מדליית זהב באישיות: הכוח של לינוי אשרם גדול גם ב"אזרחות"

בכניסה למרכז "רב בריח", בדן דיזיין סנטר שבבני-ברק, עומדת לינוי אשרם בנעלי ספורט לבנות, ג'ינס משופשף וחולצה לבנה.

האישה הגדולה הזאת היא בעלת מידות קטנות למדי. מזל שכמה מהאורחים הביאו את ילדיהם, כדי שלא תיראה הכי קטנה בחדר. אם תחשבו על כך, זו תמצית הישראליות: מרכז מסחרי בבני ברק, שרוב תושביה לא ראו את התחרות שהביאה לאשרם את הזהב (כמו כל תחרות אחרת שלה, מן הסתם), אמצע אוגוסט, המזגן לא מצליח להכיל את כמות האנשים בחלל הקטן, כולם עוטים מסכות אבל מסיטים אותן מהפנים כשהם מדברים מקרוב זה עם זה... להתראות טוקיו, שלום לך מזרח תיכון חדש עם מזג אוויר ישן.

כולם מבקשים מלינוי סלפי - והיא נענית ברצון. גם אני מאוד רוצה סלפי עם הוונדר-וומן הקטנה-גדולה הזאת, אבל אני עסוק בלעקוב אחרי שפת הגוף שלה, עניין לא פשוט. אשרם הרי אלופה, תרתי משמע, בלקפץ על המזרן, להעיף באוויר חישוק או סרט, כדור או אלות - ואז, כשהנשימה קצרה וכל הגוף כואב, להניף זרועות לצדדים, לחייך את החיוך הכובש שלה - ואז לסמן לב קטן עם האצבעות, אזל יכול להיות שהיא רק מותחת את הסיומת הזאת עד שכל עם ישראל ימצה את הפוטו-אופ?

אני מבטיח לחזור לנקודה הזאת, אבל בואו נדבר קצת ביזנס. המארח, שמואל דונרשטיין, הבעלים והמנכ"ל של רב-בריח, מסתובב בין המסובים כחתן: ההימור שלו הצליח, ממש כפי שהצליח ערב האולימפיאדה בריו דה-ז'נירו, כששם את הז'יטונים על אורי ששון, שמזכיר קצת את הלוגו הישן של החברה... ההימור שלו על אשרם החל כבר לפני 5 שנים. מאז הם מעניקים לה ולמאמנת שלה, איילת זוסמן, תמיכה בצורת מלגה קבועה שמשלימה את הכספים מהוועד האולימפי וכן מענקים מיוחדים על הישגים.

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני קצת מצטער שדונרשטיין ואני לא ממלאים טוטו ביחד באופן קבוע: עם ההימורים שלו על מדליסטים אולימפיים, מה זה בשבילו כבר דרבי תל אביב? גם היום מקבלות אשרם וזוסמן מענק אישי, אבל דונרשטיין מסרב לנקוב בסכום "מחמת צנעת הפרט". אני מניח לו ולא מקשה בשאלות. מענקים קודמים היו בסך של חמש ספרות - ואני מהמר שכך גם הפעם, אולי קצת יותר. חשוב מכך, רב בריח מעניקים לאשרם מלגת לימודים. האם זה סימן לבאות, לפיו לא נראה אותה בפריז 2024?

רגע לפני שהלב שלי נשבר מהאפשרות, אני חוזר להתרכז במלכת-הכיתה החדשה. אני לא יודע אם ציפיתם שאחשוף כאן משהו מעצבן אודותיה, אבל אם כן, אני מוכרח לאכזב: היא מושלמת כמו התרגיל שביצעה עם הכדור - ובכוונה לא כתבתי "עם הסרט", התרגיל שבזכותו הרוסים אכלו סרטים, כי אצל אשרם שמחוץ למזרן, אין אפילו נפילה אחת.

היא נראית ממש כבת השכן שאתה שמח לראות שחזרה לרגע לחופשה מהצבא: חייכנית, מבוישת במידה הנכונה מהכבוד שמורעף עליה, אבל לא מופחדת חלילה - ואני מתבונן בזרם הפונים אליה לסלפי: אין מצב שאפילו שנים של אימונים הכינו אותה לזה. לא מדובר כאן בלב שהיא מסמנת למצלמת הטלוויזיה, אלא בלב שלה באמת, אולי האיבר היחידי בגופה שגדול מהממוצע. היא מקסימה על מלא, גם מקרוב, גם כשכולם נמרחים עליה בשיא הלחות של אוגוסט.

לידה - מאושרת לא פחות, אבל גם דרוכה כתמיד, איילת זוסמן, המאמנת הצמודה. אני לא מומחה בתחום, אבל מראה עיניים מלמד שבין השתיים יש קשר מיוחד, מסוג היחסים שמאפשרים לשני הצדדים לנהל שיחה מבלי להחליף מילה. יכול להיות שיום אחד עוד יימאס לה, יכול להיות שקשה ככל שזה יהיה - עדיין קל יותר להיות אלופה אולימפית מאשר להיות לינוי אשרם, הילדה (מותר לי, יש לי ילדים מבוגרים ממנה) שכולם רוצים לחבק באמצע החום והלחות של אוגוסט. מה שבטוח, בינתיים - ממש כמו בתחרות עם התאומות מרוסיה - היא לא מגלה שום סימן של שבירה.