הראס אותם? הלייקרס עוד עלולים להתחרט על הטרייד על ראסל ווסטברוק

הדראפט הוא תמיד אחד הלילות המעניינים בעונת ה-NBA. הוא מסמן את פתיחתה המעשית של העונה הבאה, ופרט לבחירות עצמן כולל, בדרך כלל, גם כמה טריידים משמעותיים שמתחילים ליצור תמונה חדשה בליגה. אתמול היה רק טרייד משמעותי אחד, אבל כזה שבהחלט מסוגל לשנות סדרי עולם. שני גורמים מרכזיים קיבלו את מבוקשם עם המעבר של ראסל ווסטברוק ללוס אנג'לס לייקרס: לברון ג'יימס קיבל סופרסטאר שלישי וישראלים שקמים באמצע הלילה לראות את דני אבדיה נפטרו מהשחקן שעצבן אותם כל השנה האחרונה. אבל זה גם טרייד שמשאיר את שתי הקבוצות עם יותר שאלות מתשובות.

לברון אוהב לעבוד בשלישיות. מהרגע שאנתוני דיוייס חבר אליו בלייקרס, ההנהלה חיפשה את הצלע הנוספת שתשלים שלישיית כוכבים שמזכירה את השלישיות שהיו לקינג ג'יימס במיאמי ובקליבלנד. הלייקרס זכו באליפות גם בלי הכוכב השלישי, אבל יצאו מהעונה האחרונה עם הבנה שעם הגיל המתקדם של לברון והנטייה לפציעות של דייויס יהיה קשה מאוד להסתמך רק על שניהם. ראסל ווסטברוק הוא בהחלט סופרסטאר, הוא אחד השחקנים הדומיננטיים ב-NBA בעשור האחרון שסיים את העונה שעברה עם ממוצע של טריפל דאבל, בפעם הרביעית בקריירה. אבל הוא גם ברירת מחדל.

רוב פלינקה בדק אפשרות להביא ללייקרס כמעט כל שם גדול בליגה, אבל לא היו לו כלים לעשות זאת. ללייקרס אין מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים שחקן חופשי בכיר, ובכל נכסי הטרייד המשמעותיים שהיו לו פלינקה השתמש כדי להביא את דייויס. ווסטברוק, שעם החוזה העצום שלו רוב הקבוצות בליגה לא חושבות לגעת בו, הוא השחקן היחיד שנראה כמו סופרסטאר שניתן היה להשיג בלי לשלם מחיר של סופרסטאר. אלמלא ראס, הלייקרס כנראה היו נותנים חבילה די דומה עבור באדי הילד, מומחה השלשות שלא הצליח להתפתח לשחקן שלם בסקרמנטו. לברון רגיל לבחור בקפידה את הכוכבים שהוא רוצה לשחק איתם, הפעם הוא ייאלץ להסתדר עם שחקן שהתקשה לשכנע בשנים האחרונות שהיתרונות שלו עולים על החסרונות.

אין דרך להתחמק מזה: ווסטברוק הוא אחד השחקנים הכי פחות יעילים ב-NBA כיום. אחוז הקליעה המשוקלל שלו, מדד שלוקח בחשבון גם שלשות ועונשין, פשוט מזעזע כבר כמה שנים. מבין 129 שחקנים ששיחקו בעונה שעברה לפחות 30 משחקים ואחוז השימוש שלהם היה לפחות 20, ראס מדורג במקום ה-122 באחוז הקליעה המשוקלל. אם נעלה את אחוז השימוש ל-27, מה שאומר רק שחקנים דומיננטיים במיוחד, ראס מדורג במקום ה-34 מ-35, רק ג'ון וול קלע באחוזים רעים יותר. ניתן לתרץ זאת בכך שהוא התחיל את העונה פצוע והשתפר במהלכה, אבל זו ממש לא רק בעיה של העונה האחרונה. אם נשאיר את אחוז השימוש על 27 ומעלה, אז ראס מדורג במקום ה-25 מ-26 לפני שנתיים ו-31 מ-31 לפני שלוש שנים באחוז הקליעה המשוקלל. הוא היה גם אחד משלושת המאבדים המובילים בליגה בכל אחת מהשנים האלה עם לפחות 4.5 איבודים למשחק. בפלייאוף המספרים רק נהיים רעים יותר, הוא קלע בפחות מ-40 אחוזים מהשדה בארבע מחמש השנים האחרונות.

שחקנים גדולים נוטים להיות יעילים יותר כשהם משחקים לצד כוכבים נוספים ויכולים לקחת על עצמם פחות, אבל ווסטברוק לא יודע לשחק אחרת. הנתונים משלוש העונות האחרונות הם משנים בהן הוא שיחק לצד פול ג'ורג', ג'יימס הארדן ובראדלי ביל. בלייקרס הוא ישחק לצד שניים מהסקוררים היעילים בליגה ואחד ממנהלי המשחק הגדולים בהיסטוריה, אבל על הנייר נראה שמשחק ההתקפה של הלייקרס רק יסבול מהנוכחות של שחקן שמבזבז כל כך הרבה פוזשנים על החלטות לא טובות וזריקות מיותרות. הנוכחות שלו תאפשר ליריבות לצופף את הצבע, כי הן לא מפחדות מהקליעה שלו מבחוץ. הסיטואציה היחידה בה ראס תפקד בצורה טובה רחוק מהכדור הייתה בחצי השני של העונה ביוסטון, כאשר הארדן דרש דאבל טים קבוע והרוקטס שיחקו עם חמישה שחקני חוץ שהשאירו את הצבע פנוי. בלייקרס לא יתאפשר ריווח כזה ושחקני הגנה ירשו לעצמם להתעלם מווסטברוק כשהוא לא מחזיק בכדור.

לא הכל שחור, כמובן. ההגעה של ווסטברוק מספקת ללייקרס תעודת ביטוח מפני פציעות, הם בהחלט היו יכולים להיעזר בו בעונה האחרונה כאשר לברון ודייויס נעדרו. הוא גם יוכל לאפשר ללברון לנוח הרבה יותר במהלך העונה, להוריד בכמות הדקות ולקחת על עצמו פחות כשהוא משחק. הוא עדיין אתלט אדיר, ריבאונדר יוצא דופן, כשהוא חד הוא קטלני במשחק מעבר ומסדר לעצמו ולאחרים מצבי זריקה טובים. אולי ליד לברון הוא גם יצליח למתן את עצמו, להפנים את התפקיד החדש שלו כמספר 3 בהיררכיה ולנצל את היתרונות ההתחלתיים שנוצרים כשמשחקים לצד שני כוכבים בסדר גודל כזה. לפעמים כישרונות גדולים פשוט מוצאים את הדרך לשחק ביחד, גם כשעל הנייר לא ברור איך זה אמור לעבוד. אבל הפעם האתגר נראה גדול במיוחד.

אל סימני השאלה של הלייקרס בעקבות הטרייד צריך להוסיף את העובדה שכרגע חתומים בקבוצה ארבעה שחקנים - שלושת הכוכבים ומארק גאסול שהולך ונגמר, ואין להם מקום מתחת לתקרת השכר. מבין השחקנים שמסיימים חוזה, אלכס קארוסו וטיילן הורטון טאקר יכולים מאוד להתאים לקבוצה שנבנית, אבל הלייקרס יצטרכו לשלם לא מעט כדי להשאיר אותם ולא בטוח שיצליחו. פלינקה יצטרך לעבוד קשה כדי לבנות רוטציה מתקבלת על הדעת סביב הכוכבים שלו.

השאלה הפרובינציאלית מה הטרייד הזה אומר לגבי דני אבדיה מחוברת לשאלה מה הטרייד הזה אומר על הקבוצה שלו. הוויזארדס ויתרו על שחקן שכל המשחק נבנה סביבו והקשה על שחקנים אחרים לבוא לידי ביטוי, אבל גם על השחקן שקפיצת המדרגה שלו בחצי השני של העונה משכה אותם לפלייאוף. במקומו, הצטרפו הלילה לסגל של המאמן החדש ווס אנסלד ג'וניור חמישה שחקנים חדשים: קייל קוזמה, קנטביוס קלדוול פופ, מונטרז הארל, ארון הולידיי והרוקי קורי קריספט, מומחה שלשות בן 22 שאמור להיות מסוגל לתרום באופן מיידי. נכון לעכשיו, הסגל של וושינגטון עמוס מאוד בכל עמדה פרט לפוינט גארד, המאבק על דקות יהיה קשה מאוד ויוכל לפגוע גם באבדיה.

אבל לא כדאי להתעכב יותר מדי על הסגל של וושינגטון נכון לעכשיו, כי הוא לא צפוי להישאר במצבו הנוכחי לאורך זמן. זה נראה כמו מחסן לכלי החלפה יותר מאשר כמו סגל קוהרנטי של קבוצה NBA. בראדלי ביל מוקף כרגע בהרבה מאוד שחקני רוטציה לגיטימיים, אבל אין לידו אף שחקן שמתאים להיות מספר 2 או 3 בקבוצה טובה. לא נראה שטומי שפרד מתכנן להשאיר את השחקנים שהוא קיבל מהלייקרס, היתרון שלהם על ווסטברוק הוא בכך שקל הרבה יותר להעביר אותם בטריידים לחוד. בשבועיים הקרובים צפויים שינויים רבים בסגל של הוויזארדס, ורק אחריהם נוכל להתחיל להבין מה לצפות מהקבוצה הזאת בעונה הקרובה, ובהתאם מה המשמעות של כל זה לעונה השנייה של אבדיה.

בלי קשר לטרייד, שאלת המפתח ממשיכה להיות ההישארות של בראדלי ביל. שפרד ינסה להביא שחקן-שניים איכותיים שיעזרו לביל להרגיש שנבנית סביבו קבוצה שיכולה להגיע רחוק, אבל לא בטוח שהוא יצליח. ספנסר דינווידי, שהשם שלו עלה כמועמד להגיע בסיין אנד טרייד, הוא שחקן שיוכל להשלים את החור שנוצר בעמדת הרכז, אבל הוא חוזר מפציעה ארוכה ולא היה מספיק עקבי עד היום כדי להתייחס אליו כשדרוג הגדול שישנה את התמונה מבחינת וושינגטון. עושה רושם ששפרד אופטימי לגבי הסיכוי להחתים את ביל על חוזה חדש, אם זה לא יקרה וביל יוכל להשתחרר מהחוזה בקיץ הבא עדיף יהיה לוושינגטון להעביר אותו בטרייד הקיץ, כשהביקוש שלו בשיא.

אני ממשיך לתהות אם טרייד על ביל עכשיו זו לא האופציה העדיפה עבור וושינגטון בכל מקרה. קשה לראות איך הופכים את הסגל הנוכחי למועמדת לאליפות תוך שנתיים, אבל הולכים ומצטברים צעירים מעניינים לבנייה מחדש. הולידיי הוא פוטנציאל גדול שלא התממש באינדיאנה, יחד עם קריספט, אבדיה, רוי האצ'ימורה ודניאל גאפורד שפרץ בסוף העונה שעברה יש לשפרד בסיס מוצלח להתחיל ממנו תהליך בנייה. תמורת ביל ניתן לקבל שניים-שלושה צעירים מבטיחים מאוד ובחירות דראפט, וגם את רוב השחקנים האחרים בסגל ניתן להמיר בנכסים עתידיים. כרגע זה נראה הרבה יותר הגיוני מלנסות לבנות קונטנדרית סביב ביל, אבל כל הסימנים מובילים לכך שזה מה שוושינגטון תנסה לעשות בשבועות הקרובים.

1. אה, והיה גם דראפט. כמו בכל שנה, קבוצות קיבלו הלילה החלטות שיהיו גורליות לשנים הקרובות שלהן, חלקן גורליות הרבה יותר אפילו ממעבר של ראסל ווסטברוק ללייקרס, הבעיה היא שכרגע אין לנו מושג לגביהן. שנה אחרי שנה מתברר שהיכולת להעריך מה יתפתח מהשחקנים שנבחרים, להבין מי משחקני הטופ 10 יהפוך לאולסטאר ומי יגיע למכבי תל אביב עוד שבע שנים, לא קיימת. בתור מי שלא עוקב אחרי כדורסל המכללות אני אפילו לא מתיימר לבצע הערכות כאלה, אבל גם מומחי הדראפט יודעים לחזות מעט מאוד. האם ההימור של טורונטו על סקוטי בארנס במקום ג'יילן סאגס יתברר כהברקה או כפספוס ענק? עדיף לקחת בעירבון מוגבל את מי שמדברים על כך בנחרצות. התפתחות של שחקן תלויה בכל כך הרבה גורמים שאל רובם אין לנו גישה.

2. פרט לטרייד על ווסטברוק, המהלך השני הכי מעניין הלילה היה המהלך שלא קרה - טרייד על בן סימונס. אירועי הפלייאוף הובילו את דריל מורי להבנה שסימונס לא יכול להמשיך בפילדלפיה, הוא שיווק אותו באגרסיביות אבל דרש מחירים של סופרסטאר בכיר שהתעלמו לחלוטין מאותן סיבות שגורמות לו לרצות לבצע את הטרייד. מכיוון שקשה לראות מצב בו סימונס פותח את העונה בפילדלפיה, מורי יהיה חייב להתגמש מאוד בדרישות שלו. מעניין מה יהיה המחיר הגבוה ביותר שקבוצה כן תהיה מוכנה לשלם בסופו של דבר על השחקן יוצא הדופן הזה. למרות מחירי הפתיחה הגבוהים, זו עשויה להיות הזדמנות להשיג, במחיר מציאה, שחקן שבסיטואציה הנכונה עדיין יכול, אולי, לעשות דברים גדולים.