אם יש משהו שהמשחקים האולימפיים הנכיחו מאז ומתמיד, זה שלגברים ולנשים יש יכולות שונות ולכן גברים מתחרים בגברים ונשים מתחרות בנשים. זה לא אומר שזה רע או טוב, זה רק עניין של פיזיולוגיה. אבל מעבר לפיזיולוגיה, ישנן תכונות נוספות שגברים חזקים בהן ותכונות שנשים חזקות בהן ודווקא את זה צריך לשים על השולחן.
והנה, נבחרת הג'ודו הישראלית המעורבת הוכיחה לנו שדווקא השילוב בין נשים לגברים עבד לטובתם והביא לישראל גאווה. שלושה ספורטאים גברים ושלושה ספורטאיות נשים, עשו יחד את מה שכל אחד לחוד, לא הצליחו לעשות.
כבר שנים שאני טוענת שיש הבדלים בין גברים ונשים ושלכל מגדר יש את האיכויות שלו, המחקרים מגבים את זה ומוכיחים שצוותים מגוונים מגדרית, הינם אפקטיביים ורווחיים הרבה יותר, בדיוק מהסיבה שהחשיבה המשותפת של גברים ונשים גם יחד, היא יצירתית ובעלת תוצאות גבוהות יותר.
אבל כדי שזה יקרה וכדי שכל אחד ואחת יוכלו להביא לידי ביטוי את היכולות האישיות שלו או שלה, צריך לפעמים לשנות את הפרקטיקות הארגוניות. במקרה של האולימפיאדה, ההחלטה להנהיג השנה תחרות ג'ודו לקבוצות מעורבות - נשים, גברים, היא שינוי פרקטיקה שהביא ניצחון לנבחרת שלנו.
חשוב לשים לב שהוועד האולימפי לא אומר שגברים ונשים הם אותו הדבר, העובדה היא שגם בקבוצה המעורבת נשים שיחקו נגד נשים וגברים נגד גברים (וכל שחקן או שחקנית שיחקו במקצים כנגד בעלי נתונים זהים) רק מחזקת את זה ולמרות זאת יש הבנה שקבוצות מעורבות עשויות להביא לתוצאות גבוהות יותר או לפחות למשחק יצירתי ומעניין יותר.
מה שבלט במקצים האישיים של השחקנים שלנו, זו העובדה שההישגים לא היו גבוהים, אולם כקבוצה בכלל וכקבוצה מעורבת בפרט, ההישג היה עצום. או כמו שסיכם זאת יפה שגיא מוקי "כל אחד נתן משהו לקבוצה".
האמירה הזו "כל אחד נתן משהו לקבוצה" היא בדיוק הדבר שארגונים צריכים להבין וליישם. כל מגדר הוא שונה, לכל מגדר יש יכולות אחרות. זה לא אומר שגבר לא יכול לעשות מה שאישה עושה או שאישה אינה יכולה לעשות מה שגבר עושה, אפשר גם אפשר. מה שזה אומר שהדרך היא שונה, צורת החשיבה היא שונה, היצירתיות היא שונה ויחד זה נותן תוצאה טובה הרבה יותר. ארגונים שישכילו להבין את זה וליישם את הפרקטיקות הללו, ירוויחו ובגדול. צוותים מעורבים ושווים מגדרית, הנהלות שוות מגדרית ותוספת של יותר נשים בצמתי קבלת החלטות, יביאו לארגון תוצאות טובות יותר. אם המספרים יהיו שווים אבל הפרקטיקות הישנות יישארו, לא נראה כל שינוי.
מהמזרן למשרד
אם זה כל כך טוב, למה עדיין לא קיים שוויון מגדרי בכל הארגונים? כי שינוי מפחיד. שינוי מערער את היסודות הישנים, הוא לוקח זמן ויש "נפגעים" בדרך. יש קליקות ובעלי אינטרסים והרגלים ישנים שצריך לעקור מהשורש ולפעמים כשהאדמה רועדת הארגון עלול להיכנס לחוסר יציבות זמני ולא כל ארגון רוצה את זה. ובנוסף, יש את "המאמצים הראשונים" אלה שיודעים לעשות את השינוי מיד ולא מפחדים ממנו ויש את אלה שמחכים לראות איך זה עבד לאחרים ואז אולי להיכנס אליו.
אז באולימפיאדה זה עבד, הגיע הזמן לאמץ את זה גם הלאה.
עינת וייסבורט היא מנכ"לית דרך אישה ויועצת אירגונית המתמחה בשיווין מגדרי