במשחק אתמול בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים שותפו 32 שחקנים, 16 בכל צד. בצד הצהוב בילו על המגרש שחקנים שצברו 1,712 הופעות בליגת העל הישראלית, בצד האדום היו שחקנים עם מאזן משותף של 314 הופעות בליגה הבכירה. וזה בלי להזכיר את הניסיון הבינלאומי.
אז נכון, ההשוואה הזו קיצונית ולא הוגנת ולקבוצה מהבירה מגיעות מחמאות על כך שכמעט גירדה נקודה. אבל מצד שני, הנתון הזה גם מעיד היטב על פתיחת העונה הרעה של העולה החדשה, שעדיין לא כבשה שער ונועלת את הטבלה.
לעולות חדשות לליגת העל הישראלית בדרך כלל קשה לפתות שחקנים בכירים והפתרון של חלק מהן בשנים האחרונות - בעיקר של קבוצות שנעדרו שנים ארוכות מליגת העל - היה השאלות. הנוסחה הזו הוכיחה את עצמה פעמים רבות בעבר, כבעלת חשיבות מכרעת בהישרדות בליגה.
הפועל חדרה נהנתה לאורך השנים האחרונות ממקסים גרצ'קין, יהב גורפינקל, אליאל פרץ, אילון אלמוג, עדן קארצב, מוחמד אבו פאני ומקסים פלקושצ'נקו. הפועל אשקלון התחזקה בזמנו במתן חוזז, רז מאיר ומשה לוגסי ושרדה, והסיפור חוזר על עצמו גם עם קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל כפר סבא ואחרות לאורך השנים.
העונה למשל, הפועל נוף הגליל נעזרת בסתיו נחמני, טימו מוזי ובסגל שלה גם דייויד אקווה (כרגע פצוע) - שלושתם שחקנים ממכבי חיפה, כשהשניים הראשונים כבר משפיעים ודומיננטיים.
בסגל של הפועל ירושלים אין היום אפילו מושאל אחד - שחקן שלא מצא את מקומו באחת הקבוצות הגדולות וחיפש הזדמנות לדקות משחק בליגת העל. שחקנים צעירים יש והרבה - חלקם כישרוניים מאוד - אבל אין בסגל האדום שחקנים שהובילו נבחרות נערים ונוער והגיעו "להתפוצץ" בעונת השאלה, כפי שקרה עם דור פרץ, מתן חוזז, יונתן כהן ואחרים בעבר.
ההיסטוריה מלמדת שהשאלות מוצלחות של כישרונות מובחרים מהקבוצות הגדולות היא נוסחה אחת להישארות בליגה, או רק חלק ממנה. יש גם את החלק של הניסיון. לסגל הצעיר וחסר הניסיון של זיו אריה הצטרפו בקיץ שלושה שחקנים שחקנים בלבד עם יותר מעונה אחת בליגת העל: רוסלן ברסקי, גיא חדידה ואיאהב שאמי.
ברסקי התבלט לפרקים בארבע השנים האחרונות, אבל חדידה בשום שלב לא היה שחקן מוביל ויש לו יותר הופעות בליגה הלאומית מאשר בליגה הבכירה. שאמי בן ה-28 היה שחקן הרכב קבוע רק בעונה אחת בבני סכנין: כשהיא שיחקה בליגה הלאומית. בינתיים הוא גם ככה לא משחק בקבוצה מהבירה.
עידן שמש הוא השחקן הכי מנוסה של זיו אריה בליגת העל עם 117 הופעות ואחריו רוסלן ברסקי עם 101. שחקנים אחרים כמו מאור ג'ראסי וגל מאיו כבר שיחקו כמה עונות בליגה הבכירה, אבל בעיקר ישבו בהן על הספסל.
השוואה מספרית עם קבוצות אחרות שנחשבות "בליגה" של הפועל ירושלים, מגלה את הנתון הבא:
סגל בני סכנין - 1,883 הופעות בליגת העל
סגל הפועל חדרה - 1,606 הופעות בליגת העל
סגל מ.ס. אשדוד - 1,347 הופעות בליגת העל
סגל עירוני קרית שמונה - 1,166 הופעות בליגת העל
סגל הפועל נוף הגליל - 701 הופעות בליגת העל
סגל הפועל ירושלים - 525 הופעות בליגת העל
בכל אחד מחמשת המשחקים של הפועל ירושלים עד כה, פתחו בהרכב בין שישה לשמונה שחקנים שזו העונה הראשונה שלהם בליגת העל וכשהיכולת הידרדרה תוך כדי ההתמודדויות, נדמה היה שאין מי שירים את העסק למעלה.
אז נכון: ניסיון הוא לא הכול והוא בוודאי לא מבטיח הישרדות, אבל בליגת העל כבר הוכח שיש לו משמעות כבירה. יש 11 שחקנים על המגרש ולפעמים חובה לשלב כישרון ודם צעיר, עם מנהיגות ורגליים שכבר חוו סיטואציות שונות על הבמה המרכזית.
דוגמאות אפשר למצוא מהשנה האחרונה. מצד אחד בן ביטון ודן איינבינדר רתמו את הקילומטרז' והמנהיגות והצילו את הפועל תל אביב מירידה בעונה שעברה, ומצד שני מ.ס. אשדוד מתקשה להסתדר בלי התרומה של רועי גורדנה - מקצועית, אבל לא פחות מנטלית.
המסקנה בשלב כל כך מוקדם של העונה, היא שהפועל ירושלים תצטרך לבצע שינויים גדולים בסגל שלה בחודש ינואר אם ברצונה לשרוד בליגת העל. לצרף שחקן או שניים מקבוצה גדולה ובעיקר להביא מנהיגים עם ניסיון. את הנוסחה הזו פספסו שם בקיץ, אבל אולי בחורף עדיין לא יהיה מאוחר.