מחלקת שיקום: הסוגיות הבוערות של מנצ'סטר יונייטד אחרי עזיבת סולשיאר

אז אולה גונאר סולשיאר עזב וחזר להיות אוהד מנצ'סטר יונייטד, אבל זה ממש לא פותר את הבעיות של השדים האדומים. בפני מייקל קאריק כמאמן זמני, וחשוב מכך - בפני היורש הקבוע שייבחר בהמשך - עומדות משימות רבות על מנת לשקם את הקבוצה ולגרום לשלם להיות לפחות שווה לסך החלקים שנמצאים בסגל. הנה מספר סוגיות בוערות שדורשות התייחסות.

כריסטיאנו רונאלדו הוא ווינר שמסוגל להכריע משחקים. זה ידוע כבר מזמן, והתכונה הזו לא נעלמה גם בקדנציה השנייה במנצ'סטר יונייטד. יעידו על כך השערים הדרמטיים מול ויאריאל ואטאלנטה (פעמיים!) בליגת האלופות. ואולם, במשחקים רבים מדי לא היתה לפורטוגלי הזדמנות להציל את הקבוצה בדקות האחרונות, כי הם הפכו בשלב זה לגארבג' טיים. לכריסטיאנו יש טאץ' אדיר, אבל בגיל 36 הוא כבר לא שולט במגרש ביד רמה. הוא שומר כוחות ומחכה להזדמנויות, והקבוצה אמורה לספק לו הזדמנויות אלה. הטקטיקה הזו יכולה לעבוד, אך כפי שמגדירים זאת פרשנים רבים בממלכה, "הוא פותר בעיות שהוא יוצר בעצמו".

בקצב המשחק בעידן המודרני, יונייטד לא יכולה להרשות לעצמה לשחק 90 דקות פעמיים בשבוע עם שחקן שממעט להשקיע בהגנה ולהפעיל לחץ ללא כדור, ומתהלך על הדשא כאשר הוא לא עומד. באיכויות הנדירות של רונאלדו צריך להשתמש בתבונה, ותרומתו תהיה גדולה הרבה יותר אם הוא ישולב בעיתוי הנכון. במשחקים מסוימים כדאי לפתוח איתו ולהחליפו במחצית. במשחקים אחרים עדיף לשמור אותו כג'וקר שמסוגל לשנות את כל התמונה אחרי ההפסקה. רק לא צריך להתיש אותו, ועל הדרך לייבש את אדינסון קבאני על הספסל באופן קבוע. גם אנתוני מרסיאל, מייסון גרינווד ומרכוס רשפורד מסוגלים למלא את תפקיד החלוץ המרכזי. המגוון עשיר, וגמישות טקטית חיונית מאוד. אם רונאלדו נמצא על הדשא תמיד, השדים האדומים הופכים לקבוצה צפויה הרבה יותר ויעילה הרבה פחות.

כאשר הארי מגווייר הורחק מול ווטפורד, בעקבות איבוד כדור חסר אחריות ועבירה מגושמת שהגיעה בעקבותיו, הוא זרק בתסכול את סרט הקפטן על הדשא. היה בכך משהו סמלי - הופעותיו של הבלם הראו פעם אחר פעם שאינו מתאים להיות מנהיג, וההחלטה של סולשיאר להעניק לו את התפקיד בינואר 2020 אחרי עזיבתו של אשלי יאנג היתה שגויה. חוסר היציבות הקיצוני שלו במרכז ההגנה מתבטא גם בכך שאינו מסוגל להנהיג ולשמש דוגמא. היתה למועדון הזדמנות לתקן את המעוות כבר בקיץ שעבר אחרי ההסתכבות המביכה שלו עם המשטרה במהלך החופשה ביוון, אך זה לא נעשה, והתדמית הציבורית שלו רק התדרדרה מאז.

מי שחוגג שערים מול אלבניה ואנדורה עם אצבעות באוזניים, כאילו משתיק את המבקרים ומתעלם מהם, פשוט לא יכול להיות שחקן מוביל בקבוצת צמרת. בקבוצה שנמצאת במשבר כה עמוק, התפקיד הזה קריטי שבעתיים, והוא צריך להיות בידיים של שחקן שתמיד משדר אפכתיות ורוח לחימה. כלומר, ברונו פרננדש. זה פשוט וטריוואלי. השינוי המנטלי יורגש מהרגע הראשון.

יחתום או לא יחתום? יש לו חשק או אין לו חשק השבוע? מה יאכל מינו ראיולה לארוחת בוקר ומה הוא ידליף לתקשורת? הגיע הזמן להפסיק את הקרקס התמידי סביב פול פוגבה ולהשלים רשמית עם עזיבתו בקיץ. מדובר בשחקן פנטסטי כאשר המוזה נחה עליו, וכושרו המזהיר במחזורים הראשונים של העונה הנוכחית הדגישו זאת פעם נוספת, אבל קבוצה במשבר לא יכולה להסתמך על שחקן שנותן למוזה להחליט מה יקרה ומתי. בהזדמנויות רבות מדי, העמיד הקשר הצרפתי את עצמו מעל המועדון, והוא לא צריך להיות רלוונטי לתוכניות גם כאשר יהיה בריא.

הכרטיס האדום הביזארי שספג פוגבה נגד ליברפול, 15 דקות אחרי שנכנס כמחליף במחצית, צריך להיות אקורד הסיום שלו במועדון. הוא יכול היה להפוך לאחד הגדולים בדורו, אבל חיסל את התסריט הזה בו ידיו, וספק אם הוא מצטער על כך. אם לא אכפת לו מהקבוצה, לקבוצה לא צריך להיות אכפת ממנו. אפשר להתחיל לבנות את העתיד סביב שחקנים ראויים יותר.

השחקן ראוי הרבה יותר הוא דוני ואן דה בייק. ייתכן וסולשיאר יסביר לימים בצורה מנומקת מה בדיוק קרה מאחורי הקלעים ומדוע נדחק הקשר ההולנדי המחונן לקצה הסגל אחרי ששולמו תמורתו לאיאקס 40 מיליון יורו בקיץ 2020, אבל זה לא צריך להיות משמעותי מבחינת המאמן החדש. אפשר לפתוח דף נקי, והספר החדש יכול להיכתב החל מהמחצית השניה המצוינת שסיפק ואן דה בק בשבת נגד ווטפורד. הוא לא רק הבקיע את השער המצמק, אלא גם סידר לרונאלדו שני מצבי הבקעה - אחד מהם במסירת עומק גאונית שהזכירה מאוד את העונות המשובחות שלו באמסטרדם.

ואן דה בייק רק בן 24, ורוב הקריירה עדיין לפניו. יש לו חוזה עד 2025, ואפשר לשים את כל העלבונות והתסכולים בצד כדי לתת לו את המפתחות במרכז המגרש לצידו של פרננדש. הם מסוגלים להשלים זה את זה בצורה נהדרת, והחספוס הטבעי של הפורטוגלי משתלב היטב עם האלגנטיות של ההולנדי. יש להם סגנון קצת שונה וראיית משחק קצת שונה, וזה בדיוק מה שנחוץ - כאשר שניהם יהיו על המגרש באופן קבוע, יהיו למנצ'סטר יונייטד שני עושי משחק שינסו לפתור את הבעיות בדרכים שונות. זה יוסיף גיוון לעומת המצב הנוכחי בו כל היצירתיות חייבת לבוא רק מברונו.

קל יותר לומר זאת מאשר לבצע, וצריך להבין לעומק את הסיבות בגללן הפך הכוכב הנוצץ של דורטמונד לשבר כלי באולד טראפורד. ייתכן ויש כאן השלכות מנטליות מהחוויה הטראומטית ביורו 2020, אותו בילה סאנצ'ו על הספסל ואז ספג עלבונות בעקבות החמצת פנדל בדו קרב בגמר. ייתכן וההחלטה של סולשיאר להוריד דווקא אותו מהמגרש במפגש מול יאנג בויז במחצית הראשונה, כקורבן להרחקה של ארון וואן-ביסאקה, השפיעה באופן מהותי. צריך להיות במתקן האימונים ובחדר ההלבשה כדי להבין לעומק את הסיטואציה, אבל דבר אחד בטוח - היא דורשת טיפול מיידי.

שחקן אדיר שהגיע תמורת 85 מיליון יורו איבד את חדוות המשחק, לא משתלב בסגנון המשחק, ואי אפשר להסביר זאת גם בכך ששובץ לעתים באגף השמאלי - הרי בבורוסיה הוא להט פעמים רבות גם משמאל. בבונדסליגה, היה סאנצ'ו אמן חופשי שידע לייצר מצבים מכלום, ושיתוף הפעולה שלו עם ארלינג הולאנד הפך עם הזמן לטלפתי. האם הגעגועים לנורבגי עזים מדי? בכל מקרה, נדרש כאן שילוב של פתרונות פסיכולוגיים וטקטיים, וזה אחד האתגרים החשובים ביותר של המאמן הבא.

לוק שואו הודה בעצמו בעונה שעברה כי החתמתו של אלכס טלס סייעה לו להשתדרג, והוא הגיע להופעה פנטסטית ביורו 2020 אחרי רצף הצלחות במדי מנצ'סטר יונייטד. ואולם, בתום אליפות אירופה חלה נסיגה חדה בכושרו של המגן השמאלי, אשר הגיעה למימדים קטסטרופליים בחודש האחרון. במצבו הנוכחי, שואו לא מתאים גם לליגה הרביעית, וברור כשמש שהוא זקוק למנוחה ולאיפוס כוונות על מנת לחזור ולתפקד ברמתו הרגילה. פציעה של טלס באה בעיתוי לא אידיאלי בהקשר זה, אבל גם כאשר הברזילאי החלים והיה מוכן לקרב, לא נעשה בו שימוש, למעט המשחק מול ויאריאל בליגת האלופות - אז הוא גם מצא את הרשת, ברגע סמלי במיוחד.

בחירת ההרכב חייבת להיעשות על סמך כושרם הנוכחי של השחקנים, וזה נכון לגבי כולם ללא יוצא מהכלל. המשך שיתופם של שואו, וואן-ביסאקה ומגווייר בשבועות האחרונים היה מחדל שהוביל באופן ישיר לתבוסות המחפירות. אסור להמשיך כך. למנצ'סטר יונייטד יש סגל עמוק

מספיק כדי שאפשר יהיה לספסל את אלה שלא מספקים את הסחורה. הם רק ייצאו מושכרים מכך.