משהו מעניין קורה בקליבלנד. בעצם, נדרשת כאן הכרזה דרמטית יותר: לראשונה במילניום הנוכחי, משהו מעניין קורה בקליבלנד שלא קשור בשום צורה ללברון ג'יימס. אחרי יותר מרבע עונה, הקאבס מתעקשים להיראות הרבה יותר טוב מהצפוי ולהישאר בקלחת הרוחשת של מרכז הטבלה במזרח. עם מאזן חיובי של 12:16, קבוצה שהייתה אמורה להיות בשלב התפתחותי מוקדם יחסית נאבקת ראש בראש עם קבוצות כמו פילדלפיה, בוסטון ואטלנטה, ונראית שייכת לחלוטין לאזור הזה.
הרחבת המבט רק הופכת את המצב הנוכחי של קליבלנד למרשים יותר. היא סבלה בשבועות האחרונים ממכת פציעות שהובילה להיעדרות של לא מעט שחקנים. הפציעה המשמעותית ביותר היא של קולין סקסטון, הסקורר המוביל של הקבוצה בשנים האחרונות, שעבר ניתוח בברך ויחמיץ את שאר העונה. לוח המשחקים של הקאבס היה הקשה ביותר בליגה עד כה, בקרוב הוא יתחיל להתרכך ולעזור לחבורה של ג'יי בי ביקרסטאף לשמור על מקומה באזורים הרלוונטיים למאבקי הפלייאוף. הנט רייטינג של קליבלנד הוא הרביעי בליגה (4.1), מה שמעיד על איכות גבוהה יותר מהמאזן שלה. רוב ההפסדים של הקאבס היו במשחקים צמודים, הם כמעט תמיד נשארים בעניינים עד הסוף.
במילים אחרות, כל הנתונים מעידים על קבוצה לגיטימית לגמרי שאולי עוד תשפר עמדות במהלך העונה. המשפט הזה הופך את קליבלנד להפתעה הגדולה ביותר של העונה עד כה. אך מה שעוד יותר חשוב, פתאום זאת נראית כמו אחת הקבוצות המבטיחות בליגה, אחת מקבוצות העתיד של ה-NBA. איך ניתן להסביר את כל זה? הסיפור מתחיל, אבל ממש לא נגמר, בחד קרן אחד.
אוון מובלי
יש שחקנים שכל מה שצריך זה לראות אותם משחקים לכמה דקות כדי להבין שהם הדבר האמיתי. מובלי, הבחירה השלישית בדראפט, הגיע לליגה עם שק של ציפיות על תקן שחקן הפנים המסקרן הבא. רבים האמינו שהוא יתפתח למשהו מיוחד, מעטים שיערו שהוא ייראה כל כך טוב כל כך מהר. מדובר בשחקן בגובה 2.11 מ' שנראה כאילו נוצר במעבדה של סקאוטים שלקחו על עצמם פרויקט לבנות שחקן כדורסל נטול חסרונות. לא בטוח מתי הגיע לליגה שחקן פנים שהוא חבילה כל כך שלמה, שמסמן וי על כל הרובריקות החשובות.
בהתקפה מובלי מסוגל לשחק גם בפנים וגם בחוץ. הוא מסוגל לקלוע שלשות ולבצע מהלכים עם הפנים לסל, יש לו גם ניצנים של משחק פוסט והתמצאות בצבע, כולל שורה של הטעיות ושינויי כיוון כדי ליצור לעצמו מצבי זריקה טובים קרוב לסל. רבות מהזריקות לא נכנסות, אבל המהלכים שהוא מבצע הם בדיוק כאלה שבעוד שנתיים, לאחר שיצבור נסיון ומסה, יכולים להפוך לבלתי ניתנים לעצירה. ואם מנסים להביא מולו עזרה, אז מדובר גם במוסר איכותי (2.5 אסיסטים למשחק כרגע), שיכול לזהות שחקן פנוי תוך כדי תנועה מהירה.
וכל זה קורה בצד הפחות מרשים של מובלי. בהגנה, מדובר בעילוי של ממש. יש לו את השילוב הנדיר ביותר של שחקן שגם מגן על הטבעת ברמה הגבוהה ביותר (כולל שתי חסימות למשחק) וגם מסוגל לשמור על שחקני חוץ מכל הסוגים. זה השילוב שיוצר את שחקני ההגנה הגדולים ביותר בדור הנוכחי, כמו אנתוני דיוויס ויאניס אנטטוקומפו. החושים ההגנתיים של מובלי חדים במיוחד, הוא יודע להיות במקומות הנכונים ולבצע את התנועות הנכונות, הוא זריז מספיק כדי לקבל בחילופים גם גארדים בכירים. הוא קורא מהלכים ברמה הגבוהה ביותר כדי להגיע לעזרה מתוזמנת בצבע. הגודל שלו בא לידי ביטוי בכך שהוא משפיע כמעט על כל זריקה בסביבה שלו, הוא כופה זריקות קשות בהגנת אחד על אחד והוא מהשחקנים שמשנים הכי הרבה זריקות בצבע בליגה.
אם בהתקפה ניתן לזהות את הפוטנציאל העצום, בהגנה לא מדובר בפוטנציאל אלא ביכולת קיימת. שילוב היכולות והחושים המחודדים הופכים את מובלי לשחקן ההגנה החשוב ביותר של קליבלנד כבר עכשיו. ההגנה היא עיקר כוחה של הקאבס השנה ומובלי הוא ההסבר הטוב ביותר לכך. מדובר בקבוצה שקפצה ממקום 25 ביעילות הגנתית בשנה שעברה למקום שלישי השנה, למרות שרוב שחקני הרוטציה נותרו אותם שחקנים. בדקות של מובלי הרייטינג ההגנתי של הקאבס הוא הטוב ביותר, וזה לא מקרה.
שחקן ההגנה הטוב והחשוב ביותר של קבוצת ההגנה השלישית בליגה הוא גם אחד משחקני ההגנה הטובים והחשובים ב-NBA. זה בלתי נתפס שניתן לכתוב משפט כזה על רוקי בן 20 שעוד לא שיחק 25 משחקים כמקצוען, אבל זאת המציאות. אם צריך היה ליצור כרגע את חמישיות ההגנה של העונה, קשה היה להשאיר את מובלי מחוץ לאחת משתי החמישיות. מכיוון שגם התקפית הוא לא רע בכלל כבר עכשיו בזכות הגיוון שלו, ניתן לדבר עליו באופן כללי כאחד משלושת השחקנים הבכירים של קבוצה טובה, וגם זה משהו שנדיר מאוד להגיד על שחקני פנים בשנה הראשונה שלהם. קליבלנד הפסידה את כל ארבעת המשחקים בהם הוא לא שיחק והמאזן שלה איתו הוא של 8:14, מה שהיה מספיק למקום שישי בליגה כרגע.
לפוטנציאל של מובלי אין ממש גבול, הגג שלו הוא השמיים. היכולת לעשות הכל הופכת אותו למישהו שיכול לשחק לצד כל סוג של שחקן גם בהתקפה וגם בהגנה. כאשר הוא משחק לצד סנטר קלאסי כמו ג'ארט אלן, שלא זורק מחוץ לצבע ומתמחה בהגנה על הטבעת, הוא עובד בטווחי הביניים, זורק מבחוץ ושומר על פאוור פורוורדים, גם אם הם שחקני חוץ לכל דבר. לצד שחקנים שזורקים מבחוץ הוא עובד קרוב יותר לסל, לצד שחקנים עם פחות נוכחות הגנתית בצבע הוא הופך לקו ההגנה האחרון, עם עוד קצת מסת שריר שתתפתח באופן טבעי לא תהיה לו בעיה לתפקד גם כגבוה הבודד בחמישייה. הוא לא שחקן שצריך להתאים אליו את הסגל, הוא יידע להתאים את עצמו לכל מה שיש.
דריוס גארלנד וג'ארט אלן
מובלי לא לבד. העונה הזו מסתמנת כעונת הפריצה של שני צעירים נוספים בסגל של ביקרסטאף. גארלנד ואלן הולכים ומשתבחים ככל שהעונה מתקדמת, לחוד אך קודם כל ביחד. הרכז והסנטר מתפקדים כיחידה מתואמת אחת, לא יהיה מוגזם להכריז עליהם כאחד מצמדי הפיק נ' רול הטובים בליגה כרגע. ההבנה שלהם עיוורת, הם מזהים ביחד את הסיטואציה ומבינים מתי צריך לעבוד בשביל האחד ומתי בשביל השני.
מאז הפציעה של סקסטון, ההתקפה בנויה סביב גארלנד והוא עומד במשימה בכבוד. ב-11 המשחקים האחרונים הוא מספק 22.6 נקודות למשחק ב-46.3 אחוזים מהשדה, קולע 2.8 שלשות ומוסיף 7.8 אסיסטים. רבות מהשלשות שלו מגיעות ממרחק של מטר או שניים מאחורי קו השלוש, היכולת שלו לקלוע מרחוק מאוד מכריחה את השומרים שלו להיצמד אליו ברגע שהוא עובר את החצי ומקלה עליו להגיע לטבעת. היכולת המרשימה ביותר של גארלנד היא יכולת המסירה בתוך צפיפות, הוא יודע לבצע את הפעולה היצירתית הקטנה שמאפשרת לו להזיז את הכדור אל אחד משחקני הפנים שסביבו. הוא מתמחה בלהפעיל גבוהים ובקליבלנד יש לו לא מעט גבוהים להפעיל.
אלן ביצע קפיצת מדרגה התקפית השנה. הוא לא רק אתלט גבוה שנע ללא כדור ומסיים, הוא מבצע גם מהלכי פוסט ויודע להשתמש בכדרור נוסף או הטעיה חכמה כדי להתפנות לזריקה בצבע. הוא קולע השנה 17.1 נקודות ב-70.4 אחוזים מהשדה, מבין 78 שחקנים שקולעים לפחות 15 נקודות למשחק האחוזים שלו הם הגבוהים ביותר בפער עצום (מונטרז הארל שני עם 64.8 אחוזים). עד כמה זה נדיר? מעולם לא היה נתון של עונה שלמה של לפחות 15 נקודות למשחק ב-70 אחוזים מהשדה. בפיק נ' רול, אלן התפתח לחוסם איכותי מאוד, תכונה חשובה ולא מוערכת מספיק (שבזכותה רודי גובר, למשל, הוא שחקן התקפה חשוב). הוא יודע להתמקם באופן שיוצר את היתרון הראשוני עבור גארלנד, ואם צריך הוא מבצע חסימה נוספת. בהגנה הוא בדרך כלל מחכה קרוב לסל ומגן טוב על הטבעת, אך הוא יודע להסתדר ברמה מתקבלת על הדעת גם במצבים בהם נדרש ממנו חילוף.
מובלי, גארלנד ואלן הם בסיס ראשוני נהדר לקבוצה טובה. סביבם יש כמה שחקנים צעירים שיצטרכו עוד להרוויח את מקומם כחלק מעתיד הקבוצה. סקסטון הוא סקורר מדופלם, אבל שחקן חד ממדי והציוות שלו עם גארלנד יוצר צמד גארדים נמוכים מאוד. יכול להיות שמתאים לו יותר תפקיד של שחקן שישי. אייזק אוקורו, שפותח בחמישייה במקום סקסטון כעת, הוא מומחה הגנה שעדיין מנסה להוכיח שהוא מספיק טוב בתחום כדי להרוויח דקות משמעותיות גם בסגל מלא. הוא הסתמן כחור מוחלט בהתקפה, כזה שקבוצות יריבות פשוט מתעלמות ממנו בשלב מסוים, ועל אף שבשני המשחקים גם את זה הוא שיפר (36 נקודות במצטבר ב-14 מ-19 מהשדה) יהיה לו קשה להפוך לשחקן רוטציה ראוי בלי לפתח משהו מבין יכולת קליעה, חדירה, מסירה או תנועה ללא כדור. על לאורי מרקאנן קשה לכתוב בנפרד מהתפקיד שהוא קיבל, וזה כבר דורש סעיף חדש.
הרכב שלושת הגבוהים והספסל
ההחלטה של ביקרסטאף להעלות את מרקאנן כסמול פורוורד בחמישייה, לצד מובלי ואלן, נראתה כגימיק לא מוצלח. בזמן שהליגה נהיית יותר קטנה וסמול פורוורדים יכולים להרשות לעצמם לשחק כפאוור פורוורדים, ביקרסטאף ביצע את המהלך ההפוך והזיז פאוור פורוורד לעמדת הסמול כדי ליצור הרכב של שלושה גבוהים. אבל בינתיים זה עובד נהדר. לדקות המשותפות של השלישייה יש נט רייטינג מצוין של 7.1.
זה קורה בעיקר בזכות ההגנה, שמוכיחה שהגודל כן קובע ומטריד את היריבות. אלן ומובלי הם שניים מהשומרים הטובים בליגה בצבע, מרקאנן מוסיף נוכחות של שחקן בגובה 2.13 מ' שקשה לזרוק מעליו. הפיני לא נחשב לשומר גדול, אבל מסתדר בצורה מפתיעה מול סמול פורוורדים יריבים, כולל כמה מהבכירים. מכיוון שכל השלושה יודעים להתמודד עם שחקני חוץ ברמה מסוימת, הם מבצעים חילופים אוטומטיים בינהם. הנקודה שהופכת את השלישייה הזאת למנצחת היא שתמיד יהיה עוד שחקן גבוה בצבע, כדי להפריע לזריקות ולקחת ריבאונד הגנה. יריבות רגילות לכך שאם הן מוציאות מהצבע את הסנטר היריב החיים שם נהיים קלים יותר, מול קליבלנד לא מספיק להרחיק משם אפילו שני שחקנים.
התקפית, זה נראה פחות טוב. הקליעה מבחוץ של מרקאנן מאפשרת ריווח מתקבל על הדעת, אבל חסרים בהרכב שלושת הגבוהים שחקנים יוצרים. לכל השלושה ביחד יש 5.6 אסיסטים למשחק, אף אחד מהם הוא לא שחקן שניתן לשים לו כדור ביד ולצפות שייצור משהו בעצמו. מובלי כנראה עוד יהיה שחקן כזה בעתיד, אבל הוא עוד לא שם. באופן כללי, למרות שלניסוי הזה יש תוצאות מפתיעות לטובה, קשה להאמין שהוא יהפוך לפתרון של ביקרסטאף לשנים הקרובות. בפלייאוף יהיה הרבה יותר קשה לבנות על מרקאנן כשומר של שחקנים כמו ג'ייסון טייטום או ג'ימי באטלר, ומשחק ההתקפה יהיה תקוע.
לצד הרכב שלושת הגבוהים, גורם מעניין נוסף בהצלחה העכשווית של הקאבס הוא הספסל. בעוד שהחמישייה צעירה מאוד וכוללת שחקנים בני 20-24, מהספסל עולים הוותיקים. ריקי רוביו בן ה-31, קווין לאב בן ה-33 וצ'די אוסמן בן ה-26 מוסיפים גיוון התקפי ואנרגיות, מה שהופך אותם ליחידה שנייה ראויה ביותר. לאב סוף סוף חוזר להיות רלוונטי ברמה מסוימת, הוא מאפשר לקליבלנד להישאר גבוהה גם כששניים משלושת הגבוהים נחים ומביא לידי ביטוי את הקליעה מבחוץ וחוכמת המשחק שלו. אוסמן הטורקי הוא בדיוק שחקן הכנף היוצר שאין בחמישייה, הוא קולע השנה 2.4 שלשות ב-41.4 אחוזים ואולי הוא מתפתח לשחקן רוטציה לגיטימי.
אך גולת הכותרת של הספסל היא רוביו. קשה להאמין ששחקן שקולע ב-36 אחוזים מהשדה יכול להיות כל כך יעיל, אבל זה המצב של הרכז הספרדי. הוא כל כך מנוסה וחכם, הוא מנהל את המשחק והופך כל מי שסביבו לטוב יותר. למרות האחוזים הרעים, התחושה היא שכשבאמת צריך הזריקה שלו נכנסת. רוביו הוא גם זה שסוגר לא מעט משחקים, ולחמישייה שלו עם גארלנד ושלושת הגבוהים יש נט רייטינג מטורף של 40.1 ב-39 דקות. למרות כל כך הרבה שנים בליגה, רוביו לא ממש מצא את עצמו בקבוצות איכותיות וכמעט לא בא לידי ביטוי בפלייאוף. הוא מוכיח השנה שיש לו מקום בקבוצה גדולה כרכז מחליף, הוא יכול לעשות דברים דומים למה שרייג'ון רונדו עשה בשנים האחרונות. אולי הוא ימנף את העונה הזאת כדי לסקרן קבוצות בכירות, ואולי הוא נמצא בקבוצה שעוד שנתיים-שלוש כבר תהיה כזאת בעצמה.