איציק קורנפיין יו"ר בית"ר ירושלים. ברני ארדוב
צילום: ברני ארדוב

"לה פמיליה ניצחו"

הגעגועים לגאידמק ("לצערי לא נשאר מהמורשת שלו דבר"), הרגש ליענקל'ה שחר ("עזר לי המון. רוצה לראיין אותו בתכנית הרדיו") והבן שמשרת בסיירת גולני ("הייתי מחוקק לימודי תואר ראשון חינם ללוחמים"). איציק קורנפיין חוגג 50 ופותח את כל הקלפים בריאיון. חלק א'

אין סימן להיסטוריית הכדורגל של איציק קורנפיין כשאתה נכנס אליו לבית במושב אורה שליד ירושלים. אפילו שם המשפחה לא מתנוסס על חזית הבית או על השער, שלא לדבר על ארון גביעים או חדר ארכיון פרטי. "מעולם לא שמנו שלט עם שם המשפחה", הוא מספר בריאיון מיוחד לרגל יום הולדתו ה-50 שחל היום. "גם לפני שאנשים באו לפה והפגינו לי מול הבית, לא היה שלט עם שם המשפחה".

ובתוך הבית?

"אני לא חושב שיש כאן משהו שקשור להיסטוריה הפרטית שלי. אין סממנים של כדורגל. לא אספתי שום דבר".

אין ארגזים בבוידעם?

"אולי יש באיזה ארגז קטן אלבום תמונות ישן מתחילת הדרך, אבל לא מעבר. אולי טעיתי שלא אספתי ולא שמרתי אבל לא הרגשתי צורך אף פעם. אני גם לא אחד שמחצין יותר מדי את הדברים. תמיד גם השתדלתי לנתק את הכדורגל מהבית. לא הרגשתי צורך לעשות ויטרינה של גביעים או כתבות".

ואצל ההורים?

"גם כלום. אם תיכנס אלי הביתה, תראה בעיקר עיצוב של אשתי. היא האחראית בבית".

לא אוהב להחצין. איציק קורנפיין (צילום: יחצ)

יום ההולדת 50 של איציק קורנפיין יחול מחר (שישי), אבל כבר היום אנחנו מביאים את החלק הראשון בריאיון המיוחד שנערך עימו. קורנפיין מעיד שהוא לא איש של חגיגות גדולות. "כמו בהתנהלות במהלך השנה, כך גם בימי ההולדת. משפחה, קצת חברים. זהו".

ובכל זאת, אם הייתי נותן לך מקום בעולם לחגוג בו יום הולדת 50?

"אני מניח שהייתי לוקח את המשפחה לארצות הברית לעוד נסיעה. כל מקום שתזרוק אותנו בארצות הברית, אנחנו נהנה. אם זה ניו יורק, מיאמי, לאס וגאס. אנחנו אוהבים שם הכול".

היית מתחילת הקורונה בארצות הברית?

"לפני כמה חודשים הייתי בחופשה קצרה עם חברים. אשתי היתה עם הבנות לפני כחודש וחצי. אני מניח שניסע מתישהו יחד".

אתה בן 50 והילדים גם כבר גדלו.

"הבת הגדולה שלי דניאל כבר בת 23. היא תתחיל בחודש הבא ללמוד בתל אביב מחקר רפואי. רוני הבת השנייה בת 21 ואחרי השחרור מצה"ל, היא לומדת כעת לפסיכומטרי. הבן שלי מתן הוא חייל בסיירת גולני והבן הקטן בן 16 הוא שוער בבית"ר ירושלים. קוראים לו עמית והוא משחק בנערים א'".

יהיה כמו אבא שלו?

"אני מקווה שכן, אבל ההתמודדות קשה. הצמיחה שלו קצת מאוחרת מבחינת גובה וגודל. עכשיו הוא מתחיל לפתח נפח וגובה. הוא מאוד נחוש. אם אבא שלו היה נחוש, הוא נחוש כפליים".

"בקשר עם מאמנים הייתי נאיבי"

"בחרתי הרבה פעמים להיות מגן השחקנים והמאמן ושילמתי מחיר אישי שאני לא חושב שרבים שילמו כזה מחיר אישי. חשבתי שהכול צריך להתנקז אלי וכל הביקורת אלי. ההתנהלות התקשורתית שלי הייתה רעה מאוד באותה תקופה"

אם אני לוקח אותך לאמצע חייך עד כה, לגיל 25 כשאתה רק בתחילת הדרך בבית"ר ירושלים, איך היית מסתכל על איציק קורנפיין שחוגג היום 50?

"מבחינת פוטנציאל הקריירה, עשיתי מקסימום. אני מדבר כרגע על הכדורגל. ביחס לנתוני הפתיחה שלי כמו גובה, רק 1.84 מטר, ולא הכי מהיר, אני חושב שהוצאתי את המקסימום. הגעתי בגיל הנכון והמתאים לבית"ר ירושלים. הייתי חלק מאליפויות וחוויתי שמחה וגם עצב. אני סופר מרוצה מהקריירה הספורטיבית".

ובהמשך?

"בהמשך הייתי עושה דברים אחרת. הייתי שמח למשל להגיע בטיימינג אחר להיות מנכ"ל ויו"ר בית"ר ירושלים. לא חושב שהיה מישהו שהיה צריך להתמודד עם סיטואציה של בלי בעלים, בלי הכנסות, בלי שטרי הון".

אבל מה היית עושה אחרת?

"לפעול כל הזמן מתוך אילוץ של הרגע זה לא בריא. הייתי צריך לנסות גם אז לעשות דברים בצורה יותר רחבה. לגבי החזון של בית"ר והקשר עם הקהילה. וגם לבי התנהלות שוטפת מול מאמנים ושחקנים".

תן דוגמא.

"בקשר עם מאמנים הייתי נאיבי. הייתי נותן למאמנים הכול ולעשות מה שהם רוצים. לא הייתי מתערב מתוך תפיסה שלי כשחקן שמאמן הוא הדמות החשובה במערכת. אני חושב שבראייה לאחור הייתי צריך להיות יותר מעורב במדיניות. הייתי חייב להיות עם אמירה. אני מדבר על בחירה של שחקנים, למשל. אני לא רוצה לקבוע הרכבים, אבל לגבי קביעת מדיניות הייתי צריך להיות יותר מעורב והחלטי. בחרתי הרבה פעמים להיות מגן השחקנים והמאמן ושילמתי מחיר אישי שאני לא חושב שרבים שילמו כזה מחיר אישי. חשבתי שהכול צריך להתנקז אלי וכל הביקורת אלי. ההתנהלות התקשורתית שלי הייתה רעה מאוד באותה תקופה. היינו בסוג של משבר מתמשך והניהול התקשורתי בזמן אמת לא היה נכון. אנחנו עשר שנים אחרי ולא יכול להיות שהחזקתי אז את בית"ר ככה. והאמת, לא זכיתי להערכה הנכונה אם שמים את האמת על השולחן".

מה היית יכול לעשות אחרת? הקבוצה היתה של ארקדי גאידמק והוא אמר לך להסתדר.

"אני חושב שהוצאתי מים מהסלע. אף אחד לא יכול לנהל את בית"ר בתנאים שאני קיבלתי. המועדון הזה דורש השקעת בעלים בכל עונה. להחזיק את זה בלי השקעת בעלים זה כמעט בלתי אפשרי, אבל היו לי טעויות באופן שבו ניהלתי את המשבר המתמשך הזה. אני הייתי ממוקד בעשייה ולא ביחצ"נות. זו היתה טעות".

"אני לא רוצה לקבוע הרכבים, אבל לגבי קביעת מדיניות הייתי צריך להיות יותר מעורב והחלטי". קורנפיין עם אלי כהן (צילום: ברני ארדוב)
"אני מוציא משפחה הצידה כי משפחה זה תמיד מרגש, אבל בכל דבר אחר בחיים אי אפשר להגיע לאותו הריגוש שהיה לנו בכדורגל"

שנה וחצי היית בחוץ אחרי עזיבת בית"ר ירושלים ואז התמנית למנהל אגף הספורט בעיריית ירושלים. מה לא השגת בחייך?

"ראשית, חשוב לי לומר שאני לא מתחרט על שום דבר. גם אם היית מציע לי מאה פעם לקחת את בית"ר ירושלים כמנכ"ל וכיושב ראש, הייתי לוקח אותה. ובכל זאת אחרי בית"ר שהייתה מאוד אינטנסיבית גם עבורי וגם עבור המשפחה שלי, רציתי תפקיד שיהיה קצת יותר רגוע. שיהיה תפקיד שלא יצריך ממני 24 שעות ביום. היום אני נמצא בעירייה והעשייה מבורכת וזה גם לא משהו ששואב אותי 24 שעות שבעה ימים בשבוע. יכול להיות שאם יש משהו שחסר לי או יש משהו שאני מצטער עליו זה שלא מיציתי את כל הפוטנציאל הניהולי שלי כפי שמיציתי בכדורגל כשוער".

מה רצית לעשות ולא הצלחת?

"משהו שלא קשור לספורט. הספורט הוא מבורך אבל לא התנסיתי בעולם אחר שהוא לא מוכר לי. אולי הייתי מצליח ואולי הייתי נכשל, אבל לא ניסיתי ופה יש לי תחושת פספוס או החמצה. אולי הייתי רוצה לנהל משהו גדול בעסקים שלא קשור לספורט כדי לדעת אם אני יכול. אבל שלא יובן אחרת, אני מאוד אוהב את מה שאני עושה היום בתפקיד שלי בעירייה שמאפשר לי לפתח את ירושלים מבחינת הספורט".

אייל ברקוביץ' אמר לי בריאיון ליום הולדתו ה-48 שאחרי הכדורגל הוא כבר לא יכול להתרגש ממשהו באמת.

"יש הרבה דברים שבהם אני לא מסכים עם אייל, אבל בזה אני מסכים איתו לגמרי. קשה להתרגש באמת אחרי מה שעשינו בכדורגל ואייל עשה דברים ענקיים. אני מוציא משפחה הצידה כי משפחה זה תמיד מרגש, אבל בכל דבר אחר בחיים אי אפשר להגיע לאותו הריגוש שהיה לנו בכדורגל".

"אני לא מתחרט לרגע על מה שעברתי"

לפעמים אתה חושב שאולי היית רוצה להיות אנונימי?

"לא. אני לא מתחרט לרגע על מה שעברתי והייתי לוקח שוב את כל הקריירה שלי. לחוות בעיקר את הטוב ולפרק זמן של שנה או שנתיים את הפחות טוב, זה משהו שהייתי רוצה לעבור שוב. עד היום אני מקבל אהדה חיובית בכל מקום אליו אני מגיע. נכון שהיו שנתיים קשות, אבל זה זניח".

פגשת הרבה אנשים בכדורגל וגם בשנים האחרונות בעירייה. מי הרשים אותך במיוחד?

"רובי ריבלין שהיה מגיע אלינו לבית וגן בחגים. אהוד אולמרט כמובן אותו הכרתי מקרוב. בהמשך ניר ברקת כראש העיר והיום משה ליאון שאני עובד מולו. אלה ארבעה אנשים מאוד מרשימים. ריבלין כנשיא ואהוד כראש הממשלה. אלה אנשים שהרשימו אותי ומה שהיה מדהים שכולם עושים ועשו דברים מדהימים בחייהם, אבל בסוף כשנפגשנו זה היה תמיד מתחיל בשיחה על משחק כדורגל כלשהו".

יש לך עוד כובע כי אתה גם איש תקשורת. חבר בפאנל של תכנית הספורט ברדיו ירושלים בימי שישי וגם חלק מהצוות שמנתח ומדבר על משחקי הנבחרת בתאגיד בטלוויזיה. כאיש תקשורת את מי היית רוצה לראיין?

"אנחנו מראיינים הרבה אנשים ברדיו ירושלים בכל יום שישי. עדיין לא יצא לי לראיין את יענקל'ה שחר והייתי מאוד שמח לעשות איתו ריאיון עומק. ריאיון של שעה או יותר כמו שאתה עושה איתי כעת. יענקל'ה מאוד מרתק אותי. אני מאוד מעריך אותו. הייתי רוצה לשמוע ממנו דברים עמוקים על הפילוסופיה שלו במכבי חיפה ועל הדבקות במטרה".

הוא היה מאוד אמפתי אליך כשהיית יו"ר בית"ר ירושלים.

"מאוד. היינו ביחסים מצוינים. לא מעט פעמים הוא בא לקראת בית"ר ירושלים בשחקנים שהוא רכש במחיר גבוה כדי לעזור לבית"ר או בשחקנים שהוא השאיל לנו ושילם חלק מהשכר כדי לעזור לנו. יענקל'ה דמות מאוד משמעותית".

ואם הייתי נותן לך לראיין מישהו מחוץ לספורט? אולי אפילו אחד שכבר לא בין החיים?

"טדי קולק הוא דמות שמרתקת אותי. ראש העיר המיתולוגי של ירושלים. הוא בהחלט מישהו שהייתי רוצה לראיין. רק בשנים האחרונות כשאני חי את העיר הזו יותר לעומק אני יודע מהי ירושלים. זו עיר ממש מרתקת ואני נולדתי בירושלים. עד שלא נכנסתי לעירייה לא ידעתי עד כמה מורכב לעבוד בה. טדי קולק התחיל את הפיתוח של ירושלים והייתי שמח להחליף איתו כמה מלים. לא זכיתי להכיר אותו".

שם כסף בבום ונשכח מהתודעה. גאידמק (צילום: יותם רונן, יותם רונן)
"ארקדי היה מפעל הפיס שנפל על בית"ר ירושלים ולקחו את כספי הזכייה ופיזרו אותם. בזבזו אותם ללא שום מחשבה עתידית, רק בשביל הנאה רגעית"

אם כבר טדי קולק, באיזה אירוע היסטורי היית רוצה להיות נוכח?

"אני מניח שהכרזת העצמאות. תן לי קפיצה ל-1948 ל-24 שעות, אבל תחזיר אותי. תן לי לרקוד הורה במעגלים ולחזור ל-2021. אני מאוד אוהב לחיות את החיים הנוכחיים".

תן לי חוק שהיית רוצה לחוקק או איזו תקנה שהיית מעביר.

"הבן שלי לוחם בצבא והייתי רוצה יותר הטבות ללוחמים. גם בזמן השירות וגם אחר כך. למשל לימודים של לוחמים. יש לוחמים שנותנים את חייהם למדינה ואחרי זה לא מקבלים שום העדפה. המדינה צריכה להשקיע יותר בלוחמים שלה. הייתי שמח אם היה תואר ראשון חינם ללוחמים".

אם היית היום שחקן של בית"ר ירושלים, מי מבעלי הקבוצה בעבר היית רוצה שיעמוד בראש הקבוצה?

"רק ארקדי. ובפער".

בוא נפתח את נושא ארקדי. נראה לי שאתה אוהב אותו.

"אני אוהב את ארקדי. ארקדי היה מפעל הפיס שנפל על בית"ר ירושלים ולקחו את כספי הזכייה ופיזרו אותם. בזבזו אותם ללא שום מחשבה עתידית, רק בשביל הנאה רגעית. זכו בפיס עם 400 מיליון שקל. בזבזו את הכסף וזרקו את הבן אדם".

כואב לך הסיפור.

"הפספוס הוא גדול. הגיע בן אדם שהשקיע בשלוש השנים הראשונות 400 מיליון שקל ולא ניצלו את הכסף לדברים מתמשכים. נכון שהמועדון זכה בשתי אליפויות ובשני גביעים, אבל הלך כסף למקום לא נכון ואני ראיתי לאן הולך הכסף. אם לפחות היו משקיעים 30 אחוז מהכסף לבניית בית לבית"ר ירושלים, למחלקת הנוער, לתשתית, לקשר עם הקהילה, אבל כלום. הושקעו 400 מיליון שקל ולא נשאר דבר למעט התארים. מהמורשת הזו לא נשאר דבר. מהכסף של ארקדי לא נותר דבר בבית"ר ירושלים וזה עצוב".

מתי התראיתם בפעם האחרונה?

"לפני שנתיים או שלוש. אני באמת אוהב את ארקדי".

"ארקדי לא קיבל את הכבוד, בספורט ובכלל"

" מבחינת בית"ר ירושלים ארקדי גאידמק הוא פספוס אחד גדול. ומה שמצער שלא למדו את הלקח"

למה אתה מדגיש שאתה אוהב את גאידמק?

"כי בסופו של דבר הוא עשה טוב לבית"ר, גם אם חלק מההחלטות דוגמת הצ'צ'נים נבעו ממניעים אישיים שלו. כשאתה לוקח את כל התקופה שלו בבית"ר הוא רצה לעשות טוב לבית"ר. אני גם קצת עצוב בשבילו, על הדרך שבה הוא נכנס לארץ בהשקעות מטורפות בבריאות, בביטחון ואיפה לא? בכל פינה בארץ הוא שם כסף בבום ולאט לאט התאדה ונשכח מהתודעה. ארקדי לא קיבל את הכבוד. גם בספורט וגם בכלל".

יש לך דוגמא?

"באחד מימי העצמאות של ישראל, ארקדי רצה לקחת את הנכד שלו לאחד מבסיסי חיל האוויר כדי לראות מטוסים. זו כבר הייתה תקופה די מאוחרת של ארקדי בבית"ר. לא התקופה הזוהרת של ההתחלה. ארקדי ביקש שאסייע לו כי הוא כנראה חשש שתהיה לו בעיה להיכנס לבסיס. וזה יום העצמאות והבסיסים הרי פתוחים לקהל. היה לי חבר ששירת בדיוק בבסיס בחיל האוויר ופניתי אליו. הוא בדק את הנושא וחזר אלי. הוא אמר לי: 'איציק, עדיף שהוא לא יגיע. עלולים לא להכניס אותו'".

מדהים.

"זה בן אדם שתרם לצה"ל. שתרם בבתי חולים".

מה אמרת לארקדי?

"התחמקתי. תירצתי באיזה תירוץ שזה לא מסתדר".

והוא הבין?

"בטוח שהוא הבין את מה שקורה מאחורי הקלעים. ארקדי לא פראייר".

אולי שנינו כרגע נאיביים קצת לגבי ארקדי? אולי אנחנו שוכחים שהיה אינטרס גדול מאחורי הפעילות שלו?

"נו, ואם באמת הוא עשה דברים מתוך אינטרס? מה זה מעניין? הבן אדם שם 400 מיליון שקל בבית"ר ירושלים. תרם כסף בעיר האוהלים בניצנים. הכסף שלו סייע להם. לקייטנות ב-2006. איפה לא? הגיוני שבן אדם שנותן כסף עושה זאת גם מאינטרס. זה לגיטימי ואין לי בעיה עם זה. מבחינת בית"ר ירושלים ארקדי גאידמק הוא פספוס אחד גדול. ומה שמצער שלא למדו את הלקח. קח את משה חוגג. הוא השקיע לדבריו 120 מיליון שקל בשלוש שנים. מה מתוך הכסף שלו הלך לתשתיות? מעט מאוד. בית וגן נשאר אותו דבר. פה ושם קצת קוסמטיקה ואנחנו לא לומדים והנה גם אותו בועטים החוצה".

"לה פמיליה ניצח בזכות זה שהצליח להבריח כל פעם את הבעלים שרצו להשקיע כסף. הבעלים התחלפו ולה פמיליה נשארים והיד שלהם על העליונה. עובדתית זו האמת" (צילום: מערכת וואלה!, דני מרון)
"עד שזה לא יגיע מהארגון שלהם ועד שהם לא יבינו שבית"ר נפגעת מהם, בית"ר תהיה בבעיה. בהחלט בית"ר ירושלים בבעיה"

בועטים החוצה זה לה פמיליה. אולי צריך להודות שארגון לה פמיליה ניצח?

"חד משמעית לה פמיליה ניצח. הרי אלי טביב קיבל את בית"ר ירושלים אחריי באמצעות שיתוף פעולה עם לה פמיליה. ובעקבות הניצחון שלהם אז עליי, הכוח שלהם התעצם. אחרי זה הם נלחמו בטביב".

לה פמיליה ניצחו את מי ולמה?

"לה פמיליה ניצח בזכות זה שהצליח להבריח כל פעם את הבעלים שרצו להשקיע כסף. הבעלים התחלפו ולה פמיליה נשארים והיד שלהם על העליונה. עובדתית זו האמת".

רק בגלל לה פמיליה הבעלים עזבו?

"ברור שארקדי היה עם רגל וחצי בחוץ וגם טביב בסוף אולי היה עוזב מסיבה אחרת. אבל שמע, כשאתה משקיע כסף אתה מצפה שהקהל יהיה איתך ושהאווירה ביציעים תהיה אוהדת. בעלים רוצה להרגיש שהוא נהנה כשהוא משקיע כל כך הרבה כסף. להתעסק כל הזמן במלחמות זה לא כיף. קשה לך בסוף גם להוציא כסף".

אז מה יהיה עם בית"ר?

"אני באמת כבר לא יודע. הרי מי שרוצה לרכוש, לא שוכח איך רקדו לפניג'ל על הרכב ואיך באו לארקדי הביתה או באו לטביב לעסקים של אשתו ועכשיו עם חוגג והקללות".

אולי צריך מראש לא להילחם בהם?

"זה קשה. אנשים שמנהלים מערכות כמו בית"ר ירושלים צריכים להיות אחראיים לקשר עם הקהילה, חינוך וערכים. מי שקובע מדיניות לא יכול לוותר על כל העקרונות כדי לא להילחם בלה פמיליה. יכול להית שגם אני עשיתי טעויות, אבל הנה, טביב שבא אחריי ביטל את כל התביעות שאני תבעתי ואת דודי מזרחי שאותו תבעתי אישית, הוא הפך לאיש שעובד בבית"ר בטלמרקטינג. מצד אחד, אני אומר לעצמי שאולי נלחמתי בהם יותר מדי, אבל מצד שני אנשים שניסו דרך אחרת, גם לא הצליחו לצאת עם לה פמיליה ראש. עד שזה לא יגיע מהארגון שלהם ועד שהם לא יבינו שבית"ר נפגעת מהם, בית"ר תהיה בבעיה. בהחלט בית"ר ירושלים בבעיה".

מחר בחלק ב': הסיפורים שלא סופרו על גומא אגייאר, אדלר ולוין ודרור קשטן. וגם מי ה-11 הגדולים ששיחקו איתו ומה אנשים לא יודעים עליו ויופתעו לגלות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully