ברק בכר שבר הרבה תקרות זכוכית בשנים האחרונות וקנה בצדק את הקביעה לפיה הוא המאמן הטוב בישראל. את היכולת לשנות מערכים תוך כדי משחק ולהתאים שיטה למתרחש במגרש בכל רגע נתון, חשבנו שראינו רק מפאולו סוזה עד שהגיע בכר. הפחד במקרים כאלה הוא שהמוטביציה לשנות ולהפתיע תשתלט יום אחד על המאמן. כלומר, מאמן טוב הוא מאמן שמגיב להתרחשויות ורוצה להפתיע כל הזמן, אבל מאמן גדול שהוא מאמן שישתמש בהפתעה ובשינוי המערך כמו שנשיא ארה"ב משתמש במזוודה האטומית: זה קיים, אבל אפשר להשתמש ביכולות אחרות.
מול פטריק ואן לוון אתה לא צריך להפתיע. הוא יפתח תמיד ב-3-3-4, אבל החוכמה היא לדעת להיערך למה שהוא יעשה עם המערך הזה, כי הוא לא בא רק כתבנית, הוא ערוך במבנה שלו לכל פעולה שיבצע היריב. כלומר, בעוד בכר שינה את תבנית המשחק שלו אתמול (שבת) ופתח עם חוסה רודריגס כמעין בלם שלישי, ואן לוון עלה באותו מערך קבוע, נערך מיידית "להפתעה" של מכבי חיפה, הפתיע בעצמו באיושים בתוך המערך, והקבוצה שלו עלתה מהר - מהר מדי - על הלוח כתוצאה ממצב נייח וטעות שוער. כשאתה צריך להגיב ולא ליזום, אתה נגרר, ולמכבי חיפה השתבשה כל תכנית המשחק בדיוק מאותה סיבה שתכנית המשחק של ואן לוון לא זזה מילימטר, רק הפיונים הוחלפו.
ואן לוון ספג הרבה ביקורות - גם מהמקלדת הזו - בפתיחת העונה, וצריך להודות שאתמול הוא סתם הרבה פיות.
אף אחד לא האמין שאת מקומו של דור פרץ - קשר הבוקס טו בוקס הטוב בישראל, באנקר בנבחרת ישראל, שחקן סופר משמעותי - ימלא במשחק העונה הראשון שרן ייני. כלומר, מכל השחקנים בעולם, לבחור בשחקן בן 35, שלא היה יוסאין בולט גם בצעירותו, שלא קרע רשתות, או הדהים בבעיטות ארוכות טווח, שיהיה האקס פקטור, זה שיחוק. זה לא רק הבישול אתמול לשער הניצחון של סטיפה פריצה, זו הנוכחות הקבועה שלו ברחבה. פתאום זה לא שרן ייני שרק מגרזן במרכז, זה שרן ייני שצריך למצוא לו פתרונות בכיסוי, במצבים נייחים, זו התעסקות.
ייני זו דוגמא מפוארת להפתעה טקטית בתוך מערך מקובע. גם ברנדלי קובאס בתור שחקן כנף קלאסי, כשבצד השני גבי קניקובסקי, שטבעי היה שנחשוב עליו כמספר 10 (במקום בו שיחק דן ביטון) מאשר כמספר 11. ייני וקובאס יצרו מיס מאץ' בתוך תבניות המשחק. קובאס עוצמתי לכל מגן יריב, בוודאי מול מגן (מנחם) שבמהותו הוא ווינג-בק ופחות בק, וייני זה שחקן שמשך אליו שחקן קישור חשוב של מכבי חיפה, והביא לאובדן השליטה בקישור. תוסיפו לכך את פציעתו המוקדמת של אבו פאני שהוא שחקן עומק יותר מעלי מוחמד ותבינו שבתוך הסגלים, למכבי תל אביב היו יותר פתרונות מאשר מכבי חיפה, ותשאלו את עצמכם, אבל איך?
מכבי תל אביב עלתה למשחק העונה שלה עם חמישה שחקנים חדשים בהרכב. נגיד שאופיר דוידזאדה היה אילוץ נוכח פציעתו של אנריק סבוריט, אבל בהשוואה למשחק הקודם בין הקבוצות באלוף האלופים, היו על המגרש דן ביטון, קובאס, סטיפה פריצה וגבי קניקובסקי. כלומר, שלישיית חלוצים שלא בדיוק שורטטה על הלוח ביולי.
מצד אחד, קשה לחבר קבוצה מחדש תוך פרק זמן קצר אבל מצד שני, באותה נשימה קשה להיערך למשהו שאתה לא מכיר, בעיקר כשמדובר בשחקנים זרים שעדיין לא מוכרים דים. ובאופן מפתיע, מכבי תל אביב הייתה יותר ערוכה לשינויים הפרסונליים אצלה מאשר מכבי חיפה הייתה ערוכה להם. זו נקודה שבסופה של דבר קבעה את הטון במשחק, לא בהכרח זו שהכריעה אותו. מכבי תל אביב פחות מסוגננת ממכבי חיפה - השער של סאן מנחם היה השער היפה במשחק - אבל מכבי תל אביב טרפה את המשחק טוב יותר.
הבדל נוסף שבא לידי ביטוי מהותי בתוצאה היה בעמדת השוער. מכבי חיפה פתחה את העונה עם השוער המצטיין של העונה שעברה, מכבי תל אביב פתחה, כמו לפני שלוש עונות, עם השוער המחליף. ובדיוק כמו אז, השוער המחליף הוא פתאום עוד אקס פקטור. בעוד ג'וש כהן התמקם נורא לכדור החופשי הגאוני של דן ביטון - שזה מחמיא לו מאוד להוסיף את המילה "גאוני", כשעל המגרש מול שיחקו שרי ואצילי - דניאל פרץ לקח כדור חופשי מושלם משרי.
צריך להיזהר בהנחת כתרים לשוערים צעירים במכבי תל אביב. כשגדעון אלרן הוטל למערכה באמצע שנות ה-70 כדי להחליף את לופא קדוש, הוא נתן כמה משחקים גדולים. זה נגמר אצלו בכדור מחצי דונם שהניח בין ידיו אורי מלמיליאן בגמר הגביע ב-76'. כשמוישל'ה מרכוס לקח את המקום של מנו שוורץ, חצי עונה אחרי האליפות ב-79', היו לו כמה משחקים מטורפים, כולל אחד בימק"א עם הצלה גדולה אפילו מזו של פרץ אתמול, אבל לעד ייזכרו לו את הכריעה לפאלש של בני לם.
כשבוני גינצבורג לקח ממרכוס אחרי עונה את המקום, דיברו על שוער העתיד של ישראל. בוני היה שוער העתיד של ישראל, אבל לא של מכבי תל אביב, כי את רוב הקריירה הוא עשה מחוץ לקרית שלום. אפילו על דניאל טננבאום דיברו במושגים של שוער נבחרת כשלקח ליאניוטיס את המקום בהרכב, והיום טננבאום, שכבר הבריא, מסתכל מהספסל על פרץ.
מוקדם מדי, בוודאי במושגים של מכבי תל אביב, שהיא קבוצה שבה השוערים עובדים במגרש פחות באופן מתמטי מרוב השוערים בארץ, לדבר על פרץ במונחים של שוער העתיד. הוא חתולי, הוא מגיב נפלא, אבל הנתונים הפיזיים שלו מוגבלים. שוער כזה ייבחן בחוזה הבא שלו במכבי תל אביב, שמאז שהגיע גולדהאר, מסתמכת לרוב על שוערים שלא נולדו בישראל.
בכר אמר בסוף המשחק אתמול משפט שיש אוהדים במכבי חיפה שיתרגזו עליו: "אני מעדיף לא לנצח את מכבי תל אביב ולזכות שוב באליפות". יש אוהדים במכבי חיפה שחמש שנים בלי ניצחון על מכבי תל אביב נחשבים עבורם כנצח. גם אחרי ההפסד אתמול מדורגת מכבי חיפה לפני מכבי תל אביב, ויש סיכוי סביר שתהיה מדורגת לפניה גם בסיום העונה, אבל הנצחת שליטה היא גם ניצחון במשחקים היוקרתיים, לא רק במשחקים הקובעים. וכדי שמכבי חיפה תהיה בלתי מנוצחת במעמדים כאלה, הסגל שלה עוד צריך להשתפר.
עמדת המגן הימני אצלה לא דומיננטית כמו עמדת המגן השמאלי. ריאן סטריין הובא לשם כדי למלא את מקומו של ארנסט מאבוקה, אבל הוא עלה אתמול מהספסל וב-13 המשחקים שקיימה הקבוצה מפתיחת העונה הוא שיחק רק 276 דקות, בין אם בגלל הגעה מאוחרת (מגבלות הקורונה), פציעה או סיבה מקצועית. תשוו את זה לזרים של מכבי תל אביב - סטיפה פריצה עם שער בכל משחק בשלושת המשחקים האחרונים של מכבי תל אביב והוא שיחק רק 284 דקות - ותקבלו את התשובה.
גודסווי דוניו היה טוב כדי להחליף את ניקיטה רוקבאיצה כג'וקר מהספסל, אבל לא כבחירה ראשונה. בן שהר לא היה בסגל ודין דוד עלה אתמול מהספסל. לפעמים נדמה שמכבי חיפה בונה על כוח אש מאצילי, שרי וחזיזה, ופחות משחקני החוד. זו עמדה שמכבי תל אביב עולה עליה לא בחצי דרגה, אלא בשתי דרגות.
הניצחון של מכבי תל אביב אתמול היה יותר מניצחון יוקרתי או מניצחון ששווה שש נקודות בין שתי יריבות ישירות על התואר. זה היה ניצחון שיכניס את שתי המערכות לחשיבה מחודשת. מכבי תל אביב מבינה שהיא לגמרי במשחק, מכבי חיפה מבינה שהמשחק רחוק מלהיות שלה. המשחק הבא בין הקבוצות יהיה רק בפתיחת חלון ההעברות של ינואר ולכן ולא יושפע ממנו, ואלה הכלים שהקבוצות יצטרכו להתמודד איתן עד אז, באירופה ובישראל.
גם המשחק הבא לא יכריע את האליפות, אלא ישמש כאבן בוחן. מי שתמעד פחות, שלא תיכנס למומנטום שלילי, תזכה באליפות. למכבי חיפה יש ביום רביעי גמר גביע טוטו, הזדמנות מעולה כדי לבחון אם משהו רק השתבש או באמת משובש.