"זה משחק אחד. ראינו את מכבי תל אביב ביכולת הטובה שלה, וחסרים לה כמה חלקים. זה יעזור לנו, יש לנו סגל יותר עמוק עכשיו. השתנינו הרבה במהלך העונה, ועכשיו יש לנו הזדמנות אחת. אתה לא יכול לדעת מה יקרה במשחק כזה, אתה פשוט צריך לבוא ולהופיע".
את המסר האופטימי ומלא התקווה הזה העביר אקיל מיצ'ל בשיחה שקיימנו לפני שבועיים וחצי בסך הכול, לקראת משחקה של מכבי ראשון לציון נגד מכבי תל אביב בגמר גביע המדינה. מיצ'ל לא שיער אז שהערב החגיגי בכלל לא יתקיים במועדו, באותו שבוע, ושלגמר הוא יגיע בתור הזר היחיד של הכתומים; למחרת הריאיון שיגר חמאס רקטות לירושלים, ומבצע שומר החומות יצא לדרך. ראשון לציון תופיע הערב (חמישי, 20:45) בגמר הדחוי עם רוטציה של חמישה שחקנים בכירים בלבד, לצד עוד שלושה שמיעטו לשחק לאורך כל העונה.
"ציפיתי מאוד לגמר הזה, ולהזדמנות לשחק במעמד הזה נגד הקבוצה הכי טובה בליגה", אומר הסנטר לוואלה! ספורט. "רציתי מאוד לנצח אותם, והרגשתי שבסגל מלא, אם כולם יהיו בשיאם, יהיה לנו סיכוי. אז נכון שאני האמריקאי היחיד שנשאר, אבל לא השחקן היחיד. כל החברים שלי לקבוצה משחקים ברמה כל כך גבוהה, ולעולם אני לא אגיד שאני לבד במאבק הזה. בשבילי זה עוד משחק, זאת עוד הזדמנות לשחק את המשחק שאני אוהב, אעשה כל מה שאני יכול ונראה מה יקרה עם התוצאה".
- מה דעתך על דרישת המועדון לדחות את המשחק?
"לא ידעתי יותר מדי לגבי הגמר. רציתי את ההזדמנות לשחק, להוכיח את עצמנו ולהראות מה אנחנו יכולים לעשות. הדברים הסתדרו אחרת. אני לא יודע אם להזיז את הגמר לעונה הבאה היה עוזר באמת. אני לא שולט בדברים האלה, אני לא שולט במלחמה ולא בקורונה. אני יכול לשלוט רק באיך אני מתחרה ואיך אני מכין את החברים שלי להתחרות. אם יחליטו לדחות או לא, אני אהיה מוכן לשחק".
ג'רמי פארגו היה הראשון לעזוב את ראשון לציון בעקבות ירי הרקטות לעבר העיר. כעבור יומיים הלכו גם דריל מונרו וג'מאיל ווילסון בעקבותיו. מיצ'ל (28, 2.06), שמעמיד העונה ממוצעים של 15.6 נקודות ו-8.8 ריבאונדים למשחק, פירסם יחד עם חבריו את מכתב הזרים שמבקשים לעזוב - אך נשאר כאמור.
"אני מכבד את ההחלטה של החברים לעזוב, הם היו צריכים לעשות את מה שטוב להם ולמשפחות שלהם", הוא מסביר. "אני נמצא בסיטואציה שונה לחלוטין. אין לי ילדים, והרגשתי שבשלב הזה של הקריירה, הדבר הכי נכון בשבילי הוא להישאר. אני עדיין מרגיש בטוח, וחש שאם אקשיב לחוקים כאן ואשאר במקלט כשיש אזעקה, אז אעבור את זה בשלום".
- איך עברו עליך השבועיים המתוחים בזמן המבצע?
"השבועיים האלה היו מאתגרים. הייתי צריך להתבגר קצת, להתמודד עם תחושות שלא הכרתי לפני כן. אין ספק שפחדתי, אשקר אם אגיד אחרת. אני לא מכיר אף אמריקאי שהיה בסיטואציה כזאת, בטוח שלא שחקני כדורסל, ואני מכיר הרבה שחקנים. אנשים צריכים לכבד אותנו ולהבין שזה מצב שלא היינו בו מעולם. זו חוויה מפחידה במיוחד לשחקנים שלא חשו דבר כזה בעבר, נמצאים הרבה זמן בלי המשפחה שלהם, וכל הזמן מתקשרים אליהם מארה"ב לשאול אם הם בסדר. לדעת שהאנשים שאתה אוהב מודאגים לגבי המצב שלך, זו לא תחושה טובה".
- ועדיין, בסגל החסר, ניצחתם בשניים משלושה משחקים עד כה.
"השחקנים שעדיין כאן נלחמים, וזה מה שחשוב בסוף היום. באסיפה לפני המשחק האחרון אמרתי לחברים שכולנו התברכנו לשחק כדורסל, והסיטואציה לא הסתדרה כמו שרצינו. שחקנים עזבו, עכשיו נועם דוברת נפצע, ואנחנו מתפללים בשבילו, אבל אנחנו משחקים טוב. אנחנו מנסים להבין דברים בהגנה, יש לנו חבר'ה צעירים שמנסים להוכיח את עצמם. אני אוהב לשחק עם הגישה התחרותית הזאת. גיא גודס הוא מאמן מאוד תחרותי. אני אוהב את האווירה כאן, נהניתי מאוד מהמשחקים האחרונים שלנו".
מיצ'ל הגיע לישראל לפני שנה, כדי לסיים את העונה בגלבוע/גליל, כשליגת העל הייתה אחת היחידות בעולם שחודשו תחת מגיפת הקורונה. בקיץ עבר לראשון לציון, שהפכה לאחת הקבוצות הכי לא יציבות בליגה ונותרה מחוץ לפלייאוף. "זה היה מאתגר, אבל כיף - מהקורונה, דרך עזיבת היורוקאפ, ועד שינוי הסגל כמה פעמים. תמיד יש הזדמנות לצמוח ולהשתפר. היו לנו נפילות כמו שיש לכל קבוצה".
הוא שיחק באוניברסיטת וירג'יניה, לצד כוכבי NBA עתידיים כמו מלקולם ברוגדון ושחקני יורוליג בכירים כמו בילי בארון, אנתוני גיל ומייק טובי. אבל לעד הוא ייזכר בשל המקרה המוזר כששיחק בניו זילנד ברייקרס, כשהעין שלו יצאה ממקומה במהלך משחק.
"אני מבין שבכל פעם שמישהו יקיש את השם שלי בגוגל או ביוטיוב, זה מה שימצאו", הוא מחייך. "זה אחד מהסיפורים שאקח לכל החיים. זאת הייתה פציעה מוזרה, ובורכתי שזה לא היה חמור כמו שזה יכול היה להיות. כולם חשבו שאאבד את העין, והמנהל המקצועי של הקבוצה התקשר לאמא שלי ואמר שהוא לא יודע אם אוכל לראות שוב. הגעתי לבית החולים, הם נתנו לי גז צחוק להירגע, והעין נכנסה לבד. בלי נזק".
ההערכה היא שמיצ'ל ימשיך בראשון לציון לעונה נוספת, וההישארות שלו בארץ - למרות המצב הביטחוני -קשורה לכך. לפני שבועיים הוא הסכים לספר כי "אני אוהב את ראשון, אני אוהב לשחק בשביל גיא. כשיהיה משא ומתן אני אסתכל על מה הכי טוב בשבילי ובשביל המשפחה שלי. נהניתי מהעונה הזאת, ואם הכול יסתדר אשמח לחזור".
עד כמה המציאות נזילה, תמחיש התשובה שענה כששאלתי אותו אם יש לראשון לציון סיכוי לעשות עוד משהו העונה.
"אנחנו יודעים שאנחנו קבוצה טובה, יש לנו הרבה ביטחון, אבל אני משחק עם קוף על הכתפיים. אני רוצה להוכיח שאנחנו טובים מספיק. יש לנו את כל מה שצריך, ונעבור את זה אם נהיה מרוכזים מספיק. זו הייתה עונה ארוכה לכולם, עם הקורונה. לכולנו היו בעיות אישיות, אנשים לא רואים את המשפחה שלהם ורוצים ללכת הביתה. אבל צריך להחזיק עוד כמה שבועות, ויש לנו הזדמנות לעשות משהו מיוחד".