אין דבר כיפי יותר לאדם שמחכה כל היום למשחק בין אנגליה לסקוטלנד ולצערו קורס מול המסך ונרדם תוך דקות ספורות - ואז להתעורר בבוקר ולגלות שהמשחק נגמר ב-0:0 אומלל. זו תחושת הקלה נפלאה, אפילו ניצחון קטן, לדעת שהוא לא פספס כלום, להבין כמה סבל נמנע ממנו, עם כל השעות היקרות שלא נגזלו ממנו, כי בואו נודה חברים: בימים אלה, אם לא שמתם לב, אנחנו במהלכה של מלחמה. מלחמה על הזמן. זו מערכה לא פשוטה, שבה אדם נאלץ לחלק את המשאבים המוגבלים שלו בחוכמה ובזהירות. זו תקופה של הימורים והקרבות, לא מעט החלטות קשות, וגם, למרבה הצער, גם הפסדים.
הרי על כל אנגליה-סקוטלנד ו-0:0 שנרדמת באמצע ואתה מרגיש כמו גאון כי ידעת, ידעת שזה הולך להיות משחק חלש - יש גם דרמה מטורפת שפספסת. משחק שעל הנייר נראה משעמם והרשית לעצמך לוותר עליו, והתפתח לקרב בלתי נשכח. משחק שנראה היה לך גמור והחלטת לכבות, וקמת לגלות שהסתיים בקאמבק היסטורי. ואם יורשה לי לדבר בשמם של הגברים המבוגרים והעייפים, הרי שעבורנו כל שעת שינה היא יקרה ומצרך נדיר, כבר חלפו הימים שבהם הצלחנו לתפקד אחרי לילה לבן שהוקדש לפלייאוף ה-NBA. לכן זו תקופה מאתגרת, ויש להגיע אליה מוכנים.
קודם כל, בואו נבחן את הנתונים. היורו ממשיך בקצב רצחני. פלייאוף ה-NBA מספק שיאים ורגעים היסטוריים מדי לילה. רולאן גארוס אומנם הסתיים אבל ווימבלדון קרב ובא. ליגת הכדורסל, תודה לאל, כבר הסתיימה. ברקע ההכנות לאולימפיאדה, מליגת היהלום ועד תחרות המקלות של לינוי אשרם, וכמובן שחצי עין עוקבת אחר חלון ההעברות הישראלי - הרי אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע שאנן למשחקי המוקדמות של המפעלים האירופיים. מי שלא ינהג בתבונה יקרוס תחת הנטל. ברגעים האלה רק הניסיון מדבר. זה הזמן לנצל את הידע שרכשנו אחרי שנים של צפייה והתמסרות לאירועים השונים, כדי לדעת איך להתנהל בתבונה תחת העומס.
נדרשת פה הכנה, והיא צריכה להיות בשני מישורים: טקטית ומנטלית. מבחינה טקטית, קודם כל, שחקו אחראי. אין מקום למערכים הרפתקניים. אל תישחקו בשלב מוקדם. אל תתפתו לנסות לצפות ביותר משני משחקים ביום, אל תעלו בדעתכם אפילו לנסות למשוך מ-12 בלילה עד למשחק של 2:30 בפלייאוף ("אני רק אראה קצת חדשות הספורט"). תגיעו מוכנים. תכירו את המצב בבתים. תעברו טוב על לוח המשחקים. תחליטו מראש על איזה משחק נלחמים ועל מה מותר לוותר. אל תעשו שטויות. תזכרו שעוד מעט מגיע שלב ההצלבה, ובו כל משחק חשוב. אל תשרפו את עצמכם.
בשנים האחרונות קיים זלזול בהומור של קטורזה ובז'אנר "אשתי שתחיה", אבל מה לעשות שהמתח בין המינים קיים, ועימותים משפחתיים מניעים את חיינו, וטורנירי כדורגל מאז ומעולם יצרו בעיות בזוגיות, ולא תמיד שני בני הזוג במידת התלהבות שווה מהמשחקים, כך שפה נבחנות היכולות הפוליטיות שלכם, לדעת לבחור את הקרבות, לחלק נכון את הכוחות, לעשות מה שצריך כדי לפנות זמן, להתחיל עם המקלחות וארוחת הערב מוקדם, להעלות הילוך, לתקתק עניינים.
אם אתם הורים, זה לא הזמן למלחמות עם הילדים על זמן מסך. להיפך, שהטלוויזיה תהיה דלוקה ותשדר את היורו כל היום, מ-16:00 עד הסוף. להבהיר להם שזו תקופה מיוחדת, שבה החוקים משתנים. חוץ מזה, כבר עברו הימים בהם טלוויזיה מסמלת בילוי משפחתי רקוב נטול אינטראקציה, כיום זאת חוויה מגבשת, לפחות כולם בוהים באותו מסך. וכשמדובר ב-NBA בבקרים, כשהטלוויזיה מראה את סיום המשחק מהחוף המערבי רגע לפני שהם הולכים לגן ולבית הספר, הרי שזה מבורך, קצת ערכים, קצת מצוינות על הבוקר. שימו יד על כתפי הילד, זה נחשב לבילוי משותף, זמן איכות.
ההכנה המנטלית לא פחות חשובה. קודם כל, לדעת שאי אפשר הכל. לפעמים מפסידים. מותר מדי פעם להישבר. זה בסדר להירדם מול המסך. אפילו נחמד. גם לראות את המשחק, וגם לישון? זה נהדר. ואם אתם מנקרים, תגבירו קצת, ותקוו שפיתחתם אוזן רגישה, שמאפשרת לכם להתעורר כשהשדר מעט מרים את הקול. ברגעים כאלה אדם מוצא כוחות שלא ידע שיש בו.
יש בעומס משהו מעיק, אבל לא צריך לחיות בפחד ובלחץ, לא לתת לתחושת ה-FOMO לנהל לכם את החיים. לא להפוך את זה לתסכול, להרגיש שיכולתם יותר, אלא להשלים עם המגבלות, לחיות עם עצמכם בשלום. אל תחמירו עם עצמכם, גם אם כיביתם את המסך בארבע בבוקר כי קבוצה הובילה ב-20 הפרש, וקמתם לגלות שפספסתם את הקאמבק של השנה. זה הרגע לאמץ קלישאות ספורטיביות, ולהבין שעכשיו זה המאני טיים, עכשיו צריך להתעלות, וגם אם לא מנצחים בכל הקרבות, לפחות לדעת שנתתם את המיטב. חוץ מזה, עוד מעט אולימפיאדה, חייבים לשמור כוחות. אל תישברו לי עכשיו.