האלופות הוא כבר הגיע לגמר המיוחל בקיץ האחרון, אבל מנצ'סטר סיטי נכנעה לצ'לסי והחלום נגוז.
אבל בעוד שנים רבות, כאשר ניזכר בערגה ב"קון", נוכל להגיד בפה מלא שחזינו באחד החלוצים הגדולים ביותר במאה ה-21. שחקן שאפשר לסכם בנאום מרגש של גווארדיולה, בנקודת זמן בהיסטוריה או פשוט במילה אחת. מילה אחת ארוכה במיוחד:
אגוארררררווווווווווווו