אפשר להרגיע: ההדחה של מכבי חיפה מול קייראט בסיבוב המוקדמות הראשון של ליגת האלופות לא מצביעה דבר על היכולת שתהיה לה העונה. בעצם, המשחק הכמעט חד צדדי שלה אתמול (חמישי) בטביליסי, רק מחדד את העובדה כי מבין ארבע הנציגות הישראליות באירופה העונה, מכבי חיפה נראית הכי מוכנה, ואני לגמרי משוכנע שהיא מסוגלת לשבור את המנחוס שלה מול מכבי תל אביב ביום ראשון באלוף האלופים - בעיקר כי מכבי תל אביב נראית הכי פחות מוכנה.
אז איך זה שמכבי חיפה הודחה מול הקזחים (שהתברר שהם לא פרייארים אחרי הניצחון שלהם השבוע על הכוכב האדום בלגרד) וחוזרת לחיפה מגאורגיה עם יתרון שביר? כי הקבוצה סובלת משני תסמינים מובהקים של טרום עונה: חוסר חדות בהתקפה וחוסר תיאום בהגנה. למעשה, האילוץ של רמי גרשון בהרכב במקומו של עופרי ארד הפצוע, הוא הסיבה העיקרית מבין השתיים שהתוצאות עד עכשיו מאכזבות. גרשון רחוק מהגרשון שזכה עם גנט באליפות בלגיה וזה שכבש מול פורטוגל של רונאלדו ברמת גן. הוא אפילו רחוק מלהיות שחקן כדורגל לקבוצה כמו מכבי חיפה, אפילו כמחליף. כבדות, טכניקה לקויה וחוסר בטחון שנובע משתי התכונות הראשונות מטלטל את הגנת מכבי חיפה.
תוסיפו לכך את הנטייה של בוגדן פלאניץ' לכבות שריפות בכל מקום, ותבינו את הבלבול שאוחז בהגנת מכבי חיפה בכל פעם שמתקרבים אליה. ולמה מתקרבים אליה? כי גם לנטע לביא אין ממש מחליף ברמתו. כלומר, למרות שלמכבי חיפה סגל מצוין, העומק שלו מוטל בספק. ואפשר לראות את זה גם בחוסר החדות בהתקפה. חיפה איבדה את רוקאביצה ואין לה מחליף ברמתו. גודסוויי דוניו נהנה בעונה שעברה מהאלמוניות שיצרה העלייה שלו מהספסל, אבל כשהוא חלוץ מוביל, רואים את הליקויים שלו. חיפה היתה יכולה לעבור את קייראט, היא טובה יותר. היא בוודאי גם הייתה יכולה לחזור עם תוצאה מרשימה יותר מגאורגיה, אבל אפשר גם להמר שברגע שתלוטש החדות וההרכב יתייצב, הקבוצה תהיה קטלנית הרבה יותר.
מכבי תל אביב, לעומתה, נראתה כמו קבוצה שהכריחו אותה לעלות אתמול למגרש במונטנגרו. כאילו מיץ' גולדהאר בחן את המאזנים ואת סכומי הפרסים בקונפרנס ליג והחליט שזה לא רווחי או מעניין. מכבי הגיעה מאוד שבעה, עייפה ולא מתואמת - ובעיקר לא מעניינת. הסגל רחוק מלהיות מושלם, ושיחקו בו שחקנים שחלקם לא יהיה בקבוצה (למשל יונתן כהן) וחלקם לא בתפקידם (מאור קנדיל כקיצוני ימני). היה נראה כאילו פטריק ואן לוון עושה עוד משחק הכנה למאבק האמיתי העונה והוא החזרת תואר האליפות. במילים אחרות: זו לא נראתה קבוצה של ואן לוון. לא התנפלות בשליש האמצעי, משחק מעבר מסורבל, לא דינמיות בהתקפה, בוודאי שלא תכנית התקפית, ואווריריות יתר בהגנה שרק הבליטה את העובדה כי למכבי תל אביב שוער מחליף - דניאל פרץ - ברמה טובה.
אז נכון שוואן לוון בונה קבוצה כמאמן בוגרים בפעם הראשונה בקריירה שלו, והוא די תלוי בכסף של הבוס מקנדה ובעבודה של ברק יצחקי, אבל זה נראה כאילו כל האירוע נראה למשתתפים בו מישראל - מיותר. מכבי ת"א שיחקה אתמול מול סוטייצקה (שאני מקווה שאני מאיית את השם שלה נכון), קבוצה שסיימה בעונה שעברה 28 נקודות אחרי האלופה בודצ'נוסט, קבוצה שחטפה 7:1 בסיכום שני המשחקים (כולל 4-0) בסיבוב המוקדם הראשון מה.י.ק הלסינקי. כלומר, מכבי תל אביב - מועדון שהגיע פעמיים לשלב הבתים בליגת האלופות ובעונה שעברה לשלב הנוק אאוט בליגה האירופית - חילצה תיקו 0-0 מקבוצה שאתמול קיימה את משחקה ה-25 באירופה ושעד כה השיגה במפעלים האלה שני ניצחונות בלבד. מכבי תל אביב צריכה לעבור בגומלין את המונטנגרים, אבל כמו שהיא משחקת, מותר לנו להטיל ספק, אפילו קטן, גם באפשרות הזו.
ומה עם הפועל באר שבע? הקבוצה מבירת הנגב חוזרת הביתה מהמסע המפרך בבולגריה - מי שנסע בכבישי בולגריה בימי חייו יודע ש-300 קילומטרים שם זה כמו 300 קילומטרים בכבישים הלא מסומנים בנגב - עם ניצחון שיבטיח לה כנראה את השלב הבא. לבאר שבע סגל מרשים, אבל באותה נשימה אפשר להגיד שהוא סגל בעייתי. העובדה כי באר שבע כבשה אתמול שערים באמצעות הקשר האחורי שלה (אחרי מצב נייח) ומקשר 50/50 שרק נכנס למגרש, אומר שבכל הקשור לתרגום השליטה במגרש, שמתחייב מהסגל, יש עדיין ליקויים. ההגנה של ב"ש, כמו כל הקבוצה בערך, תלויה בברכיים הקשישות והחולות של מיגל ויטור, כפרה עליו, שמחזיק את המועדון הזה בחיים לא פחות מהכסף של משפחת ברקת. תוסיפו לידיו את הניסיון של איתן טיבי (אבל גם את הגיל שלו), ותקבלו לכאורה מטריה מבטיחה אבל גם מסוכנת. אם הציוות הזה יחזיק יחד 30 משחקים העונה, באר שבע מועמדת חזק לאליפות.
בכל הנוגע לקישור כבר נאמר, עוד לפני שמרואן קבהא עשה סימני עזיבה, שיש בו פקק. בריירו, קלטינס (שבכלל עלה אתמול כמגן שמאלי), פטרוצ'י, מיכה וגורדנה מתחרים על שני תפקידים, ואם רוצים להשתמש באיכות שלהם, צריך לפזר אותם על פני עמדות במגרש שבהם הם פחות מוכשרים או אפקטיבים. לעומת זאת, בהתקפה יש הרבה שחקני קו שנכנסים לאמצע ואין חלוצי מטרה. זה נחמד שב"ש לוקחת לסגל שלה את מה שאפשר, אבל המטרה של מועדון בסדר הגודל הזה בכדורגל הישראלי היא לקחת תארים ולא לקחת שחקנים לפי משקל. נדמה לי, ואולי יתברר שטעיתי, שהסגל הזה לא מאוזן. בינתיים, בכל מקרה, באר שבע עושה רושם של קבוצה שמבקשת לחזור לעניינים, וזה חשוב לכדורגל הישראלי שיהיו בו יותר משתי מתמודדות על אליפות בכל עונה ולפעמים רק אחת שרצה סולו.
ואשדוד? היא יכולה לקחת מהמשחק אתמול מול קרבאח רק את התוצאה. היא הייתה היחידה שקיבלה יריבה שגדולה עליה גם בסגל של העונה שעברה, ובאותו משפט אפשר להגיד שהסגל של העונה שעברה היה חוזר מאזרבייג'אן עם ניצחון רב שערים. אי אפשר לאבד בקיץ אחד את שניים מהמוסרים הטובים בליגה (רועי גורדנה ושלומי אזולאי) לאבד בתוך חצי שנה את שני שחקני הקלאץ' הכי טובים (שגיב יחזקאל ודין דוד), וללכת לעונה עם בוגרי קבוצת הנוער שטרם הבשילו וזרים נחמדים שמיועדים לייצוא. וזה ללכת לעונה, ולא רק לסיבוב מוקדם בקונפרנס. וזה עוד כשמתעלמים מחזרת רמזי ספורי מהשאלה לבאר שבע. רן בן שמעון עלול לגלות מהר מדי שמאמן גדול הוא לא קוסם, ובלי סגל מתאים גם הוא לבדו לא יכול להציל קבוצה מקריסה מקצועית. יוסי אבוקסיס יכול לכתוב על זה. במילים אחרות וברורות יותר - אם אשדוד לא תתחזק, היא עלולה למצוא את עצמה נאבקת על חייה בליגה.