"הלילה", מעיד שרון דרוקר, "סוף סוף ישנתי טוב". בני הרצליה, שפתחה את העונה במאזן 7:0, ושהפסידה בעשרה מ-11 משחקיה האחרונים עד אתמול (שלישי), ניצחה בנס ציונה והבטיחה את הישארותה בליגת העל, על חשבון מכבי חיפה. המאמן פרץ בסיום המשחק בבכי.
"זה היה בכי של הקלה", מספר דרוקר בריאיון לוואלה! ספורט. "עברתי סיוט שקשה לתאר, וזאת העונה הכי קשה שהייתה לי בקריירה. אתה מרגיש כאילו אתה בחלום רע. הלחץ מתגבר, ואתה לא רוצה להיות מעורב בירידת ליגה, ולאט לאט מבין כמה המצב קשה. תמיד היו רגעי לחץ במאבקים על כניסה לפלייאוף או לפיינל פור, או לשלבי הגמר בגביע. דברים כיפים ונחמדים, שאתה רוצה להגיע אליהם, אבל כאן מדובר בהישרדות - של המועדון, ושלי".
מקורות בהרצליה טוענים שדרוקר לא יישאר לעונה נוספת כמאמן הקבוצה. "לא דיברנו בכלל על העונה הבאה", הוא מודה. "רק אתמול הבטחנו את ההישארות, ויש לנו עוד משחק כדי לסיים בצורה יפה ולהיפרד מכולם, ואז נראה מה צופן העתיד".
- בריאיון שקיימנו אחרי שחתמת בהרצליה, סיפרת ש"אלדד אקוניס [היו"ר] ואני צחקנו על זה שניסינו לעבוד יחד, אבל פחדנו וחששנו. ברור שמלכתחילה הייתי מעדיף לבנות ולעשות הכל מא' ועד ת', אבל אתה צריך להתאים את עצמך לארגונים שאתה עובד בהם". אז איך זה עבד ביניכם?
"בלי אלדד, לבני הרצליה אין בכלל זכות קיום. אם מחר הוא מחליט לעזוב את הכדורסל וללכת לברידג', אין קבוצה. אני לא אייפה את המציאות: היו בינינו הרבה פיצוצים, הרבה צעקות, הרבה ריבים. אלדד אוהב לבנות את הקבוצות ולהביא את השחקנים שהוא מאמין בהם, אבל לי יש את הדעה שלי ואת הכדורסל שאני מאמין בו. היה ברור שיהיו חיכוכים ובעיות, אבל קבענו לעצמנו חוק לא כתוב - ועמדנו בו: אף אחד לא מביא שחקן שהשני לא רוצה.
"היינו קבוצת תחתית מהרגע הראשון, ואין הרבה קבוצות במצב הזה שנשארות עם אותו מאמן עד סוף העונה. השם שלי אפילו לא עלה לרגע כאחד שאולי ילך הביתה, וצריך לתת לאלדד ולמנהל זאביק ברעם את הקרדיט על זה. גם העוזר שלי, יואב שמיר, היה שם בשבילי כל הזמן".
- הרצליה כבר ירדה ליגה וחזרה, והנה שוב הייתה קרובה לנשירה לליגה הלאומית. מה היא לא עושה נכון? למה היא לא מצליחה לבסס את מקומה לפחות במרכז הטבלה?
"כדי לעלות ליגה בשנה שעברה, אלדד היה צריך 'למשכן' את העונה הנוכחית. כל השחקנים ששיחקו בלאומית, באו עם חוזה לעונה נוספת, אבל חלקם לא היה בסטנדרטים של הליגה הראשונה, וראינו את זה מההתחלה. אחר כך כבר עברנו למוד של תיקונים תוך כדי תנועה, למרות שהיה לנו התקציב הכי נמוך בליגה.
"באופן כללי, ולא רק ספציפית לגבי העונה, הקבוצה צריכה יותר כסף. מחזיקים אותה על כרעי תרנגולת. קשה לאלדד לסחוב את הקבוצה לבד על הגב שלו. זאביק רץ ממקום למקום בניסיון לגייס ספונסרים, אבל זה מורכב. לני רקנאטי נושא עליו כבר שנים את העול הכלכלי, ונותן ערבויות וגב כשצריך, אבל המועדון צריך עוד עזרה ותמיכה כדי להתבסס מחדש בליגה".
לא פחות מ-21 שחקנים לבשו העונה את מדי הרצליה, ואף אחד מהם לא הופיע בכל משחקיה. מבין התשעה ששיחקו במחזור הפתיחה, נותרו רק שלושה למשחק ההישרדות אתמול. "עברנו פציעות, היו לנו חילופי שחקנים, מסע תיקון ארוך ומייגע. התחלנו כל כך רע ב-7:0, הגענו כבר לעמדת עלייה לפלייאוף, ולא היה לנו רגע אחד של שקט. זו הייתה רכבת הרים קשה ומטורפת. ואז הגיע המבצע בעזה, הודיעו שיש רק יורדת אחת, והוקל לנו, ואז חזרו לשתי יורדות.
"שחקנים פחדו ורצו לעזוב, המשפחות בארה"ב לחצו עליהם לעוף מפה מיד, וכבר חשבנו שנישאר בלי זרים בכלל. אבל כל הזמן היינו תלויים בעצמנו. וברגע שבאנו למשחק קובע בחוץ נגד קבוצה טובה, ידענו לעשות את העבודה עם הרבה לחימה וכוח רצון".
- אתה יכול לסמן צעד אחד, או החלטה אחת, שבזכותם שרדתם?
"היו כמה הפתעות נעימות: אלדד הביא את מקס היידיגר, שהוא סופר שחקן, סופר אדם, סופר תחרותי. בלעדיו, היינו יורדים עוד לפני נהריה. יאיר קרביץ, שחקן צעיר בעונתו השנייה בליגה, לקח את הקבוצה על הכתפיים ברגעים הכי קשים. אפילו אלישי כדיר תרם אתמול כמה דקות מהניסיון שלו, בדרך למהפך.
"אבל מעל כולם, אני אקח איתי את קוטי קלארק. בסיום המשחק התחבקנו ובכינו יחד. הוא היה איתנו מהרגע הראשון, בכל המשברים שעברנו. הוא היה יכול לעזוב בקלות, כמו פרנק גיינס, אבל תמיד היה שם בשביל המועדון. גם כשלא שיחק טוב, הוא נתן את כל מה שיש לו, ונשאר איתי במצבים קשים. נוצר בינינו קשר מיוחד, והכול התנקז לחיבוק הארוך הזה בסוף".
- אתמול, במהלך המשחק, כמעט הגעת לעימות פיזי עם אלייז'ה תומאס.
"ניסיתי להישאר אני לאורך כל העונה. לא להיכנס בשחקנים, ולא להעליב אותם או לפגוע בהם, אלא להעלות להם את הביטחון. בניגוד לקוטי, אלייז'ה הוא בחור צעיר בסך הכול, וההרגשה סביבו הייתה שהוא לא כל כך מבין את המצב, ומה הקבוצה צריכה, ושם את עצמו לפניה. קיימתי איתו הרבה שיחות לאורך העונה, ואתמול, עם כל הלחץ, הוא שוב הכניס את עצמו ללופ, והתלונן למה לא מוסרים לו, ולמה אני מוציא אותו. אמרתי לו שיישב, הוא התעצבן מאוד וזה כמעט הגיע לעימות פיזי.
"ברגע שזה קרה, זה היה מבחן מנהיגות. זה לא משחק רגיל, אלא משחק על חיים של קבוצה, משחק על קריירה, אבל החלטתי בלב שלם שהתנהגות כזאת לא לגיטימית, בטח לא במשחק כזה, והודעתי שהוא לא ישחק במחצית השנייה. הלכתי עם אלישי ועם סטורם וורן, והקבוצה התלכדה סביבם".
- לא חשבת "להחליק" את זה, בגלל הסיטואציה הרגישה והמשחק הגורלי?
"להפך. אני חושב שהחלקתי יותר מדי דברים, בגלל כל מה שעברנו. נשארנו בסגל חסר, ומילאנו את השורות במקומות שלא חשבנו שנצטרך. לא היה לי ספק שאני צריך ללכת עם האמת שלי. בסיום המשחק אלייז'ה שמח עם כולם, הוא כתב בקבוצת הווטסאפ הקבוצתית, ובלילה התנצל בפניי. הוא התנהג בצורה יפה, ואני זוכר שהשחקנים האלה עברו העונה דברים קשים ומלחיצים".
- זכית בעבר ביורוקאפ וביורוצ'אלנג', לקחת תארים בבלגיה, והגעת למעמדי גמר בישראל. מצאת את עצמך מתוסכל ברמה האישית, להגיע לסיטואציה הזאת עכשיו? מה העונה האחרונה תעשה להמשך הקריירה שלך?
"כן, זה היה מתסכל מאוד. הגעתי לסיטואציה שלא הייתי בה לפני כן. פעם הזעיקו אותי כדי להשאיר את מונטגרנארו בליגה האיטלקית, אבל זה היה רק לכמה שבועות, וזה היה שונה. מי שלא אוהב אותי, יוכל להשתמש בעונה הזאת נגדי. ומי שאוהב אותי, יוכל להגיד שעמדתי בניסיון הזה בהצלחה. כבר פוטרתי ממכבי ראשון לציון ולא עבדתי במשך שנה, ואז הגעתי להפועל אילת ועליתי לפיינל פור. בקריירה של מאמן אי אפשר לדעת מה יהיה, ואולי זה מה שיפה".