בשעות הבוקר של יום שישי האחרון אלון מזרחי היה עסוק. יש לו כבר שתי בנות נשואות, מאחת יש לו גם נכד, אבל בסוף השבוע הוא היה הרבה עם הבן הצעיר שלו שהגיע הביתה מהצבא. "הוא אמר לי שהוא לא רוצה להיות ג'ובניק בצבא. שהוא רוצה לעשות משהו עם משמעות, אז הוא בהנדסה קרבית ומגיע הביתה פעם בשלושה שבועות אז הייתי הרבה איתו", התנצל האווירון והסביר למה התקשיתי לתפוס אותו בשעות שלפני כניסת השבת.
יום הולדת 50 אלון, זה כבר לא ילד.
"שמע, ברור שיום הולדת 50 זה לא 30 וגם לא 40. להיות בן 50 זה כבר משהו אחר, אבל להגיד לך את האמת, אני לא מרגיש בן 50. אני מרגיש בדיוק כפי שהרגשתי כשהייתי בן 30. החיים עוברים מהר מאוד. בקצב מטורף. לפני הרבה שנים, היו אומרים על בן 50 שהוא זקן. היום אומרים שזה גיל צעיר עדיין. זה מאוד מרגש להגיע לגיל הזה".
אתה מרגיש שהשגת כל מה שרצית?
"הייתי רוצה להשיג יותר, בטח בקריירה שלי".
מלך השערים של הכדורגל הישראלי כאן בארץ זה המון.
"נכון, זה המון. השם הולך לפניי ועשיתי דברים יפים אבל מצד שני פספסתי קצת את אירופה. כואב לי שלא הצלחתי למצות את הפוטנציאל שלי באחת הליגות הטובות באירופה. ווסטהאם ואסטון וילה רצו אותי. בעיקר ווסטהאם שהציעה 5 מיליון פאונד עליי והנשיא של ניס ביקש 8 מיליון פאונד ולא הסכים להתפשר".
יכולת לשתף פעולה עם איל ברקוביץ' שם.
"בדיוק וזה חורה לי. פיטר סטורי מנכ"ל ווסטהאם כבר נפגש עם פרימו סאלבי הבעלים בניס. הפגישה הייתה במונטה קרלו לסגור את העסקה. עובד קראוס הסוכן שלי נכח בפגישה ועובד היה המום מהסכום שדרש פרימו סאלבי. אתה מבין שווסטהאם הציעו 5 מיליון פאונד. זה היה המון כסף. היו כותרות בסאן: 'האווירון הולך לשחק עם הקוסם בווטסהאם'. אבל זה התפקשש וזה עדיין מעצבן אותי. עבדתי כל החיים כדי להגיע לליגה בכירה כמו אנגליה. היה לי את הצ'אנס הזה ורק בגלל החלטת נשיא מועדון לא הצלחתי לממש את זה".
עד היום אתה סוחב את זה?
"לגמרי. הייתי כל כך בטוח ביכולת שלי להצליח ברמות הגבוהות. שיחקתי אז בנבחרת ישראל והייתי בשיא. לצידי שיחקו ברקוביץ', חיים רביבו וטל בנין שיצאו לקריירות יפות באירופה ואני הייתי משוכנע שגם אני אצא. אז כן, יצאתי לניס וטעמתי קצת אבל זה באמת לא הספיק. בניס הבקעתי חמישה שערים בחמישה חודשים וזה עזר לקבוצה להישאר בליגה השנייה. הם ראו כמה עזרתי להם להישאר בליגה והתעקשו לא למכור אותי בסכום של 5 מיליון פאונד".
זה היה סכום מכובד מאוד.
"מאוד, אבל הוא האמין שהוא יוציא מווסטהאם יותר וניהל משא ומתן עד הקצה כדי להוציא יותר. מי שנפגע בסוף זה היה אני. יכולתי בשקט לשחק באנגליה ולהרוויח סכומים אחרים לגמרי. להבקיע שערים ידעתי ועשיתי את זה גם בנבחרת וגם במכבי חיפה במסגרות האירופאיות".
בסוף גם לא נשארת בניס. נפגעת מכל הכיוונים.
"אתה צודק. היו שם כל מיני בעיות פנימיות של שחיתויות. היה לי חוזה לעוד 3 שנים שם ובדיוק התחלפה ההנהלה והם איימו שאני לא אשחק אם אתעקש להישאר כי הייתי משוייך לפרימו סאלבי. כל מי שהגיע דרך פרימו נפגע ואני בסוף גם לא נמכרתי לווסטהאם וגם לא נהניתי להישאר בניס. בדיוק הגיעה הצעה מבית"ר ירושלים של גד זאבי והחלטתי בגיל 28 לחזור מהר מאוד לארץ. בית"ר הציעה באמת חוזה מפתה לשלוש שנים. עשו שם קבוצה חזקה מאוד ולי הציעו 280 אלף דולר שהיה המון כסף באותה תקופה. אמרתי לעצמי: 'אלון, ניסית את מזלך באירופה ולא הלך. במקום להיות בווסטהאם אתה עלול לשבת ביציע בליגה השנייה בצרפת אז לפחות תיקח את החוזה הגבוה שהציעה בית"ר'. אז חזרתי לבית"ר. החלטה של נשיא מועדון גמרה אותי".
ברקוביץ' אמר אז שאם תשחק לפניו בווסטהאם תבקיע המון.
"איל אמר לי אז: 'אלון, אם אתה בא, תבקיע כמו במכבי חיפה'. והוא שיחק איתי הרי בעונה הכי גדולה 1993/4 במכבי חיפה כשהבקעתי 28 שערים. איל ידע בדיוק מה האיכויות שלי כחלוץ. ברקו היה משוכנע שאני מגיע לשחק איתו. פיטר סטורי כבר הגיע לצרפת אז תבין כמה ווסטהאם היו רציניים לגביי. איל חיכה לי בווסטהאם וגם הוא כאב את זה שלא באתי".
זה פצע פתוח עד היום?
"לגמרי. לא מזמן פגשתי את עובד קראוס והוא הזכיר לי את זה. אמרתי לו: 'עובד, עשה לי טובה. בוא לא נדבר על זה. זה מעצבן אותי מאוד'. מי יודע לאן הייתי מגיע? גם כלכלית מאוד נפגעתי, שלא לדבר על יוקרה".
כמה היית יכול להרוויח שם?
"אם אני זוכר נכון איל הרוויח בווסטהאם מיליון פאונד. אחרי זה הוא הלך לסלטיק ולמנצ'סטר סיטי והרוויח כבר שניים או שלושה מיליון פאונד. זה המון כסף. אם בארץ הרווחתי 300 אלף דולר עם תארים, תאר לך מה יכולתי להרוויח באנגליה".
כולם חושבים שאלון מזרחי חי על 207 השערים שהוא כבש ושהפכו אותו למלך השערים של ישראל בכל הזמנים, אבל עמוק בפנים אתה לא מפסיק לחשוב על זה שהיית צריך ויכול לשחק באירופה גם על חשבון המספר הזה כאן בארץ.
"אתה צודק לגמרי. זה ממש ככה. הייתי מוותר על השיא בשביל קריירה אירופית לה הייתי ראוי. כשחזרתי לארץ לבית"ר ירושלים, אמרתי לעצמי שמה שנשאר לי זה לפחות לשבור את שיא השערים כאן אחרי שלא הצלחתי לממש את עצמי בחו"ל. בניגוד לברקוביץ' או רביבו שלא הגיעו לכאן טוב ומהר פרשו, אני חזרתי מאירופה ועשיתי כאן המשך קריירה מצוין ואז גם שברתי את שיא השערים. לפחות היה לי אתגר - להיות מלך השערים של ישראל".
שברת את השיא כשהיית בהפועל באר שבע. אתה זוכר את זה?
"בוודאי. אריק הניג ז"ל ויורם זק עשו עליי אז גם סרט שליווה אותי לקראת שבירת השיא. שני השערים שהביאו אותי למקום הראשון עם 196 שערים ביחד עם עודד מכנס, היו בשכונת התקווה. ניצחנו 1:6 את בני יהודה בשכונה ואני הייתי בהפועל באר שבע עם אלי גוטמן. עשינו עונה גדולה. הבקעתי 12 שערים באותה עונה. שבוע לאחר מכן יצאנו לשחק בקרית אליעזר נגד בני סכנין. ניצחנו 0:1 משער שלי בדקה ה-84. שם שברתי את השיא והתמקמתי בראש עם 197 שערים. אחרי זה הוספתי עוד 10 שערים בהפועל באר שבע ופרשתי עם 207 שערים. אלי זינו היה יושב הראש. זה היה לפני אלונה ברקת".
גדלת בבני יהודה, הרווחת המון בבית"ר ירושלים, שברת את השיא בהפועל באר שבע אבל אתה עדיין הכי מזוהה עם מכבי חיפה.
"התחלתי בבני יהודה. אפילו השתתפתי וזכיתי באליפות ההיסטורית ב-1990. אמנם לא כבשתי כי באמת הייתי רק בן 18 אבל עליתי לשחק בעשרה משחקים במדי הקבוצה הבוגרת. לא זוכרים כי הייתי ילד אבל זו אליפות שאני מחשיב אותה. לא כמו האליפות עם מכבי ב-94' אבל עדיין אליפות. אחרי אותה עונה היו לי שנתיים בבני יהודה שלקחתי פעמיים מלך שערי הליגה ואז הלכתי למכבי חיפה ב-1993. זו הייתה עונה קסומה עם 39 משחקים ללא הפסד באותה עונה".
למה ב-1994 אחרי האליפות הגדולה עם גיורא שפיגל לא המשכת במכבי חיפה?
"זו אחת הטעויות הגדולות שלי שעזבתי את מכבי חיפה למכבי תל אביב. לקחתי אליפות הכי גדולה שהייתה בארץ והייתי כוכב הקבוצה והמוציא לפועל. מכבי תל אביב הציעה לי יותר כסף ומכבי חיפה לא נלחמה עלי יותר".
איך לא נלחמו?
"זו הייתה העובדה. אם אחרי עונה כזו גדולה שלי מכבי חיפה לא נלחמה עליי, זה אומר הרבה. הם הביאו על המשבצת שלי את עופר שטרית. גם רביבו שיחק חצי חלוץ. אבל הם לא הצליחו לקחת אליפות. מכבי חיפה לא נלחמה עלי מספיק ומכבי תל אביב רכשה אותי ב-280 אלף דולר".
בסוף חזרת למכבי חיפה.
"נכון ועובדה שעזרתי להם מאוד לזכות בגביע המדינה והגענו לרבע גמר גביע באירופה עם דושאן אוהרין. לקחתי מלך השערים שוב במכבי חיפה והייתי גם קפטן".
למה יצאת רק לניס בליגה השנייה בצרפת?
"ניס הייתה אז קבוצת בת של רומא ואני עשיתי חשבון שאני אבקיע בליגה השנייה בצרפת וירצו לקנות אותי ממועדונים אחרים ועובדה שהגיעו ההצעות מאנגליה. תראה, מאוד רציתי לצאת מכאן. זו היתה תקופה שהרבה יצאו חוץ מאיל, מחיים ומטל בנין. יצאו איציק זוהר, דוד אמסלם, ז'אן טלסניקוב, ואליד באדיר, אבי נמני. וגם אני רציתי לצאת. רציתי לטעום מהדבר הזה".
תגיד, כל הסיפור עם ערן זהבי לא יצא מפרופורציות. אתה לא שואל את עצמך למה בכלל נכנסתי לריב הזה איתו?
"דווקא לא. יריבויות ספורטיביות יש בכל העולם בין שחקנים. מעולם לא אמרתי שערן לא שחקן. אני רק נתתי עובדות והתקשורת מצאה לנכון לעשות מזה מטעמים וזה בסדר. גם בין פלה למראדונה היו השמצות. זה היופי בכדורגל. ערן גם אוהב את זה לדעתי או בטח אהב את זה. בעבר הוא פתח פה עליי וגם על ברקוביץ'. הוא דיבר לא יפה באיזו כתבה בעיתון. אני לא מצטער לרגע על כל מה שאמרתי עליו".
בשעתו אמרת לי כאן אחרי שערן הבקיע 35 שערים בעונה במכבי תל אביב, שעם כל הכבוד לו לא היה לו מקום אצלכם ב-11 שניצחו את אוסטריה 0:5. היום אתה עדיין חושב כך?
"בוודאי. עד היום אני אומר את זה. אני אפילו מחזק את הדברים שלי. בנבחרת שלנו על כל משבצת היו ארבעה שחקנים טובים. בתקופה שלי שיחקו חלוצים כמו אלי אוחנה ורונן חרזי. יש היום חלוצים כאלה? בתקופה שלנו היו עשרה ערן זהבי".
אבל תראה איזו דומיננטיות הוא מפגין בעשור האחרון.
"אין לו תחרות בכלל. יש לו רוני רוזנטל, יוסי בניון או חיים רביבו? ברור שהוא יהיה דומיננטי. אין מה להשוות בתקופות. ערן זהבי שחקן גדול אבל הוא גדל בתקופה שאין אף אחד שמאיים על מקומו. ערן שיחק בסין ארבע שנים והבקיע 150 שערים. היו שחקנים הרבה יותר גדולים ממנו שהטביעו חותם בכדורגל האירופאי. ברקוביץ', רביבו ויוסי בניון היו בוודאות הרבה יותר גדולים ממנו. גם אלי אוחנה".
אבל כשאתה רואה אותו שובר את השיא של מוטל'ה ושפיגלר מגיב בצורה כזו אצילית, זה לא גורם לך להרהר שאולי טעית באופן שבו התייחסת ליכולת הכיבושים שלו?
"מה שהיה בינו לבין מוטל'ה היה מכובד מאוד. באמת. אבל הגולים של ערן לא הביאו אותנו לשום מקום. גם אני סיימתי קמפיין פעם כמלך שערים. אמנם הבקעתי רק שישה שערים. אבל הגענו להצלבה. עשינו משהו. ההצלחה שלי הייתה קבוצתית וזה יותר נחשב".
אתה מזלזל במה שהוא עשה בנבחרת?
"ממש לא. זה יפה מאוד. אבל אנחנו הגענו למקום השני מהבית האירופאי והם לא".
צבט לך שהוא עבר אותך בכמות השערים ששחקן ישראלי כובש בכל המסגרות?
"ממש לא. אני אגיד לך גם עוד משהו בעניין הנבחרת. לי יש אמנם 17 שערים בנבחרת אבל יש לי רק 37 הופעות בזמן שלערן יש 70 ולמוטלה 82. כמות השערים שהבקעתי ביחס לדקות ממקמת אותי בשלישייה הראשונה עם שייע גלזר ושייע פייגנבוים".
הוא עבר את מוטל'ה וערן פירגן לו עם ההליכה אחרי הגול כמו ב-1970. לא נחמץ לך הלב הפירגון ביניהם בזמן שאתה רב איתו?
"אמרתי שהיה יפה מאוד לראות מה שערן עשה. פירגנתי לו. יותר מזה. אם הוא יחזור לארץ ויעבור אותי עם ה-125 שלו לעומת ה-207 שלי, אני אדע לפרגן לו מאוד. הוא עבר את מוטל'ה אז ברור שיהיה ביניהם פרגון גדול".
ציפית מערן ליותר כבוד כלפיך?
"ערן חשב בשנים מסויימות שהוא יותר גדול מכולם. הוא לא השכיל להבין שהוא לא השחקן הגדול של ישראל. הוא רשם באיזו כתבה שהוא הישראלי הכי גדול ואני אומר לאן הלכת? אתה לא שם. התקשורת אוהבת לעשות מזה רעש, אבל אני דבק במה שאני אומר. הוא הלך לסין ועשה כסף יפה אבל בוא זו לא רמה שם בסין".
היית מבקיע שם 30 שערים לעונה?
"ברור. זו ליגה סינית. תירגעו. איפה הלכתם? ראיתי את הליגה הזו. שוערים נמוכים, אין הגנות. חוץ מכסף אין לקחת משם כלום".
אבל במוקדמות באירופה הוא כבש נגד נבחרות טובות ושוערים מעולים.
"אני לא לוקח לו לרגע את הגולים הנהדרים בנבחרת במוקדמות האחרונות. אבל עדיין זה לא ממקם אותו גבוה מברקוביץ', בניון, רביבו ואוחנה".
בוא נדבר קצת על הגולים שלך. איזה הכי יפה?
"היו שניים מאוד יפים. אחד במכבי חיפה ב-93 במחזור הראשון נגד בית"ר ירושלים בטדי ממרחק. והיה שער במחזור אמצע השבוע בתקווה במדי בני יהודה שעברתי חצי מהשחקנים וכבשתי. אבל השער הכי מיוחד שלי היה בפארמה עם מכבי חיפה. זה היה אז מועדון מהטובים באירופה עם ברולין, אספרייה, דינו באג'יו, בנאריבו. השחקנים הטובים בעולם ואנחנו ניצחנו שם 0:1 והפסדנו רק בפנדלים. אני בעטתי שם פנדל לקורה אבל השער שכבשתי שם במגרש ובליגה שהיו אז מהטובים באירופה, היה משהו מיוחד. נתנו שם הצגה עם איל, ראובן עטר, אלון חזן, אלון חרזי. בפנדלים החמצנו ועפנו. הוכחנו את עצמנו ברמות הכי גבוהות. היו לי גם שני שערים חשובים מאוד עם מכבי חיפה נגד פ.ס.ז'".
עברת הרבה מאמנים. אם אני מחזיר אותך היום לשחק, מי היית רוצה שיאמן אותך?
"גיורא שפיגל. גיורא הביא את אירופה לישראל. האימונים הטקטיים, התזונה, המשקל, אימוני הבוקר. הוא הביא המון דברים מאיטליה. מאריגו סאקי. גיורא ידע להתנהל מול כוכבים וב-94' זו הייתה רק קבוצה של כוכבים במכבי חיפה. שכחת איך עטר ירק על ברקוביץ' תוך כדי משחק? רק גיורא יכול היה לעשות ביניהם סולחה מול כולנו במסעדת דולפין בבת גלים בחיפה כי הוא היה כוכב וידע לדבר עם כולנו".
מי היית רוצה שיהיה בעל הבית בקבוצה?
"טבעי שאגיד יעקב שחר, אבל אני מוצא לנכון גם לפרגן לגד סולמי. הוא שילם פחות, אבל הכסף היה תמיד בזמן. יש היום המון בעלים טובים בכדורגל כמו אלונה ברקת ומיטש גולדהאר".
לא היה טבעי שתעבוד במכבי חיפה אחרי הפרישה?
"תמיד היו דיבורים ואני התחלתי לעבוד כמאמן חלוצים. יכול להיות שמאמנים חששו מהדומיננטיות שלי למרות שהצהרתי תמיד שאני לא רוצה לאמן".
לקחו את טל בן חיים להיות מאמן הגנה בנבחרת וזה לא עוזר בינתיים. היית רוצה להיות מאמן ההתקפה של הנבחרת?
"מאוד. אופציה נהדרת. אתה צריך להבין שהיום יש שבעה אנשי מקצוע על הדשא. מאמן אחד לא יכול להתמודד עם כל המעמסה".
מאיזה מאמנים ישראלים אתה מחזיק היום?
"ברק בכר. הוא יודע להתנהל מול כוכבים במועדונים גדולים. הוא יודע להיות פסיכולוג. אם לא רוצים את ברקוביץ' כמאמן הנבחרת, שייתנו לברק ולא למאמן זר. גם רוני לוי מאמן טוב".
מה הרכב כל הזמנים שלך?
"אני בוחר מאלה שראיתי אותם משחקים או כאלה ששיחקתי איתם. שוער אבי רן, מגן שמאלי פיזנטי, מגן ימני אלון חרזי, בלמים אבי כהן ז"ל ואריק בנאדו. קשרים טל בנין, בניון וברקוביץ'. למעלה אני בשפיץ ולצידי אלי אוחנה וחיים רביבו".
היו שחקנים ששיחקת איתם והתפספסו?
"גיא יצחק ממכבי פתח תקווה היה כוכב אבל היה לו מזל רע. נפצע הרבה. יש היום בליגה מישהו ברמה של גיא יצחק? היום אתה חי על סאן מנחם בנבחרת בלי מחליפים. בתקופה שלי היו דוד אמסלם, נג'ואן גרייב, אדורם קייסי, דדי בן דיין. אתה משווה?".
מה מרגיע אותך אחרי יום קשה?
"שטוב לילדים שלי".
מה מעציב אותך?
"בשורות לא טובות".
למה אתה מתגעגע?
"לאימונים היומיומיים, למשחק עצמו. לשחקנים בחדר ההלבשה, לקהל".
מה מכעיס אותך?
"משתדל כל הזמן לחשוב חיובי. אם אני כועס, אני משתדל לא להראות את זה. אם לא טוב לי במקום מסוים, אני קם והולך".
מישהו צריך לבקש ממך סליחה?
"גם אם יש, אני לעולם לא אגיד".