דור פרץ, יונתן כהן וליאל עבדה הם הישראלים הבולטים שהגשימו חלום בקיץ האחרון ועברו לשחק כדורגל מעבר לים. בניגוד גמור להיום, בתחילת דרכה של מדינת ישראל הכדורגל בארץ הקודש היה חובבני במלוא מובן המילה: שחקנים לא קיבלו שכר מקבוצותיהם, הסתפקו בעזרה במציאת מקומות עבודה וכמובן התקשו לצאת ולשחק בחו"ל.
באפריל ובמאי 1954, בשנים הראשונות שאחרי תקופת הצנע בארץ ישראל, נבחרת ישראל קיימה סיור משחקים חלומי בדרום אפריקה, שם נתקלו השחקנים בשפע כלכלי שלא הכירו וחלקם קיבלו בחשאי הצעות מפתות לעבור ולשחק במועדונים רבים במדינה, בעיקר בקבוצות בהן יהודים שימשו בתפקידים ניהוליים בכירים.
שחקני נבחרת ישראל שבו ארצה עם שלל מתנות מפנקות שקיבלו בדרום אפריקה, כאשר מתנות נוספות נשארו ביוהנסבורג וזאת בשל העובדה שלא היה במטוס מקום. בדרום אפריקה שלטה באותה תקופה "המפלגה הלאומית" הימנית, שעיגנה בחוק את האפליה וההפרדה הגזעית בין לבנים לשחורים, המוכר כ"אפרטהייד".
לאחר חזרת הנבחרת לישראל, שניים משחקני מכבי תל אביב - יוסף מרימוביץ' ויוסף גולדשטיין - המריאו לאנגליה, שם הם שיחקו בקבוצת החובבים היהודית ווינגייט, כאשר במקביל השניים ניצלו את המעבר ועברו קורס מאמנים בלונדון. מי שהמשיכה לחזר אחר גולדשטיין גם בתקופתו בלונדון היא ריינג'רס הדרום אפריקאית, אשר נחשבה לקבוצה חזקה, שהגישה לו הצעה חוזרת. הישראלי שב ארצה ובתום שלושה שבועות של מילואים בצה"ל, עלה על מטוס ללא ידיעת מכבי תל אביב והמריא בחשאי ליוהנסבורג.
לאחר הנחיתה ומכתב השחרור הרשמי שלבסוף התקבל ממכבי תל אביב, חתם גולדשטיין על חוזה חצי מקצועני למשך שנתיים עם אופציה לעונה נוספת בשורות ריינג'רס, ששיחקה באצטדיון הלאומי, בו הפסידה ישראל 2:1 לנבחרת דרום אפריקה ב-1954. קבוצתו החדשה של גולדשטיין הייתה אהודה על הקהילה היהודית הגדולה של הבירה יוהנסבורג וחלק מחברי ההנהלה היו יהודים.
ליגת הכדורגל בדרום אפריקה הייתה בזמנו חצי מקצוענית, נערכה בעיקר בחורף ושוחקה במשך כשבעה חודשים. לרכש החדש מישראל סודרה עבודה חלקית במפעל מקומי, בו הוא שימש כאחראי עובדים והרוויח 500 ראנד דרום אפריקאי בחודש. ראנד אחד היה שווה אז לליש"ט האנגלי, כאשר בישראל השכר הממוצע לפועל היה 220 לירות. הבדל עצום. גולדשטיין גר בדירה עם שותפים, כאשר שכר הדירה המשותף היה 44 ראנד.
מבחינה מקצועית, גולדשטיין רשם בקבוצתו החדשה את השער המהיר ביותר באותה עונה בליגה, כשהבקיע אחרי כ-60 שניות. במקביל ובעקבות יכולתו, פנתה ההתאחדות המקומית לישראלי והציעה לו לשחק בנבחרת דרום אפריקה, אך הדבר לא צלח בשל העובדה שהוא היה חייב להיות אזרח המדינה במשך שלוש שנים.
במהלך תקופתו בדרום אפריקה, גולדשטיין המליץ לראשי קבוצתו לצרף את קשר הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, אשר בלוט. החוזה מול הישראלי נסגר במהרה וריינג'רס שלחה לו כרטיס טיסה ליוהנסבורג. בשיחות שקיימתי בעבר עם בלוט, שהלך לעולמו בשנת 2019, הוא סיפר על המצב הכלכלי בישראל וחשף מה הוביל לביטול הטיסה לדרום אפריקה שעות לפני ההמראה.
"המצב הכלכלי בישראל באמצע שנות ה-50 היה קשה", מספר בלוט. "הייתי כדורגלן מצטיין בנבחרת ישראל ובהפועל תל אביב, שסידרה לי עבודה בתור נהג משאית אשפה בעיריית תל אביב. הייתי מתחיל לעבוד כל בוקר ב-04:00 ומסיים ב-11:00. דאגו לי גם לארוחת צהריים ללא עלות במסעדה של אחדי מאוהדי הקבוצה. השכר בזמנו היה נמוך, לא הייתי יכול להרשות לעצמי להזמין את זוגתי לחומוס וגזוז".
בלוט הסביר כיצד נפל המעבר לריינג'רס: "יצאתי לקולנוע תמר ברחוב אלנבי, לאסוף את כרטיס הטיסה ליוהנסבורג. כשיצאתי ממשרד הנסיעות פגשתי בבית הקפה הסמוך את עיתונאי עיתון "חדשות הספורט", יזהר ברנר, שהיה אוהד הפועל תל אביב. הוא שמע את הסיפור, ביקש שאשתה איתו קפה והזעיק למקום את חיים גלובינסקי שהיה בכיר בהתאחדות לכדורגל ודמות מרכזית במרכז הפועל. הם הציעו לי עבודה יוקרתית וקבועה בחברת המים "מקורות" ושכנעו אותי לוותר על החלום הדרום אפריקאי. הנושא נסגר בבית הקפה ומיד לאחר מכן חזרתי לסוכנות ומכרתי את כרטיס הטיסה. זה היה חלום לשחק בדרום אפריקה, אבל לא הצטערתי על הצעד שלי. באותו ערב הזמנתי את שרה, בת הזוג שלי, לארוחת ערב מפנקת".
בחזרה לגולדשטיין. אחרי שנתיים בשורות ריינג'רס ועל אף הצעות מפתות מהפועל תל אביב, מכבי חיפה והפועל חיפה, הוא שב למכבי תל אביב וזאת בשל מחלתו של אביו אליהו. גולדשטיין חזר לישראל עם 2000 ראנד, סכום שהיה ממש לא מבוטל באותם ימים. בשנה שעברה הלך יוסף גולדשטיין לעולמו בגיל 88.
גולדשטיין היה הכדורגלן הישראלי הראשון בדרום אפריקה, אבל במשך15 השנים הבאות - עד 1970 - רשימה ארוכה של כדורגלנים ישראלים הגשימו את חלומם: יהושע גאייר, רפי לוי, ליאון קיוביק, עמנואל סימנדיריס, יצחק פלשל, מוצי ליאון, דניאל דניאלי, עזרי ארלנדס, שמעון כהן, בועז קופמן, בנימין בלנרו, נחמיה חליבה ומוטי לובצקי. אלי פוקס אימן בדרום אפריקה במשך שנתיים, כששחקנים נוספים כמו לופא קדוש ומשה רומנו שהו שם אבל שבו לישראל לאחר זמן קצר.