1.
למקלדת חוקים משלה. היא כבר התחילה לכתוב: "כמו תסריט שנכתב מראש, למכבי חיפה היו אתמול את כל האפשרויות בעולם כדי לנצח קבוצה אירופית מכובדת, אבל רכות, הזמנת התקפות, קבלת החלטות מוטעית וכמובן פאולים מטופשים ועמידה זוועתית במצבים הנייחים, ריסקו לה את הסיכוי הקלוש להגיע לפלייאוף. כמה פעמים היינו בסרט הזה?".
אז כמה פעמים היינו בסרט הזה? ומי היה מאמין שהתסריט ישוכתב? מכבי חיפה ניצחה משחק שהיא עשתה הכול כדי לא לנצח בו בדקות האחרונות, והצליחה להיכשל גם בזה.
אבל אם נהיה רציניים, ברק בכר עשה את אחד הניצחונות האלה שמציבים אותו קרוב מאוד לתואר "המאמן הישראלי הגדול בכל הזמנים", כי לא פשוט לעלות בהרכב כזה, להוביל, ודווקא אחרי החילופים האיכותיים לסגת לאחור, להזמין התקפות, לעשות כל כך הרבה שטויות ובכל זאת לנצח.
בדברי הימים הישראלים בגביעי אירופה ייכתב שמכבי חיפה ניצחה את אלופת צ'כיה - שסיימה את עונת האליפות שלה ללא הפסד ליגה - עם שון גולדברג כבלם שמאלי, עם טאלב טואטחה שלא ראה דשא כבר עידן ועידנים, עם מחמוד ג'אבר כקשר מרכזי, בלי הפצועים נטע לביא ומוחמד אבו פאני בקישור האחורי, ובלי דולב חזיזה וצ'ארון שרי בהרכב. פתאום נזכרתי שמי בישל למאור בוזגלו את השער שהעלה את הפועל באר שבע לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית והשאיר את סאות'המפטון של וירג'יל ואן דייק בחוץ, היה יובל שבתאי. השימוש של ברק בכר בכל סגל שלו, הגמישות המחשבתית, האמונה שהוא מחדיר בשחקנים שלו והמתח שהוא משאיר בו את אחרוני המחליפים - זה מה שהופך אותו למה שהוא.
אבל מכבי חיפה לא הייתה לבד על המגרש. כי בדיוק כמו במקרה של מכבי תל אביב מוקדם יותר, הגישה של היריבה והאיכות שלה הכתיבה את התוצאה הסופית. סלביה פראג הייתה טובה יותר בעונה שעברה, גם כשהפסידה להפועל באר שבע וסיימה אליפות עם 12 נקודות הפרש, אבל מול חיפה היא הייתה בסך הכל קבוצה סטנדרטית: לוחצת, אגרסיבית אך לצד זאת לא מתוחכמת, לא כישרונית, חסרת פתרונות ועושה המון שטויות בהגנה. נגיד זאת כך, אם לסלביה פראג היו את ההזדמנויות שחיפה החמיצה, היא הייתה יוצאת בניצחון מרשים, ולא בגלל שהיא יותר מוכשרת - היא לא, היא יותר אירופית - אלא בגלל שלא קורה לקבוצות צ'כיות מה שקורה בדרך כלל לקבוצות ישראליות.
מכבי חיפה מנצלת את הבית שלה כהלכה, וזה לא פשוט כי סמי עופר, בתצורתו, הוא לא בדיוק מבצר. היא הפסידה העונה בבית פעם אחת - להפועל באר שבע במשחק די מוזר - ופעמיים סיימה בתיקו: מול קייראט במשחק הראשון של העונה, כשהכול מסביב עוד היה חלוד, ומול פיינורד בתיקו שייתכן ויעלה לה ביוקר במירוץ לפלייאוף. בבית הזה היא תהיה חייבת לנצח את אוניון ברלין ולקוות להוציא לפחות תיקו בעוד שבועיים בפראג, ויתכן ש-8 נקודות יספיקו למקום השני. עם נקודות דירוג נמוכות אפילו מאלה של ה.י.ק הלסינקי, זה יהיה הישג עצום.
2.
מי שלא צפה אתמול במשחקה של מכבי תל אביב בהלסינקי וראה את התוצאה אמר לעצמו בוודאי: "וואו". 0:5 במשחק חוץ בשלב הבתים זה לא משהו שאנחנו זוכרים מקבוצה ישראלית. מי שצפה במשחק הזה מתחילתו תיאר לעצמו שזה יסתיים בתוצאה כזו. כי כשאין יריבה, כל מטאטא יורה.
תכף נגיע למחמאות, אבל חייבים להתעמק שנייה בה.י.ק ששיחקה השנה בשלושה מפעלים וכמעט הגיעה להארכה מול מאלמו במוקדמות ליגת האלופות, מאלמו שהעיפה את ריינג'רס ולודוגורץ בדרך לשלב הבתים. ה.י.ק משחקת כנראה כבר על האדים והמאבק על האליפות (בפינלנד תסתיים העונה בעוד חודש וחצי) סוחט ממנה אנרגיות. אתמול היא התבנקרה מהרגע הראשון - אצלה בבית - השאירה למכבי להניע כדור, להסתובב באזורים מסוכנים בלי לחץ נגדי, לא הייתה אגרסיבית, לא מהירה, לא איכותית - כלום. אין אף יריבה מליגת העל בישראל שהייתה מתבטלת כך מול מכבי תל אביב. אם לאסק לינץ מהדרג הראשון של הקונפרנס ליג, שניצלה חולשה של מכבי כדי לחלץ ממנה נקודה אצלה בבית, אז מכבי תל אביב צריכה לסיים את הבית הזה עם 16 נקודות מתוך 18. רק אלוהים יכול להסביר איך קיבלה הגרלה כזו נוחה בשלב בתים אירופי. מצד שני, רומא חטפה 6 מבודו גלימט, אז יכול להיות שאין בכלל קשר להגרלה: מי שרציני במפעל הזה - מרוויח.
ומכבי הייתה רצינית. ייתכן שזו נוכחותו המחודשת של ג'ק אנג'לידיס בקבוצה, וייתכן שזו נוכחותו של אייל גולסה. אחרי הכול, כשגולסה בריא - והיו לו לא מעט פציעות וניתוחים - הוא הקשר ההגנתי הכי טכני בארץ. יחד עם דן גלזר ודור פרץ הוא יצר את שלישיית הקישור שהעניקה לוולאדן איביץ' שתי אליפויות עם הפסד בודד בכל עונה וגם זה בגארבג' טיים. הוא הבלאנס בקבוצה, שחקן המעבר, המסירה הנכונה. אפשר לשים שם את דן ביטון הכשרוני, אבל לא תהיה שם אגרסיביות, או את אבי ריקן אבל אז תהיה הרבה פחות טכניקה. גולסה הוא המתנה הכי גדולה שפטריק ואן לוון היה יכול לקבל למערך שלו, לשיטה שלו, למעמדו ולמצב רוחו של המועדון איתו. כשהמונה דופק - נקודות דירוג ומענקי נקודות - האצבע על ההדק יותר מהוססת. דוניס התרסק בליגה ועלה שלב באירופה, ורק אז הוזז מהדרך. גולסה עוד עשוי להציל לוואן לוון את הג'וב.
אבל גם למאמן היה חלק אתמול בכך שהקבוצה נראתה מפוקסת, עניינית, ושיחקה במשחק חוץ כאילו מדובר במשחק בית. הכניסה של גבי קניקובסקי מעמדת המוצא ההגנתית באגף אל העמדה מתחת לחלוץ בהתקפה, היא חריגה משמעותית בשבלונה של ואן לוון. קניקובסקי הוא לא שחקן אגף, בטח עם רגל הפוכה, אבל הוא פורח בעמדה ממנה שיגר אתמול שני שערים תכליתיים לרשת. אם זו הולכת להיות המגמה, מכבי תתרומם מהמקום בו היא נמצאת בליגה. פתאום יתברר שהחלק ההתקפי שלה (לא כולל קובאס) איכותי, וההגנה הרכה והאיטית לא מהווה כזו בעיה כשהכדור כמעט ולא מגיע אליה. השליטה של מכבי אתמול בקישור נטרלה את עצם המחשבה שמאחור מחכים ליריבה שחר פיבן ולואיס הרננדס.
אם מכבי תמשיך לגלם את הפוטנציאל שלה בבית המאוד לא מאתגר הזה, תיקח נקודות ואולי תרוויח עוד הגרלה מזליקית בשלב הבא, היא תעשה הרבה כסף והרבה נקודות, שיסייעו לה לשייט לשלבי בתים כמעט מדי עונה. זה בסיס איתן לבריאות כלכלית, לחיזוק הסגל בשחקנים איכותיים, לסגל עמוק שיתמודד על כל התארים. גם בעונה לא טובה עד עכשיו, העתיד של מכבי תל אביב נראה ורוד.
3.
ישראל צברה אתמול נקודה שלמה בערב אחד. זה יקפיץ אותה מהמקום ה-23 ל-21 בדירוג, ועם 5.5 נקודות דירוג, כשעוד שישה משחקים לפחות מחכים לקבוצות הישראליות, יש לה פוטנציאל לצבור יותר נקודות מהעונה שעברה (אז צברה 7) ולהתקרב למקומות מהם מרוויחים שיבוצים יוקרתיים יותר.
מפעל הקונפרנס ליג, שנראה תחילה כמו איזה חיקוי לאינטרטוטו, מתברר כבוננזה לא קטנה: כסף לא רע, ושיפור ניקוד שמשפר כמובן הגרלות עתידיות. אופ"א כל כך שמרנית ולא מתוחכמת שניצחון על הלסינקי מעניק למכבי ת"א את אותו ניקוד שקיבלה השבוע מנצ'סטר יונייטד על המהפך מול אטאלנטה. ואם שבדיה מתחרה מול ישראל על מקום בדירוג, עדיף לשחק בקונפרנס ליג מול אלשקרט וה.י.ק מאשר מול צ'לסי ויובנטוס - כמו מאלמו.
עכשיו ברור שהעונה הזו תבהיר לקבוצות הישראליות שאירופה יכולה לשנות עונה, לשדרג מועדון, לקבוע היסטוריה. הקרב על אירופה בליגה יהיה מרתק העונה לא פחות מאשר הקרב על האליפות.