באליפות אירופה עד גיל 21 שנערכה ב-2009 בשבדיה היה לנבחרת גרמניה סגל מדהים, במיוחד כאשר בוחנים אותו בדיעבד. הוא כלל, בין היתר, את מנואל נוייר, מאטס הומלס, מסוט אוזיל, ג'רום בואטנג ובנדיקט הובדס, ובסך הכל המשיכו 13 שחקנים לנבחרת הבוגרת. סמי חדירה היה הקפטן של החבורה הזו, והוא זה שהניף את הגביע אחרי ניצחון 0:4 חלק על אנגליה בגמר. את כושר המנהיגות של הקשר החסון והכריזמטי אפשר היה לזהות בקלילות. חדירה סיפר לא פעם כי ההיבטים הפסיכולוגיים של המשחק חשובים בעיניו יותר מהטקטיקה, והתכונות האישיות קריטיות פי כמה בהשוואה לכישרון. כאשר נשאל בזמנו כיצד היה רוצה שיזכרו אותו אחרי הפרישה, הוא השיב: "כאדם וכדורגלן הוגן, שאפתן ומקצוען".
הרגע הזה הגיע. בשבת, כאשר תתארח הרטה ברלין אצל הופנהיים במחזור הנעילה בבונדסליגה, יהיה זה משחקו האחרון בקריירה של חדירה, וקשה יהיה למצוא הגדרה נכונה יותר עבור הווינר הסדרתי הזה מאשר "אדם וכדורגלן הוגן, שאפתן ומקצוען". השאפתנות הזו, כנגד כל הסיכויים, בלטה רק לפני חצי שנה, כאשר הצהיר שהוא עדיין חולם לשחק בפרמייר-ליג על מנת להשלים את אוסף הזכיות שלו. אחרי אליפות גרמניה, אליפות ספרד, אליפות איטליה - וגם ליגת האלופות וגביע העולם - הוא רצה להיות גם אלוף אנגליה. אלא שזה כבר היה מעבר לכוחותיו, ולאור מצבו הבריאותי זהו סוג של נס שהוא הצליח לשרוד על הדשא עד גיל 34.
כמעט טרגדיה בגיל 17, אליפות בגיל 19
חדירה, אשר לאביו הטוניסאי שבע אחיות ואח אחד, אוהב לספר בחיוך כי אין לו מושג כמה בני דודים יש לו. סביר להניח שהוא איבד גם את הספירה של פציעותיו המגוונות - היו עשרות רבות כאלה. לו היה נמנע מהפרעות בלתי פוסקות ומשחק באופן קבוע על בסיס שבועי, עונה אחרי עונה, הוא היה מוגדר כאחד הכוכבים הגדולים בדורו. בעולם האמיתי, הוא נותר קצת אנדרייטד בקרב הציבור הרחב, אך כל מאמניו ושחקניו לקבוצה תמיד ידעו להעריך אותו כראוי, וגם בתנאים הלא פשוטים הוא הצליח, בזכות התמדה, נחישות וכוח רצון עילאי, לחוות קריירה אדירה בכל קנה מידה. הוא פרץ כנגד כל הסיכויים, וקטף את התואר הכי סנסציוני שלו שנתיים בלבד אחרי שרופאים סברו כי לא יוכל להפוך לכדורגלן כלל.
הוא היה בן 17 כאשר בעיות כרוניות במניסקוס הפכו את חייו לסיוט. אחרי שעבר שני ניתוחים מורכבים מאוד, קבעו מטפליו כי אם יזדקק להתערבות כירורנית נוספת, הוא יכול לשכוח מהמשחק לתמיד. הליך השיקום היה ממושך ומפרך, אבל חדירה לא ויתר לרגע. הפציעה החמורה רק חיזקה אותו וגרמה לו להעריך יותר את המקצוע. וכבר בגיל 19 הוא הפך לבאנקר בהרכב התוסס של המאמן ארמין פה, לצד תומאס היצלספרגר בקישור שטוטגרט. הוא מילא כל תפקיד שהתבקש - קשר אחורי, קשר ימני, קשר שמאלי, פליימייקר - והצטיין בכולם.
והיה זה העיתוי המושלם לפריצה, כי שטוטגרט הדהימה את גרמניה בדרך לאליפות בלתי צפויה. שמונה נצחונות רצופים במחזורים האחרונים העניקו לה את הכתר, ואת השער הדרמטי במחזור הסיום התכבד לנגוח חדירה בעצמו לרשת קוטבוס. השמחה הטהורה של הנער לא ידעה גבול.
"מביא סימטריה למשחק"
עם 189 סנטימטרים וגוף אתלטי, הוא היה שחקן פיזי מאוד, בעל משחק ראש משובח, אך בניגוד לקשרים אחרים מסוגו הוא ניחן גם בראיית משחק פנטסטית, שליטה נהדרת בכדור ויכולות ניהול יוצאות מהכלל. המשחק עבר לרוב דרכו, והוא הניע את הכדור בשקט וביעילות. כי כאשר החל להתעניין בכדורגל בשנות ה-90', היה קראסימיר באלאקוב, האמן הבולגרי של שטוטגרט, המודל האולטימטיבי לחיקוי עבורו. בהמשך, הוא העריץ את זבונימיר סולדו, הקשר האחורי היציב של הקבוצה - אבל גם את צ'אבי וזינדין זידאן. אצל זיזו, מצאה חן בעיניו במיוחד
הפשטות. "אני אוהב את הקווים הברורים, את המסירות המדויקות. מבחינתי, עדיפים שחקנים ששמים דגש על משחק ישיר ויעיל, במקום לעשות פעלולים מיותרים", הוא אמר.
וכך, הוא הפך לקשר רחבה לרחבה שיודע לעשות הכל, וזה היה ברור כבר בתחילת דרכו. ריינר אדריון, מאמנו בקבוצת המילואים שטיפח אותו לאורך השנים, הצהיר: "אם הייתי צריך לצייר מודל של קשר, הייתי בוחר בחדירה". הורסט הלדט, קשר עבר שכיהן בזמנו כמנהל הספורטיבי של שטוטגרט, טען: "חדירה הוא השחקן המושלם". את ההגדרה הטובה ביותר סיפק לפני כעשור מאמן גרמניה יואכים לב: "סמי מביא סימטריה למשחק". יוגי סמך על חדירה בעיניים עצומות תמיד, גם אם פציעות גרמו לבכורה שלו במדים הלאומיים להתעכב עד 2009. במונדיאל בדרום אפריקה, בהיעדרו של מיכאל באלאק הפצוע, הוא היה בעל הבית במרכז המגרש, ביחד עם בסטיאן שוויינשטייגר, ואחריו קיבל שיחת טלפון מז'וזה מוריניו.
החלים בזמן כדי לחגוג דסימה
"אתה האיש שלי", אמר הפורטוגלי המיוחד לחדירה בפגישתם הראשונה בקיץ 2010. עבור הכוכב הצעיר, היתה זו מחמאה עצומה. מוריניו היה אז בשיא כוחו, אחרי הזכיה בטרבל המיתולוגי עם אינטר, והגיע לריאל מדריד כדי לזכות ב"דסימה" המיוחל בליגת האלופות. הוא ראה בחדירה שחקן אינטגרלי סביבו אפשר לבנות את הקישור, גם אם בתקשורת הספרדית הוא הוגדר בעיקר כ"גרמני הנוסף" שנחת בסנטיאגו ברנבאו לצד אוזיל, אשר התאפיין בתכונות נוצצות יותר. עם מוריניו, זכה חדירה באליפות ב-2012, אבל הודח שלוש פעמים ברציפות בחצי גמר צ'מפיונס-ליג. רק ב-2014 הושלמה המשימה הקריטית, ללא המאמן שהביא אותו למדריד, וגם ללא אוזיל שנמכר לארסנל - וקרה זה בנסיבות דרמטיות מבחינת חדירה.
כי בנובמבר 2013 הוא קרע את רצועות ברכו כאשר ניסה לתקל את אנדראה פירלו במשחק ידידות מול איטליה. ההשתתפות במונדיאל בברזיל הוטלה בספק, אבל לב הצהיר: "אני בונה על סמי, כי הוא תמיד חושב חיובי, ולכן יש סיבה לאופטימיות". לעומת זאת, בריאל שררה פסימיות לגבי יכולתו לחזור לשחק עד סוף העונה. חדירה הפתיע את כולם. כאשר ספג צ'אבי אלונסו כרטיס צהוב טרגי בחצי הגמר והושעה מהגמר, הבין הגרמני שהתפנה מקום בהרכב, ועשה מאמץ עליון להיות כשיר למשחק הגדול מול אתלטיקו. ואכן, הוא פתח בליסבון והיה שותף מלא לזכיה בדסימה. גם התואר האירופי החשוב מכולם צורף לרשימה.
שער ובישול ב-1:7
בחלוף חודש וחצי, הוא היה גם אלוף העולם. אי אפשר להגזים בהערכת תרומתו של חדירה לחגיגה הגרמנית על אדמת ברזיל. די להזכיר, למשל, כי הניסוי הטקטי של לב מול אלג'ריה בשמינית הגמר, כאשר סמי נותר על הספסל, נכשל - ורק כניסתו החזירה את הסדר למרכז המגרש וסללה את הדרך לניצחון בהארכה. ב-1:7 ההיסטורי על המארחת בחצי הגמר, היה חדירה בלתי ניתן לעצירה, בישל לטוני קרוס את השער הרביעי וכבש בעצמו את החמישי. ואז, הוא מתח שריר בחימום לפני משחק הגמר ונאלץ להחמיץ אותו, כי הבעיות הרפואיות תמיד ליוו אותו וקילקלו לא מעט.
צרות אלה גרמו לפרשנים רבים באיטליה להרים גבה כאשר יובנטוס החתימה אותו ללא תמורה בקיץ 2015 אחרי עונה במהלכה סבל משש פציעות שונות והוגבל ל-17 משחקים בכל המסגרות. בפועל, היתה זו אחת העסקאות הטובות של הגברת הזקנה בעשור הקודם. חדירה הובא כדי לרשת את ארתורו וידאל, והיה הכוח והמוח במערך של מסימיליאנו אלגרי. ב-2016/17, הוא היה אדיר בדרך לגמר ליגת האלופות, בו הפסיד לאקסית ממדריד. ב-2017/18, הוא חווה את העונה הפוריה בחייו עם תשעה שערי ליגה, כולל שלושער נדיר לרשת אודינזה. לאחר מכן, הכל כבר השתבש בגלל שהוא בילה זמן רב מדי בטיפולים רפואיים, ובקושי ראה דשא, אבל בשורה התחתונה היתה זו קדנציה נהדרת, עם חמש אליפויות בחמש שנים, וגם כאשר בחרה ההנהלה להדיח אותו מהסגל לקראת סיום חוזהו הוא לא כעס על איש.
"התארים חשובים, אבל האנשים חשובים יותר"
"כאשר הגעתי ליובה, לא האמנתי שאשאר כאן זמן כה רב. זה אולי יישמע מוזר, אבל גם עכשיו, כאשר אני מחוץ לסגל, אני נהנה להגיע כל יום למתקן האימונים ולעבוד עם חבריי. כי בסופו של דבר, התארים חשובים, אבל הקשרים האישיים חשובים יותר. כשאתה עוזב קבוצה, אתה זוכר בעיקר את האנשים שפגשת בה", הוא אמר כאשר שאף להגיע לאנגליה - והסתפק בחזרה לבונדסליגה במדי הרטה ברלין. שם התברר לו שהפציעות לא הולכות לשום מקום, וכך התקבלה בלב כבד ההחלטה לתלות את הנעליים.
אז עכשיו חדירה פותח דף חדש, ואם תשאלו את כל המאמנים שהדריכו אותו, הם יגידו בביטחון שיש לו פוטנציאל להפוך למאמן מעולה בעצמו. במובן לא מבוטל, היה חדירה סוג של עוזר מאמן על המגרש עוד מימיו בשטוטגרט. הוא קרא את המשחק, בחר את המהלכים הנכונים, הקרין מנהיגות ושימש דוגמא אישית. אוסף ההצלחות המרשים שלו מגיע לו בזכות. זה הזמן להגיד לו תודה על הזכרונות הרבים - וחובבי הכדורגל כבר מחכים לראות אותו בתפקיד החדש שיבחר.