ניצחון של מלחה: הלילה שבו הפועל ירושלים חזרה לשורשים מפעם

זה היה ניצחון של מלחה, צחקו שני אוהדים ותיקים של הפועל ירושלים בצאתם מהארנה, אמש (שני) אחרי חצות. והיה משהו בדבריהם. האדומים כבר סיגלו לעצמם מנהג לגבור על מכבי תל אביב לפחות פעם בעונה, ובוודאי שמבחינה מעשית זה היה אחד הניצחונות הפחות חשובים ומשמעותיים, אבל הוא היה שונה ומיוחד יותר מאחרים.

כי על הנייר, זה שוב היה האנדרדוג האולטימטיבי מול הענק הכל יכול, כמו פעם. ירושלים הופיעה עם שני זרים וחצי, הפכה בעל כורחה לקבוצה שמסתמכת לא מעט על הישראלים שלה, עם שחקנים שהוקפצו כיתה מהליגה הלאומית ומאמן שלישי על הקווים, וכשהיא מגיעה למגרש בכוננות ספיגה אמיתית. בשבוע האחרון היא מצאה עצמה בפוזיציה די משפילה: בתור המאסף של הבית העליון, האלופה לשעבר הפכה להיות היריבה שכולם רוצים לקבל ברבע גמר הפלייאוף.

אבל בעונה הקטסטרופלית הזו - וגם התצוגה ההרואית מאתמול לא תשנה את העובדה הזאת - היא לפחות סיפקה לקהל שלה רגע אחד של נחת, ודווקא בתזמון הכי לא צפוי שיכול להיות. ואפרופו הקהל, צריך לציין שמדובר במעט קהל, משום שיושבי היציעים הצביעו ברגליים. 2,200 הצופים על פי המניין הרשמי היו יכולים למלא את מלחה באופן כמעט מדויק. האחרים נשארו בבית והתחרטו.

ואם כבר מלחה, אז אדם אריאל. השחקן שגדל בהפועל ירושלים, והיחיד בסגל שלבש את מדיה עוד בימי מלחה, היה הראוי ביותר לירות את שלשת הניצחון הדרמטית. בתוך אוקיינוס הבינוניות שהשתלט על הקבוצה, הקליעה שלו מבחוץ נותרה אחד העוגנים הבודדים שהאדומים יכולים לבנות עליו.

השלשה שהנחית עם הבאזר הייתה ה-70 שלו העונה בליגת העל, ב-46.9 אחוזי דיוק. במשך שני משחקים ושלושה רבעים נגד מכבי תל אביב הוא עמד על 3 מ-15 מעבר לקשת, וברבע האחרון לבדו הוסיף עוד 3 מ-5. ורגע אחרי שהנוכחים בארנה הסדירו נשימה, לא היה אחד שלא נזכר בשלשת באזר אחרת שלו, נגד ירושלים, בפיינל פור של הקיץ האחרון, כשעוד שיחק במכבי ראשון לציון.

"לא, השלשה הזאת לא מקזזת את החוב", צחק המאמן יונתן אלון. "אני צריך עוד כמה כאלה כדי לסגור אותו", הסכים אריאל.

"קשה לתאר במילים מה שהקבוצה הזאת עברה העונה", אמר גיבור הניצחון. "היה כאן מאמץ קבוצתי מטורף. כולם מבינים את הסיטואציה שלנו, והיא לא קלה. נתנו הכול, בכל רגע, ולא נשברנו אפילו לשנייה. כל הזמן האמנו, ובסוף קרה מה שקרה. לא מעניין אותנו אם זה משחק חשוב או לא. אנחנו משחקים בשביל עצמנו, בשביל הקהל ובשביל הקבוצה, וכיף לנו. מי שנמצא פה, יש לו ענק, וזה לא מובן מאליו שהוא כאן".

אריאל הפטיר ש"ידעתי שזה ייכנס", בנוגע לזריקה המדוברת. "תרגלתי את הקליעה שלי כל כך הרבה, והשקעתי בה כל כך הרבה זמן, אז כשזה מגיע לרגעים האלה, אני פשוט עושה מה שבא לי טבעי. אני אוהב את זה. אני מאמין בזריקה שלי, ומאמין בעצמי".

אלון נזכר בשיתוף הפעולה הראשון שלו עם אריאל בליגה הבכירה, לפני ארבע שנים במכבי אשדוד. "הייתי העוזר של מאיר טפירו והחלטנו לבנות קבוצה צעירה. מאיר ישב עם כל מיני שחקנים, ואחרי שהוא נפגש עם אדם, הוא אמר לי: 'שמע, זה מדהים מה שקרה פה. כל אחד שאל איזו סיטואציה תהיה לי, מי ישחק על המשבצת שלי, האם יהיה זר בעמדה שלי. אדם הוא היחיד שהסביר במה הוא יכול לעזור לקבוצה'. וככה זה עד היום. הוא לא חושב על עצמו לשנייה.

"הסיומת הזאת, דווקא בדרך שהיא נעשתה, מביאה אנחת רווחה מאוד גדולה", סיכם המאמן, שהתקשה למחוק את החיוך מפניו. "זה מגיע להרבה מאוד אנשים שהשקיעו בקבוצה הזאת גם ברגעים הכי קשים. חוץ ממשאית, הכול עבר עלינו השנה, אבל לספורטאים כואב בגוף כשמפסידים.

"ידענו שאנחנו חייבים לשלוט בקצב, למנוע ממכבי נקודות במתפרצות, ולשלוט גם בהתקפות שלנו. יש לנו קבוצה שאוהבת לשחק מהר, עם הרבה פוזשנים, ופתאום אנחנו חייבים להיות בשליטה. אבל עזבו אתכם כדורסל. יש פה שחקנים עם לב ענק, וזה חשוב הרבה יותר מכל טקטיקה".

הסיומת הזאת, שאלון הזכיר, עלולה הייתה להשכיח את התנאים מסביב, שגם הם הזכירו את האולם החם, המיוזע והנוסטלגי. המשחק נפתח באיחור של 45 דקות בגלל תקלה במערכת השעונים, שאיימה על קיומו.

וכך, בשנת 2021, מיהר מנהל התפעול של מחלקת הנוער לבגאז' במכוניתו כדי להביא שעון נייד ואולי להציל את המצב, ולבסוף התקיימה ההתמודדות בלי לוח תוצאות מסודר, וכששעון ה-24 מופיע על הלדים ביציע העליון. זה, בניגוד לתיאורים בפתיח, היה רחוק מלהמחיש כדורסל רומנטי; אבל זה המחיש, אולי יותר מכל, את העונה הזאת של ירושלים.