"עדיין חולם בלילות שאני עומד בשער"

בסיום החלק הראשון של הריאיון המיוחד עם איציק קורנפיין לרגל יום הולדתו ה-50, הוא בחר בקלות בארקדי גאידמק כאיש שהוא היה רוצה שיעמוד בראש בית"ר ירושלים, לו היה יכול לחזור היום לשחק שוב כדורגל. כששאלתי אותו בפתיחת חלק ב' של הריאיון מי המאמן שהוא היה בוחר שיאמן אותו, לו ניתנה לו היום האופציה לחזור למגרשים, היה לו קצת יותר קשה. "וואו, הייתי בוחר בדרור קשטן", אמר והסביר: "זה קשה כי יש אלי כהן, יוסי מזרחי ולואיס פרננדס. שלושה מאמנים גדולים. אבל גם הם יסכימו עם הבחירה שלי בדרור קשטן. דרור מסמל את הכדורגל של פעם. כדורגל שלא יחזור עם מאמנים שלא יחזרו".

ספר לי משהו על קשטן. לא זכיתי לסקר אותו כמאמן קבוצה.

"דרור היה מאוד קשוח. ממש קשוח. היה לו לב ענק, אבל הוא היה קשוח מאוד במגרש ובאימונים. באחד המשחקים ניר סביליה נכנס מחליף או שפתח במקום אחד החלוצים האחרים. הייתה אז תחרות אדירה עם אוחנה, שאלוי וחרזי על עמדת החלוץ. וסביליה היה חלוץ ענק. הוא היה מצוין במשחק עם צמד או שלושער ואז הגיע המשחק שאחרי והוא לא פתח. כולם היו בשוק כשניר לא היה ב-11. ואז דרור פתח עליו ודיבר על זה שהמאמן קובע וכולם צריכים לקבל את זה. אני לא שוכח עד היום את האסיפה הזו.

"קח עוד דוגמא שתמחיש מי זה דרור קשטן, אני זוכר שהיה יום אחד אימון בשלג ובית וגן לבן וקפוא. היה חורף קשה וכולם התאמנו באולמות סגורים ודרור אומר 'רק על הדשא'. שמוליק לוי התחיל לבכות לדרור ואמר שקופאות לו האצבעות. דרור עמד עם ידיים בכיסים, הפרצוף אדום מקור ואמר לו: 'תמשיך באימון. לא נגמר כלום'. דרור היה מקצוען בכל רמ"ח איבריו".

שאלתי אותך בחלק א' של הריאיון מה לא השגת בחיים ולא פזלת בכלל למאמן כדורגל. זה לא משהו שיכולת להצליח בו?

"בזמנו זה לא דגדג לי אפילו. הרי עשיתי קורס מאמנים ויש לי תעודת מאמן, אבל מיד נכנסתי לניהול כי זה יותר עניין אותי. לפעמים אני רואה את רמת האימון כאן ואני אומר שאולי הייתי יכול להצליח. יש לנו בכדורגל מאמנים בינוניים ומטה. אחד החוליים של הכדורגל הישראלי זה רמת המאמנים".

אתה לא מחזיק מהמאמנים בליגת העל היום?

"המאמנים בליגת העל הם לא הבעיה. תבוא לראות מאמנים במחלקות הנוער. השם ישמור".

אבל מה דעתך בכלליות על מאמני ליגת העל?

"בינוניים".

ממי אתה מחזיק בכל זאת?

"ברק בכר ויוסי אבוקסיס".

אתה מבין למה מיטש גולדהאר מביא מאמנים זרים?

"לגמרי".

אז שמחת שחוגג הביא את ארווין קומאן?

"בית"ר ניסתה את רוני לוי, גיא לוזון, ניר קלינגר, דראפיץ וברדה. כולם נחשבים לבכירים בכדורגל ולא הצליחו כאן. אולי קומאן יצליח. אני לא אומר ללכת אוטומטית על זרים, אבל אני חושב שהמאמנים הישראלים צריכים להשקיע יותר בעצמם וההתאחדות צריכה להשקיע במאמנים במחלקות הנוער".

ואם אני נותן לך להיות מאמן לרגע. איזה שחקן אתה לוקח ראשון לקבוצה שאתה בונה?

"אני לוקח שלושה ברשותך. אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס וסרגיי טרטיאק. אוחנה ואבוקסיס בגלל הווינריות והמנהיגות ואת טרטיאק בגלל המקצוענות".

אז בוא נעבור לאחד עשר שלך מכל השנים שלך כשחקן וכמנהל.

"מגן שמאלי דוד אמסלם. בלמים טרטיאק ואלון חרזי. מגן ימני כריסטיאן אלברז. בקישור אבוקסיס, פישונט, בואטנג וקדימה שאלוי אוחנה וחרזי".

מי השחקנים שהיו פספוס?

"ניר רייכמן סומן ככישרון גדול ולטעמי פוספס".

דיברת על ארצות הברית כמקום בעולם שאתה הכי אוהב. מה בארץ?

"אם לא ירושלים, רק תל אביב. תל אביב הופכת אותי לצעיר בעשר שנים כל פעם שאני מגיע".

ספר קראת לאחרונה?

"לא קורא ספרים. סדרות אני רואה הכול, אבל ספרים לא קורא".

מי אנשי הסוד שלך?

"חוץ מאשתי, יש לי שני חברים קרובים שאיתם אני מדבר. חברים שלי חגגו בדיוק עכשיו גם 50. אנחנו חברים מהתיכון. מגיל 14 יחד".

מה הרגע הכי מאושר בקריירה שלך?

"האליפות הראשונה. אני לא אשכח ששחקנים אצלנו בבית"ר ברחו לחדר ההלבשה כי האוהדים פרצו לכר הדשא. אני לא ברחתי. נשארתי ואם הייתי יכול להישאר עד עכשיו על הדשא, הייתי נשאר".

מה מרגיע אותך?

"אני בן אדם רגוע מטבעי. אני משתדל כמעט לא להתעצבן. להוציא אותי מהכלים זה קשה".

מה מעציב אותך?

"בעיקר דברים שקשורים למשפחה. אם לילד שלי קורה משהו או שנגרם לו עוול. דור הילדים מאוד מאתגר".

תן דוגמא.

"הבן שלי שלא משחק שוער ראשון זה מעציב אותי. אבל הוא מתמודד לבד".

מתי זלגה דמעה בפעם האחרונה?

"לפני כמה ימים, אבל לא ארחיב".

למי אתה מתגעגע?

"לא למי, אלא למה. מתגעגע לנעול נעליים ולעלות על הדשא. אני חולם על זה לפעמים בלילות. אמיתי. אני קם בבוקר וזוכר את החלום שלי ובחלום אני שוער כדורגל בטדי. אני ממש חולם על זה".

מה מכעיס אותך?

"אם מישהו לא מפעיל את הראש בעבודה".

גומא אגייאר היה האדם הכי הזוי שפגשת בחייך?

"גומא אגייאר זה סיפור עצוב. אני לא מכניס אותו להגדרה 'הזוי'".

בהחלט סיפור עצוב.

"גומא בא, הפציע ונעלם וזה סיפור עצוב על בחור צעיר שהתרסק בעיקר בגלל בעיה נפשית. בן אדם סופר חריף. אחד האנשים החכמים שיצא לי לפגוש. אדם שבא ממטרה טובה. היה כיף להיות ליד גומא. לא היה משעמם לרגע והסוף טראגי".

מעולם לא מצאו את גופתו. אולי הוא לא מת?

"אין סיכוי שבעידן שלנו מישהו יכול להיעלם כך. אני משוכנע שהוא מת".

את הסירה ממנה הוא נפל הכרת?

"בוודאי. הייתי בבית שלו בפלורידה שנה לפני שהוא נפל מהסירה. אני מכיר מקרוב את הסירה הזו. הוא לקח אותנו לסיבוב שלא יישכח. היינו על הסירה דני נוימן, חיים אלדר ואני. גומא בא עם הבן שלו. והוא הוציא את הסירה וגומא היה טיפוס הרפתקן על גבול חוסר האחריות. הוא השיט את הסירה ונתן גז והוא כל הזמן שט על השובל של עצמו. היה עושה שובל וחוזר כדי להקפיץ את הסירה. על אחד הגלים הסירה קפצה לגובה עצום ונטתה הצידה בנחיתה. דני נוימן עף על הסיפון. אני בקושי החזקתי וגם חיים אלדר. דני נחבט. ירד מדדה מהסירה ויום למחרת היה לו שטף דם על כל הרגל כמוהו הוא לא חווה כל ימיו ככדורגלן. גם על היבשה הוא היה חסר אחריות. לקח אותי יום אחד לסיבוב עם הפרארי שלו. הוא הדביק אותי למושב עם מהירות של 100 קמ"ש תוך שלוש שניות. צעקתי לו לעצור כי היינו ברחוב הולנדי קטן והוא צחק. הבן שלו יושב לו על הברכיים והוא דוהר וצוחק. גומא חי את החיים אבל הם הסתיימו לו מהר מדי".

אז גומא הוא סיפור עצוב ולא הזוי. לקטגוריית ההזויים ייכנסו דן אדלר ואדם לוין?

"כן, בהחלט. אפשר לומר שכן. באמת שני אנשים הזויים. עזוב שאנחנו נפלנו בפח. מה הם השיגו בזה? זה לא שהם לקחו כאן משהו או הרוויחו משהו. קח אותי אחורה, אני לא מצליח להבין מה היה שם למרות שהיו אלף נורות אזהרה שהיו צריכות להידלק".

תן לי את המרכזית.

"חזרנו מלונדון, שם חתמנו על העסקה. עורך הדין ישראל שלו שייצג את ארקדי, ביחד עם העוזר של ארקדי ישראל גולדשמיט ואני. שלושתנו חזרנו מלונדון בטיסה של אל על ואדלר הגבוה חזר בטיסה של איזיג'ט. איזה מיליונר חוזר לארץ בטיסה של איזיג'ט? לקחתי אותו מנתב"ג לירושלים והוא עם ג'ינס ותיק גב מסכן. הוא ביקש שאוריד אותו בבית בגבעת זאב אצל חברי משפחה. מיליונר הולך לישון בבית של חברים? זה צריך לבוא במחלקה ראשונה ושנהג יחכה לו וייקח אותו לקינג דיוויד לישון".

עברנו את יום הכיפורים. יש מישהו שאתה צריך לבקש ממנו סליחה?

"אני באמת מנסה לחשוב על מישהו משמעותי שאני חב לו התנצלות ולא עולה לי בראש".

מישהו צריך לבקש ממך סליחה?

"יש כמה בהחלט".

שמות.

"בלי שמות".

הם יודעים שהם צריכים לבקש ממך סליחה?

"לא בטוח. זה מהתקופה שלי כיושב ראש בית"ר ירושלים. יש אנשים שעזרתי להם הרבה והם לא ידעו להעריך את זה".

על מה אתה גאה?

"הילדים שלי. המשפחה שהקמתי".

יש איזו עצה טובה שקיבלת לאורך השנים או כזו שנתת לאחרים?

"אם תעשה את הדברים ותגיד אותם כמו שהם צריכים להיות, עשית את רוב העבודה ותדע לקחת אחריות על מעשיך. אלה דברים שאני אומר הרבה. ברגע שאתה עושה את הדברים ביושר, אז אל תפחד מהתוצאה".

אם הייתי נותן לך לבחור מישהו שיצטרף אליך ואל אתי אשתך לארוחת ערב לכבוד יום ההולדת במי היית בוחר?

"אבא של אתי. לא זכיתי להכיר אותו. הוא נפטר כשהיא הייתה נערה והייתי שמח להכיר אותו. והיא בטח הייתה שמחה להכיר אותי לו. ואם אפשר הייתי גם שמח לפגוש את ההורים של אבא שלי שמעולם לא ראיתי והם לא זכו לראות אותי".

מה לא יודעים על איציק קורנפיין ויופתעו לדעת?

"בעבר סיפרתי שיש לי שלושה אחים שחזרו בתשובה. אנחנו ארבעה אחים. שניים חרדים בבית"ר עלית ועוד אחד במושב נחושה. אני החילוני היחיד במשפחה וגם ההורים שלי חילונים".

את זה סיפרת כמו שאתה אומר. מה עוד לא יודעים?

"מת להיפטר מכאבי הגב שלי. למרות שסיימתי לשחק כדורגל, אני עדיין סובל מכאבי הגב שליוו אותי בקריירה. עם כל זה שאני מכיר את כל העולם, לא הצלחתי למצוא את האיש שיגרום לי לסיים עם הסבל הזה. אני כל הזמן חי עם הסבל הזה ועם הכאב הזה. אגב, חלק מהפציעות שלי כשחקן קרו לי בשינה. באמצע הלילה. מהבעיות בגב לצערי לא נפטרתי".

ומהקורונה?

"אתה יודע זה מדהים, אבל בדיוק לפני שנה כשציינתי יום הולדת 49, הייתה לי קורונה. אשתי, אני ושניים מהילדים היינו חולים וזה היה לפני החיסונים. זה לא היה קל. עברנו את הקורונה בצורה לא פשוטה. מקווה כבר שנצא מזה ושבעוד שנה ביום הולדת 51, הקורונה תהיה זיכרון רחוק לכל העולם".