הרכבת התחתית ממרכז אתונה לפיראוס יוצאת מתחנת מונסטיראקי ההומה אדם. יום שישי קריר ונעים באתונה מלא בנחילי אדם אשר פוקדים את הברים והמסעדות הפזורות סביב הכיכר הפופולארית.
קרונות הרכבת מרוססים בסיסמאות גרפיטי ולמרות קרב הענקים ביורוליג בין אולימפיאקוס פיראוס למכבי תל אביב, שתיים מהקבוצות המעוטרות והחשובות ביותר בכדורסל האירופי, לא ניכרת תנועה גדולה של אוהדים לבושים במדי אולימפיאקוס. מרכז אתונה נשלט על ידי אוהדי פנאתינייקוס ורק עם התקרבות הרכבת להיכל השלום והאחווה בפיראוס מגלים האוהדים את פרצופם ויוצאים כמו חיילים ממושמעים דרך המנהרה המובילה מאצטדיון הכדורגל קאראיסקאקיס לעבר ההיכל הוותיק השוכן באפרוריות המיושנת על קו החוף באחד מהנמלים החשובים של יוון.
רחבת הכניסה לאולם עמוסה ברוכלים המוכרים מים ומרצ' של אולימפיאקוס. כמו בישראל גם כאן היוונים מתים על שיפודים וריחות הסופלקי המקומי מקדמים את פני האוהדים עם התקרבותם לאולם. במחיר שווה לנפש של 5 יורו בלבד אפשר ליהנות משיפוד או נקניקיה בתוספת שתיה.
באולם המיושן הזה זכתה נבחרת הכדורסל של יוון בהישג הגדול בתולדותיה: אליפות אירופה לאומות בגמר האגדי של שנת 1987 כשניקי גאליס הבלתי ניתן לעצירה הוביל את הנבחרת המקומית לניצחון בלתי נשכח על ברית המועצות הגדולה, רגע לפני התפרקותה לרסיסי מדינות. גם היום נחשב גאליס לגדול גיבורי העידן המודרני ביוון ולמרות שבילה את רוב הקריירה שלו באריס סלוניקי את היכל הכדורסל האולימפי OAKA החליטו לקרוא על שמו.
נראה שישראל ויוון הן אולי שתי המדינות היחידות באירופה (למעט אולי סרביה) שבהן הכדורסל לא פחות פופולרי מכדורגל, הרבה בזכות ההישגים המפוארים של מכבי תל אביב בזירה האירופית בצד של ישראל ובזכות עבודה טובה מאוד של פנאתינייקוס ואולימפיאקוס בצד היווני. הצהובים של היום מעוטרים בשחקנים זרים ללא שחקן בית מובהק שיפאר את שם המועדון כמו בימים שבהם ברקוביץ', ארואסטי, ברודי, ג'מצ'י, שפר וקטש היו שחקנים מרכזיים בקבוצות העבר.
אותו ג'מצ'י ישב צמוד למגרש במסגרת תפקידו הרשמי כמנהל השיווק והמכירות של המועדון. כששאלתי אותו אם הוא עדיין מתרגש לחזור לאולמות בהן שרף את הרשתות בעבר הוא לא נותן תשובה חד משמעית אבל ניתן להבין שבהחלט כן. כמו מהימים שסיקרתי אותו כששיחק במכבי ראשון לציון, ג'מצ'י נשאר סוג של אניגמה. יש יאמרו אנטיפת או סוג של כוכב אשר אינו מרגיש בנוח בין בני האדם הרגילים. ווטאבר.
התמונות שלו במדי מכבי ונבחרת ישראל מפארות את המסדרונות המובילים לחדרי ההלבשה בקומת הקרקע של האצטדיון. כאחד שבילה את רוב ילדותו במעקב בלתי נלאה אחרי הכדורסל האירופי, אני בטוח עד היום שג'מצ'י הוא הקלעי הטבעי הגדול ביותר ששיחק במגרשי אירופה (יחד עם אנטונלו ריבה, חואן אנטוניו סאן אפיפניו ונאנדו ג'נטילה. ניקי גאליס ודראז'ן פטרוביץ' המנוח לא נכנסים לדיון כי היו שחקנים נדירים שיכלו לעשות סל מכל מצב כמעט ולא קלעים פרופר סטייל ג'מצ'י).
למרות העובדה שמדובר במשחק צמרת בין שתיים מקבוצות העלית של היבשת, ההיכל אינו מלא לגמרי אבל גם קהל של 6,000 יוונים עושה רעש לפחות כמו 10,000 צהובים אשר ממלאים את יד אליהו בכל ערב של משחקי היורוליג.
הפתיחה המפציצה של אולימפיאקוס מרימה את הקהל לשמים ונראה שההר צפוי להוליד עכבר. המשחק הקבוצתי של פיראוס שוטף את המגרש וחותך את הגנת מכבי כמו סכין בחמאה רכה במיוחד. יאניס ספרופולוס לא מוצא תשובות נגד שחקני האגודה אותה אימן במשך ארבע שנים. אקס מכבי טיילר דורסי וסשה ווזנקוב בולטים במיוחד. פחות משמונה דקות פנימה והתוצאה כבר 8:31 ליוונים. 50 אוהדי מכבי ביציע מופרדים מהקהל המקומי אבל במשחק כל כך חד צדדי לא נראה שאף לא אחד מהאוהדים המקומיים מתעניין בקהל אוהדי היריבה.
לפני המשחק שמעתי את שי אלון, אוהד ומקורב למכבי, אומר לג'מצ'י שהוא מקווה שהקבוצה בצהוב לא תחטוף 30 הפרש. מסתבר שהחששות הפכו לנבואה שמגשימה את עצמה ולמרות ריצה קטנה שעושה מכבי עם פתיחת המחצית השנייה רוב המשחק מתנהל בגרבג' טיים ולקהל לא נותר אלא להנות מהדומיננטיות הברורה של הקבוצה באדום.
הרבע האחרון מתחיל וספרופולוס זורק את הדגל הלבן ושולח את שחקני הספסל לסיים את הפיאסקו הזה. היוונים עדיין בהרכב החזק אבל חמש דקות לסיום ברור שהקרב הוכרע והשחקנים היריבים מנהלים סמול טוק ומחליפים חיוכים באזור הצבע. עובדה מעניינת ששמתי אליה לב ממש במקרה: שלושה שחקנים משופמים נמצאים יחד על המגרש בצד של מכבי: ג'ייק כהן, ג'ון דיברתולומיאו ואנג'לו קלויארו. מאז סרטי הפורנו הגרמני של הסבנטיז לא ראיתי מקבץ כזה של שפמים.
אולימפיאקוס מורידה את הרגל מהגז ומאפשרת למכבי לסיים את המשחק בתוצאה מכובדת יחסית, 90:73. אם היוונים היו רוצים, הערב הזה היה נגמר בקלות ב-40 הפרש. הקהל היווני כבר שקט ברובו מלבד תופי הטאם טאם אשר ממשיכים לדפוק בראש עד הרגע האחרון. את האנרגיה ומיתרי הקול הם ישמרו לקרבות הצמודים יותר שבוודאי יגיעו בהמשך העונה.