מטרתה החשובה ביותר של מכבי תל אביב בשוק ההעברות היתה להחתים חלוץ מרכזי קלאסי עם נוכחות ברחבה, אחד שיודע לשים את הכדור ברשת. סטיפה פריצה בהחלט עונה על ההגדרה. אל תצפו ממנו ליכולת טכנית יוצאת דופן או לכדרורים מיוחדים. הקרואטי בן ה-26 הוא חיית רחבה עם גוף חסון ומשחק ראש טוב, אשר יודע בעיקר להתמקם ולסיים התקפות בנגיעה אחת. לא לחינם הוא צפה בנעוריו בשקיקה בכל השערים של לוקה טוני, והגדיר את רוד ואן ניסטלרוי כמודל האולטימטיבי לחיקוי. "אני דומה להם מבחינת הסגנון", העיד, תוך שהוא מכיר את מגבלותיו.
החלום הגדול היה ללכת בעקבותיהם ולהפוך לסקורר פורה בקבוצת פאר. אולי זה לא היה מציאותי, אבל בגיל 17 ראו בו במולדתו כוכב עולה מבטיח מאוד. פריצה פרץ בסערה להרכב זאדאר, המועדון בו גדל, בעיר הולדתו על שפת הים האדריאטי - והפציץ שמונה שערים ב-20 משחקי ליגה. הוא היה השחקן הצעיר ביותר בסגל הנבחרת עד גיל 20 שנסעה בקיץ 2013 למונדיאל, בה שיתף פעולה עם אנטה רביץ'. דינמו זאגרב הגישה לו הצעה לא רעה, אבל הנער רצה יותר - ולצ'לסי היה קצת קשה לסרב. כך, עוד לפני שמלאו לו 18, הוא נסע ללונדון והצטרף לכחולים.
בדיעבד, העיד פריצה בעצמו כי המהלך ממש לא היה אידיאלי. "אני לא מאחל זאת לאף אחד. שחקנים צריכים להתפתח בשקט עד גיל 20, או אפילו 23", טען - אבל בכל זאת היה גאה בכך שהשתייך ל"אחד המועדונים הטובים בעולם" כהגדרתו. לרוע המזל, הוא פשוט היה עוד מספר ברשימה הארוכה של צעירים שנרכשו על מנת לצאת לסדרת השאלות. ברניסלאב איבנוביץ' ונמאניה מאטיץ' קיבלו את פניו, ופריצה שומר על הקשר איתם עד היום, אך לא היה לו סיכוי קלוש לשחק לצידם. מאז ועד עכשיו הוא רק מחפש יציבות כלשהי, ללא הצלחה מיוחדת.
כאשר נשאל לגבי תוכניותיו לעתיד בשלהי 2016, השיב פריצה: "אני רוצה להיות לעלות ברמה ולהיות שחקן מוביל בקבוצה. לא סתם שחקן בסגל שיושב על הספסל, אלא מישהו שמשחק בקביעות ומבקיע הרבה. זו המטרה שלי, ואעשה הכול על מנת להשיג אותה". היו אלה מילותיו של חלוץ שמאס בתפקידו כמחליף, מעין סופר-סאב, אבל היה זה גורלו כמעט בכל מקום בו דרך, והאתגר למצוא מקום בו יהווה גורם דומיננטי וחשוב התברר כבלתי אפשרי עד כה. וככל שחלף הזמן, המוניטין שלו כשחקן מבטיח שהצליח להרשים את הסקאוטים של צ'לסי, הלך והתפוגג. גם הבטחון העצמי נפגע בהדרגה.
כאשר נאמר הציטוט המדובר, היה פריצה באודינזה, לזכותה הרשית מספר שערים חשובים. המועדון מצפון איטליה הביא אותו תחילה בהשאלה מצ'לסי, אחרי שנה וחצי בברדה ההולנדית, וראה בו פוטנציאל לא מבוטל. את שערו הראשון בסרייה A הבקיע הקרואטי נגד רומא, והפרס היה הזכות להחליף חולצות עם מיראלם פיאניץ' אחרי שריקת הסיום. בקיץ 2016, בתום עונה וחצי שבילה בעיקר על הספסל, החליטו ראשי אודינזה לממש את האופציה ולהחתימו תמורת 4.5 מיליון יורו. כך עשתה צ'לסי, ששילמה לזדאר רק 2.5 מיליון, רווח נאה על שחקן מעולם לא לבש את מדיה - והצדיקה את הבחירה להביאו.
גם אודינזה סברה שעשתה עסקה לא רעה. היא המשיכה להשתמש בקרואטי כסופר-סאב, והכיבוש המתוקשר ביותר שלו הגיע בסן סירו מול מילאן בספטמבר 2016, אז נכנס לקראת הסיום והפציץ את ה-0:1 לרשתו של ג'אנלואיג'י דונארומה בדקה ה-88. החלוץ התמקם ברחבה נכון יותר מהשומר שלו, איניאציו אבאטה, הגיע לכדור הרוחב ראשון ושלח אותו לפינה בנגיעה אחת. היה זה שער נפלא בפשטותו, והוא הדגיש את האיכויות החשובות של הקרואטי - חושים מפותחים ברחבה, מהירות תגובה וסיומת קטלנית. לאכזבתו, זה לא הספיק על מנת לקבל דקות משחק רבות באיטליה, ובמקביל הוא הפך לפרסונה נון גראטה בכל הקשור להתאחדות הקרואטית, אחרי שמתח בראיון ביקורת קשה על רמת הארגון בנבחרת עד גיל 21. פריצה היה הסקורר המוביל בה, והבקיע שבעה שערים בחמישה משחקים במוקדמות אליפות אירופה, אבל חשיפת המחדלים של הבוסים עלתה לו ביוקר, והוא לא זומן עוד - לא לנבחרות הצעירות, ולא לנבחרת הבוגרת.
עוד בוואלה!
באותו שלב, פריצה בעיקר כעס, כי ביצועיו בליגה האיטלקית היו ראויים לדעתו לתשומת לב גדולה יותר. באוקטובר 2017, הוא הבקיע את השער היפה בחייו, כאשר פתח נגד יובנטוס והעלה את אודינזה ליתרון מוקדם. הפעם היה זה סלאלום שהתחיל מחוץ לרחבה, והחלוץ עשה צחוק מג'ורג'ו קייליני לפני שהכניע בבעיטה חדה את ג'יג'י בופון. ואולם, אודינזה הובסה אז 6:2, הכיבוש נבלע בתוך המשבר, המאמן ג'יג'י דלנרי פוטר זמן קצר לאחר מכן, ובלעדיו התדרדר מצבו של פריצה. השער מול יובה התברר כאחרון שלו בליגה האיטלקית, ואודינזה איבדה בו עניין.
כך התחילה סדרת השאלות חדשה, אשר אף הופרעה בסדרת פציעות. את עונת 2018/19 הוא בילה בפרוזינונה ואז בקסימפאשה - והחודשים בטורקיה עשו לו טוב. "אני רוצה להמשיך כאן, כי אני אוהב את הקבוצה, וההמשכיות חשובה לי", הוא הצהיר, אך לא קיבל את מבוקשו ונדד בהשאלה למוסקרון הבלגית ב-2019/20. אחרי שהחלים מפגיעה בברכו, כבש הקרואטי שבעה שערים, והעיתונאי סבסטיאן הוזלר טוען: "סטיפה היה אחד החלוצים היעילים ביותר בליגה. יש לו חוש מצוין למיקום ברחבה, והוא היווה מטרה לכדורי עומק וכדורי רוחב. בנוסף, הוא גם גילה מנטליות פנטסטית, והשקיע רבות במשחק הלחץ".
המנטליות היתה חשובה במיוחד עבור המאמן הגרמני ברנד הולרבאך - חניכו ועוזרו לשעבר של פליקס מאגאט האגדי, אשר ידוע כמאמן עם דרישות גבוהות מאוד ואימונים רצחניים. העובדה כי הולרבאך רצה להתאחד מחדש עם הקרואטי הקיץ בבלגיה ולהביאו לקבוצתו החדשה סנט טרוידן אומרת המון. לחובתו של פריצה מעולם לא נרשמו בעיות משמעת, והוא השתדל לא לעשות כותרות שליליות גם כאשר היה מתוסכל בקצה הסגל.
זה מה שקרה לו בעונה האחרונה בווטפורד. המועדון האנגלי נמצא, כמו אודינזה, בבעלות משפחת פוצו - והעסקאות ביניהם תכופות מאוד. אחרי הירידה לליגת המשנה, החתימו הצרעות את פריצה שלא היה נחוץ באיטליה, בין היתר כי המאמן ולאדן איביץ' היה מעוניין בחלוץ מטרה מסוגו. ואולם, ההתאקלמות מחדש באנגליה לא הייתה פשוטה, פריצה נפצע בידו בעיתוי גרוע, וכאשר חזר גילה כי איביץ' פוטר. המאמן הספרדי החדש שיסקו שינה את הסגנון ב-180 מעלות, ולא ספר את הקרואטי. העלייה לפרמייר-ליג חיסלה סופית את סיכוייו להמשיך, והוא שוב נאלץ לצאת לדרך החדשה - הפעם באופן עמצאי, בלי השאלות ועסקאות שנכפו עליו.
סנט טרוידן היוותה אופציה סבירה, אבל הפיתוי לשחק באירופה ולהיאבק על אליפות במכבי תל אביב בהחלט גדול יותר. כמו כן, הפעם - לראשונה בקריירה - יודע פריצה שהקבוצה אליה הגיע באמת בונה עליו. בגיל 26, הוא יהיה סוף כל סוף "שחקן מוביל בקבוצה, ולא סתם מישהו שיושב על הספסל". זו השאיפה הישנה שלו, והיא עומדת להתגשם. ואולי הוא נאלץ לנדוד לשם כך לליגה נחותה יחסית, אבל הוא יהיה רעב ונחוש במיוחד. הוא ינסה לנצל את הבמה על מנת לקבל את אור הזרקורים ולהרגיש בשיאו, כמו שחש כאשר הבקיע מול דונארומה ובופון.
מכבי תל אביב מקבלת שחקן שעונה על דרישותיה מבחינה מקצועית, ועשוי לשדרג אותה גם מבחינת ההשפעה בחדר ההלבשה. ולכן, על הנייר, יש כאן פוטנציאל להצלחה.