באחת ההעברות הפחות מדוברות בטרנספר דד ליין דיי, הושלמה אתמול עסקת העברתו של אמרסון רויאל מברצלונה לטוטנהאם. צריכים תזכורת? בינואר 2019, בארסה ובטיס סוג של רכשו במשותף את המגן הברזילאי מאתלטיקו מיניירו. הסיכום היה שכל אחת תשלם חצי מדמי ההעברה ובארסה תוכל לקנות את החלק של בטיס ולהשיב את המגן ב-2021. בתחילת אוגוסט, בארסה אכן ביצעה את ה"ביי-בק", החתימה את אמרסון והדביקה לו תג מחיר מופרך של 300 מיליון יורו.
"אני מקווה שהוא יהיה כאן הרבה שנים", אמר הנשיא לאפורטה בלי שום בושה. "אני משוכנע שהוא יצליח כאן מאוד וייהנה". 29 ימים מאוחר יותר, בארסה שלחה את קלף המיקוח שלה לאנגליה תמורת 25 מיליון יורו. הכסף שהיא פינתה וממשיכה לפנות, אמור לסייע לה להעביר סותם חורים זול כמו לוק דה יונג, שעד לאחרונה עמד במרכז הדיון האם הוא יש לו במקום בקבוצה בה משחק ערן זהבי.
חלון ההעברות האירופי המשוגע ביותר אי פעם ננעל הלילה (בין שלישי לרביעי). חלון ששבר שיאים של הזיה. חלון של העברות דמיוניות. חלון שלא היה אפשרי בעולם בלי קורונה. חלון שיצאה ממנו בשורה חדשה-ישנה: הפרמיירליג היא הסופרליג האמיתית ועד שלא תתפוצץ הבועה, קבוצות כמו יובנטוס, ברצלונה וריאל מדריד צריכות להמציא את עצמן מחדש כלכלית.
אין שום דבר חדש או מפתיע בעובדה שהפרמיירליג היא ליגת הכדורגל הנוצצת והעשירה בעולם. הסכמי זכויות שידור מפלצתיים וכסף דמיוני שנכנס לליגה מבעלים פרטיים יצרו מציאות שבה קבוצה כמו קריסטל פאלאס יכולה לבצע עסקאות שבלה ליגה למשל היו מדורגות בטופ 5 של החלון מבחינת שווי. על פי נתונים שפרסמה לאחרונה פיפ"א, מבין 30 המבזבזות הגדולות בעשור הקודם, יש 12 מועדונים אנגליים. סאות'המפטון, למשל, שבמקום ה-21 בזבזה יותר מבורוסיה דורטמונד.
הקיץ הזה היה קיצוני אף יותר. קבוצות הפרמיירליג הוציאו יחד מעל 1.3 מיליארד יורו על העברות. זה יותר מכל הקבוצות בספרד, איטליה וגרמניה יחד. בשבע מתוך 10 ההעברות היקרות של הקיץ, הקונה הייתה קבוצת פרמיירליג. "מעל עשור שקבוצות הפרמיירליג שולטות בחלון ההעברות ובעקביות מבזבזות יותר כסף מכל ליגה אחרת בפער", נכתב בפורבס. "ההבדל כל כך גדול ועכשיו יש רק כמה קבוצות באירופה שיכולות להרשות לעצמן הוצאות של קבוצה בינונית בפרמיירליג".
האובססיה לבזבזנות לא מבטיחה תארים, כמובן, אבל היא יוצרת מציאות. באנגליה, הבזבזנות הפכה לסמל סטטוס. העשירים מזיזים את הכלים, כסף זה כוח ואם אתה לא מבזבז, אתה חלש וסופך שיסתערו עלייך החזקים. זה בדיוק מה שעשו האנגליות בקיץ. תג המחיר של ג'ק גריליש, המעברים של ג'יידון סאנצ'ו ורפאל וראן, ההגעה של מפלצת שערים כמו רומלו לוקאקו וכמובן עסקת כריסטיאנו רונאלדו הוסיפו לפרמיירליג עוד ברק. עוד יוקרה. לאלמנטים האלה יש תג מחיר שחוזר לקבוצות כשמדברים על זכויות שידור ועסקאות חסות.
היכולת הכלכלית של קבוצות הפרמיירליג לנפח כל תג מחיר של שחקן כבר מזמן הפכה את הליגה למעין נותנת חסות לליגות בכירות, אך עניות יותר כולל הליגה הצרפתית והבונדסליגה. הנתון הזה עוד צריך לעמוד במבחן הברקזיט אליו נגיע בהמשך, אבל חלון ההעברות של קיץ 2021 נתן יותר מתמיד את התחושה שהאנגליות יכולות לעשות כמעט כל מה שהן רוצות בשוק. זה המקום להיות בו.
העליונות האנגלית בולטת במיוחד על רקע עליבותן של יובנטוס, ריאל מדריד ובעיקר ברצלונה, שלושת המועדונים האחרונים שנאחזים בחלום הסופרליג.יובה הסתערה על ליגת האלופות עם שורה של רכישות ובראשן רונאלדו ונותרה עם פצעים כלכליים ללקק.
המצב שלה עוד טובה לעומת שתי הספרדיות הגדולות שמוצאות את עצמן כבר שנים נאבקות בכסף החדש שהכניסו שייחים ואוליגרכים לכדורגל. הדרך היחידה שלהם להישאר תחרותיות הייתה כמובן באמצעות בזבזנות יתר. המעגל פשוט: כדי להישאר תחרותיים מול הכוחות בשוק המשתנה צריך לקנות שחקנים יקרים. כדי להבטיח הגדלת הכנסות עתידיות, לייצר באזז בינלאומי, לכבוש קהלי יעד במקומות רחוקים (עם כוח קנייה גדול) ולמשוך עוד ספונסרים, צריך לייצר ניצחונות. כלומר לקנות עוד כוכבים.
הקורונה, בתוספת השינויים בתקרת השכר שנכנסו בלה ליגה פלוס שנים של ניהול רע ובתוספת עונה רעה מבחינה מקצועית, דחפו את ריאל ובעיקר את בארסה מהקצה אל תוך הלהבות הכלכליות. "ריאל איבדה את הקפטן, מכרה את הבלם הפותח שלה וקשר מבטיח. היא הרוויחה בשנה האחרונה 115 מיליון יורו", צייץ העיתונאי גיאם בלאגה. "פלורנטינו ידע שה-'לא' מפריז סן ז'רמן הוא החלטי. הפנייה לקיליאן אמבפה הייתה כדי לייצר רושם של כוח כלכלי שלריאל פשוט אין.
"ברצלונה איבדה קפטן, חלוץ פותח ומגן מוכשר. סוף סוף הצליחו שם לסיים חלון העברות ברווח, אבל הם צריכים הרבה יותר. הם הזיזו חיילים כדי לשפר את המצב הכלכלי, אבל הקהל לא יקבל את זה שמדובר בהסתגלות למציאות חדשה. ריאל מנצחת בזירת היח"צ, אבל שני המועדונים הללו פועלים כששתי העיניים שלהם על המצב הכלכלי. 200 מיליון יורו על אמבפה? אני לא מאמין לשנייה שריאל יכולה לממן את זה. המרדף הזה היה העמדת פנים".
כך, אולי כמו שכתב כאן מיכאל יוכין כצעד של הקרבה למען הצדקת רעיון הסופרליג, מצא עצמו מסי בפריז. ועוד לפני שמישהו הספיק להירגע מההעברה המטלטלת, בא רונאלדו ו"הדליק את הפרמיירליג", כמו שאמר גארי נוויל. שני השחקנים הגדולים של דורנו עוברים בחלון העברות אחד ומוסיפים עוד רובד ליריבות האינסופית שלהם, רגע לפני שהענף משלים את תהליך הגמילה מהם ועובר לסגוד לאמבפה והולאנד. זה תסריט מופרע ומרגש כאחד שיכול לקרות רק במציאות הזויה של מגפה עולמית.
יש הטוענים שהווירוס הוא שכותב את ההיסטוריה של המשחק, דווקא בימים בהם הקהל חוזר למגרשים והכדורגל מסמל חזרה לנורמליות. "השחקן הטוב בעולם עזב את המועדון שהחתים אותו כילד לא כי הוא רצה ללכת, לא כי המועדון רצה להפסיד אותו, אלא כי המגפה השאירה את כולם חסרי ברירה. המקרה של רונאלדו הוא גרסה עדינה של אותו סיפור. נשורת כלכלית של הקורונה", כתב העיתונאי והסופר בריאן פיליפס ב"דה רינגר". זאת נקודה שמספרת רק חצי סיפור. הקורונה האיצה תהליכים ובנתה מציאות מוקצנת: הפרמיירליג השתלטה על העולם.
יש לזה גם צד בעייתי. נוצר עודף של שחקנים במשכורות מנופחות. זה פוגע בצעירים, תוקע את הקבוצות וגם את השחקנים עצמם. הליגה הפכה יותר מתמיד למועדון אקסקלוסיבי וסגור. הגעת לפרמיירליג? כנראה שמישהו החליט שאתה שווה הרבה כסף. לא הוכחת את עצמך מהר? הפכת לקלף מיקוח. "יש בפרמיירליג רשימה ארוכה של שחקנים שמשמשים למועדונים כפוטנציאל להכנסה", כתב רורי סמית ב"ניו יורק טיימס" לאחרונה. "נכסים למכירה. שבועות לפני סגירת החלון, הם עומדים במקום לא בגלל שאין להם כישרון ולא בגלל שאין מחזרות. הבעיה היא כסף. כולם מרוויחים הרבה ממנו ולקבוצות שרוצות אותן אין מספיק ממנו".
מומחים כלכליים טוענים שהעובדה שבפרמיירליג יש יותר מדי כסף, בתוספת הגבלות הברקזיט, יכולה לדחוף את המועדונים לצעד הבא. הברקזיט גרם להקשחת התנאים לקבלת רישיון עבודה. כל זר (וכעת גם שחקנים ממדינות האיחוד האירופי הם זרים) צריך מספר נקודות כדי לעמוד בקריטריון. הנקודות נקבעות על פי הישגים בזירה הקבוצתית והבינלאומית. מכאן נולדו שתי תופעות שחיזקו עוד יותר את הליגה: שווי השחקן המקומי עלה פלאים ובמקביל, האנגליות מחפשות שחקנים זרים בפרופיל גבוה מאוד.
מה עושים עכשיו? על פי הניתוח בפורבס, במקום לקנות שחקנים ישירות (במיוחד צעירים), מועדונים אנגלים יקנו מועדונים אחרים כדי להחנות בהם כישרונות ולבשל אותם שם עד שיוכלו לעמוד בתנאי רישיון העבודה. רשתות של מועדונים זה לא דבר חדש. מנצ'סטר סיטי היא דוגמה קלאסית. "הבעלים של ברייטון, למשל, מחזיק בקבוצה בבלגיה ומשתמש בה כמגרש חנייה לשחקנים שאי אפשר כרגע להביא לבריטניה", אמר המומחה הפיננסי קירן מגווייר. "זה המודל שהמועדונים מחפשים".