אחד האנשים הכי שמחים בחדר ההלבשה של מכבי תל אביב ביום חמישי היה כריס ג'ונס. בעוד כמעט כל חבריו זכו באליפות בשלב כזה או אחר בקריירה שלהם, מלבד עוז בלייזר, עבור ג'ונס הייתה זו זכייה ראשונה. הוא חגג ונהנה, וכעבור פחות מ-24 שעות עזב כבר את ישראל מבלי לדעת אם ישוב בעונה הבאה.
"וואו, זו ממש תחושת הקלה", מודה ג'ונס בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט. "זו האליפות הראשונה שלי, אז אולי אני מרגיש קצת שונה משחקנים אחרים, ואני ממש מתרגש מזה. אני מקווה לעוד הרבה תארים עם מכבי בעתיד. זו העונה הראשונה שלי כאן, ואני מרגיש מבורך להיות בסיטואציה הזאת".
- עלו דיווחים ונפוצו שמועות על שיחות של מכבי עם שחקנים אחרים בעמדה שלך.
"אני אשאיר את זה למכבי ולסוכן שלי. אני רוצה ליהנות מהחגיגות. השמועות הן שמועות, והיו כאלה לאורך כל העונה. היו שמועות במהלך העונה שהם רוצים לשלוח אותי הביתה, שהם רוצים שאני אשאר. נשארתי נאמן לעצמי. אני לא חושב על העונה הבאה, אני רק רוצה להגיע בבטחה הביתה למשפחה שלי בדאלאס. נקבל את ההחלטות אחרי זה".
האליפות של הצהובים כנראה לא הייתה מושגת בלי ג'ונס. רק שני שחקנים במכבי תרמו יותר ממנו בסדרת הגמר נגד גלבוע/גליל, שבה קלע 10.6 נקודות והוסיף ארבעה אסיסטים למשחק - המצטיין סקוטי ווילבקין והפורוורד אנג'לו קלויארו. לנתונים הללו חובה מתווספת תצוגת השיא שלו, 27 נקודות ושישה אסיסטים בניצחון החוץ באילת שהכריע את סדרת חצי הגמר ומנע משחק שלישי.
"אני חושב שמילאתי את התפקיד שנתנו לי בקבוצה לאורך כל העונה בצורה טובה. כשהייתי צריך לעשות יותר ממה שאני עושה בדרך כלל, עשיתי את זה. אני לא יוצא ממי שאני, אני נשאר נאמן לעצמי, ראו את העבודה שהשקעתי בחודש האחרון ובפלייאוף".
- היית שחקן מוביל בטורקיה, בלגיה ושוויץ. איך הרגשת עם התפקיד הפחות מרכזי שלך במכבי?
"זה היה קשה. בכל קבוצה שהייתי בה, הייתי שחקן מפתח, וכאן התפקיד שלי היה שונה. הסתגלתי טוב לכל סיטואציה, לפתוח בחמישייה, לעלות מהספסל והמשכתי לעבוד קשה, לא משנה מה קרה מסביב. השנה הזאת הראתה איזה שחקן אני ומה אני מסוגל לעשות".
- הייתה תקופה ארוכה שבה לא התלבשת למשחקי מפתח בישראל, ומיעטת לשחק גם ביורוליג. דיברת על זה עם מישהו?
"לשחקן זה קשה להיות בקבוצות שונות ושיהיו לו תפקידים שונים. היכולת שלי להסתגל הייתה טובה בעיניי. זה לא כיף לראות את החברים שלך לקבוצה יוצאים למלחמה, ואתה לא יכול לעשות שום דבר לעזור. אבל המאמן הרגיש שזאת ההחלטה הכי טובה, ואני צריך לקבל את זה ולהתקדם הלאה".
אור שקדי על היום שאחרי האליפות במכבי תל אביב
אשתו של ג'ונס, ג'סטיס, הייתה אחת הדמויות הצבעוניות ביותר העונה ביד אליהו, גם בזמן הקורונה, וקשה היה לפספס את העידוד שלה במהלך המשחקים. אלא שבחלק האחרון של העונה, בעלה היה צריך להסתדר בלעדיה ובלי הילדים שעזבו לארה"ב עם פרוץ מבצע שומר החומות והטילים שנורו על תל אביב.
"זה היה קשה, לא הייתי בסיטואציה כזאת בעבר", הוא מודה. "מי שגר בישראל, כל הזמן אמר שהכל יהיה בסדר, אבל אני בא מדאלאס ולא ראיתי שום דבר כזה מעולם. הדאגה העיקרית שלי הייתה למשפחה. אני יכול להסתדר לבד, אבל רציתי שהמשפחה שלי תחזור הביתה בצורה בטוחה. היה קשה להיות כאן בלעדיהם, אבל אשתי היא הגב שלי. היא דחפה אותי לסיים את העונה בצורה חזקה".
- השנה, לראשונה, התמודדת ברמת היורוליג.
"אני יודע ומרגיש שאני שחקן ששייך לקבוצת יורוליג. הרמה הייתה שונה לחלוטין, בלי להמעיט ביכולתם של השחקנים ששיחקתי נגדם עד השנה. בכלליות זה שונה. בליגות השונות ששיחקתי בהן, היו שחקן או שניים ברמה הזאת, ועכשיו יש שחקן כזה בכל קבוצה. זה קשה. אתה צריך לשחק הכי טוב שאתה יכול בכל משחק, ואם אתה לא כזה, אתה יכול לחטוף תבוסות קשות מאוד. אני מרגיש שהוכחתי שאני שייך ליורוליג. אני רוצה לתת קרדיט לחברים שלי לקבוצה, לצוות המקצועי, לקהל, כולם קיבלו אותי כמו משפחה, ואני שמח שהייתי בסיטואציה הזאת".
- כשאתה רואה את אלייז'ה בריאנט ב-NBA, אתה מתחיל להאמין שגם אתה יכול להגיע לשם?
"התוכנית שלי היא עדיין לנסות להגיע ל-NBA. כולם רוצים להגיע לשם. לראות את החבר שלי לקבוצה מגיע לשם, זו ברכה. אני מדבר עם אלייז'ה כמעט בכל יום ומעודד אותו. הוא מספר לי על הדברים הקטנים שקורים שם. אנשים תמיד רוצים להגיע ל-NBA, אבל אם אתה לא שם, המקום השני הכי טוב הוא היורוליג".