7,677 ימים חלפו בין היום בו נולד ג'אנלואיג'י בופון ליום בו זכה בגביע האיטלקי בפעם הראשונה בחייו. 8,050 ימים חלפו בין הזכיה ההיא עד אתמול, כאשר הוא הניף את הגביע האיטלקי בפעם האחרונה בגיל 43. תחשבו על זה לרגע. הייתכן נתון מטריף יותר?
אז, ב-5 במאי 1999, הוא כבר היה שוער מנוסה יחסית, עם שלוש עונות מלאות בהרכב פארמה - אך עדיין המתין לתואר בכורה בקריירה. וזה הלך קשה מאוד מול פיורנטינה, בגמר הכפול, כי הרי במשך עשורים התנהלו הגמרים בגביע האיטלקי בשיטת בית וחוץ. במשחק הראשון בפארמה, התרשל בופון בהדיפה שגרתית, ואיפשר לגבריאל באטיסטוטה להשוות ל-1:1 לקראת הסיום. בגומלין בפירנצה, הובילו הסגולים 1:2 וכבר הריחו את הניצחון המתוק. אבל אז, בדקה ה-73, הגביה אנריקו קייזה כדור מושלם מימין, ופאולו ואנולי - השחקן הכי אלמוני בסגל הכוכבים הנוצץ של פארמה - נגח בעוצמה לרשתו של פרנצ'סקו טולדו. 2:2 - והגביע הלך לחבורה של בופון בזכות שערי החוץ.
השוער השתולל מאושר על הדשא כבר אחרי הכיבוש של ואנולי, והיה נרגש עוד יותר על הפודיום. הוא הופיע להנפה עם חולצת סופרמן המפורסמת, אותה נהג אז ללבוש מתחת לאפודת המשחק. שנה קודם לכן, הוא חשף אותה לאוהדים בפעם הראשונה אחרי שהדף פנדל של רונאלדו הברזילאי בניצחון יוקרתי על אינטר. כעת, הוא הוסיף גם כובע מצחיה כתום, אותו לבש הפוך - והתמונה הזו נחרטה היטב בזכרון הקולקטיבי של חובבי הכדורגל בארץ המגף. היה זה חודש מרתק עבור בופון. בחלוף מספר ימים, הוא הדף עוד פנדל של רונאלדו בניצחון על אינטר בליגה. עוד כמה ימים חלפו - והוא זכה גם בגביע אופ"א עם 0:3 חלק בגמר על מארסיי של לורן בלאן ורובר פירס.
פירלו החליף - והוחלף
ובדרך לזכייה הראשונה בגביע, פגש בופון בחצי הגמר את אנדראה פירלו, בחוויה אותה לא הצליח הקשר לשכוח במשך זמן רב מאוד. שנה קודם לכן, התמודדו השניים לראשונה במשחק ליגה, ופירלו יצא עם ידו על העליונה. עם טל בנין לצידו בקישור ברשיה, הוא שלט במרכז המגרש והצעיד את האנדרדוג לניצחון 1:2 סנסציוני. בקיץ 1998, הגיע המעבר הגדול לסן סירו, והציפיות היו עצומות, אולם הנער בן ה-19 התקשה לפלס את הדרך להרכב אינטר שהיה עמוס בשמות גדולים. בקרב מול פארמה בגביע, הוא קיבל את הצ'אנס.
בדקה ה-64 במשחק הראשון, כאשר התוצאה עדיין היתה מאופסת, הניח מירצ'ה לוצ'סקו את ידו על כתפו של הפליימייקר הצנום ואמר: "לך ותעשה את זה". הרומני הכיר את פירלו טוב מכולם - הוא היה זה שקידם אותו לסגל הבוגר של ברשיה כבר בגיל 15. ואכן, פירלו עשה עבודה נהדרת נגד פארמה באותו ערב, והיה אחראי לרגעים נהדרים של הנראזורי. ואולם, בדקה ה-76 התרחש האסון. עבירה בוטה של פארמה לא זכתה לתגובת השופט סטפאנו בראסקי, שחקני אינטר קפאו משום מה בהמתנה לשריקה שלא הגיעה, וחואן סבסטיאן ורון ניצל זאת כדי להבקיע. הזעם של המארחת היה עצום, וכולם התנפלו על בראסקי ששלף שלושה כרטיסים אדומים. ג'וזפה ברגומי, פרנצ'סקו קולונזה, ואפילו אביר ההגינות חבייר סאנטי הורחקו - וכך נותרה אינטר עם שחקן הגנה אחד על המגרש.
כיצד הגיב לוצ'סקו על מנת למזער את הנזק? כבר ממש לא היה לו צורך בפירלו האומלל, שהוצא מיידית אחרי 15 דקות בלבד על הדשא. זו היתה הפעם היחידה בחייו בה נכנס כמחליף וגם הוחלף, בעוד פארמה המשיכה ל-0:2 קליל. היא ניצחה 1:2 גם בגומלין, בו פירלו לא שותף. את הגביע הראשון שלו הוא קיבל רק ב-2003, כאשר כבר לבש את מדי מילאן - והוא עשה זאת ימים ספורים אחרי שניצח את יובנטוס של בופון בגמר ליגת האלופות. ובאופן כללי, המפעל הזה לא ממש האיר פנים למאסטרו. את הגביע האיטלקי השני והאחרון שלו הוא ליקט רק ב-2015 עם יובנטוס - היה זה אקורד הסיום לקריירה שלו באיטליה, לפני המעבר לניו יורק סיטי והפרישה.
6 זכיות רשמיות, 3 מהן אמיתיות
גם בופון זכה ב-2015 בגביע איטליה בפעם השניה בחייו, כי הגברת הזקנה לא הצליחה לקחת אותו במשך שני עשורים תמימים. אלא שזו לא היתה זכיה אמיתית שלו, כי בקבוצות רבות בארץ המגף - ובפרט ביובה - נהוג כי שוער המשנה עומד בין הקורות בכל משחקי הגביע. בעונת 2014/15 היה זה מארקו סטורארו, בעוד בופון צפה בכל המשחקים מהספסל. כך היה גם ב-2016 וב-2017 - האליל הוותיק "זכה" טכנית בגביע, אבל לא שיחק במפעל אפילו דקה. רק ב-2018, כאשר כבר לא הוגדר כשוער הראשון באופן בלעדי וחלק את הסמכויות עם ווייטק שצ'סני, הוא התכבד לשחק בגיל 40 בגמר הגביע השני בקריירה - ושמר על רשת נקיה ב-0:4 על מילאן.
אז כבר התכונן בופון לעזיבה. דרכו ביובנטוס הסתיימה, וב-19 במאי 2018 הוא ערך את משחק הפרידה המרגש לעיני הקהל החם באיצטדיון הביתי, נגד ורונה במחזור הנעילה בליגה. באמצע המחצית השניה, מבלי לספוג וכאשר התוצאה עמדה על 0:2, הוא הוחלף לקול תשואות רמות ונישא על הכתפיים. והנה רשימת שחקני השדה בהרכב יובה ביום בו אמר המועדון שלום לקפטן האגדי: שטפן ליכטשטיינר, אנדראה ברזאלי, דניאלה רוגאני, אלכס סנדרו, קלאודיו מרקיזיו, מיראלם פיאניץ', סטפאנו סטורארו, פאולו דיבאלה, מריו מנדז'וקיץ', דוגלאס קוסטה.
רק שניים מהם - דיבאלה וסנדרו - נותרו בקבוצה, ואפילו הם לא פתחו אתמול בגמר הגביע מול אטאלנטה. בופון דווקא כן. ב-19 במאי 2021, שלוש שנים בדיוק אחרי הפרידה הקודמת, הוא ערך פרידה נוספת, והפעם במעמד חשוב ותחרותי הרבה יותר. באופן אבסורדי למדי, בשתי העונות אחרי החזרה המפתיעה מפריז, "הרוויח" בופון מהעובדה כי שוער המשנה משחק בגביע, וזה הפך למפעל שלו. אשתקד, הוא העלה את יובה לגמר עם משחקים משובחים נגד רומא ומילאן, ושמר על רשת נקיה גם מול נאפולי - אבל הפסיד בדו קרב הפנדלים בתום 0:0. אתמול זה כבר הלך טוב יותר, והמזל היה עם הגברת הזקנה באיצטדיון ברג'ו אמיליה, אשר נמצא באופן סמלי במיוחד במרחק נגיעה מפארמה.
קולוסבסקי עוד לא נולד ב-1999
ושוב, כמו לפני 22 שנה, היה זה קייזה שהביא את הגביע. ב-1999, חגג בופון את ההגבהה של אבא אנריקו. אתמול הוא לא ידע נפשו מרוב שמחה כאשר הבן פדריקו ביצע מסירה כפולה עם דיאן קולוסבסקי והפציץ פנימה. קייזה היה בן שנה וחצי כאשר זה השוער בתואר הראשון בקריירה. השבדי בן ה-21, שגם הבקיע את שער היתרון המרהיב במחצית הראשונה, עוד לא נולד אז. אתמול הם שיתפו פעולה כדי להעניק לג'יג'י את מתנת הפרידה המיוחלת. באופן רשמי, הוא הישווה את שיאו של רוברטו מנצ'יני עם שישה גביעי איטליה. מעשית, הוא שותף רק למחצית מהזכיות, אבל זה לא ממש משנה. חולצת סופרמן לא היתה שם הפעם, אבל החיוך הרחב וההתלהבות הזכירו את הערב הענק במדי פארמה. כי הרי בופון ממש לא רצה לעזוב בתום עונה כושלת מכל הבחינות.
גם פירלו לא רצה לסיים את עונתו הראשונה כמאמן עם פיאסקו מוחלט. הוא מונה בצעד יהיר למדי מצד ההנהלה, אשר האמינה אחרי תשע זכיות רצופות שהאליפות המקומית מונחת בכיסה, וחלמה בעיקר על שיווק בינלאומי וקידום פרוייקט סופר ליג. הקידום המהיר הושג בזכות המותג שטיפח פירלו בהצלחה מסחררת כשחקן, והיה לפירלו קשה מאוד לסרב להצעה המפתה - אפילו אם עמוק בפנים הוא ידע שהאתגר עדיין גדול עליו, כי מומלץ לצבור נסיון מינימלי לפני שקופצים למים העמוקים.
ההתרסקות רשומה, לפיכך, בעיקר על שמותיהם של האנשים במשרדים הגבוהים - אנדראה אניילי, פאבל נדבד ופאביו פראטיצ'י, אבל גם תדמיתו של פירלו נפגמה. האסוציאציות המיידיות עם שמו כבר לא מסתכמות במסירות גאוניות, הקפצת פאננקה מול ג'ו הארט וכוסות יין משובחות. הוא מזוהה גם עם החלטות טקטיות שנויות מאוד במחלוקת בלשון המעטה, ויובנטוס לא רק איבדה את האליפות - היא לא תלויה בעצמה בכל הקשור להעפלה לליגת האלופות, כאשר נותר מחזור בודד לסיום העונה.
בופון בדרך למוריניו?
אתמול, ביום הולדתו ה-42, הפאזל בכל זאת התחבר לו, גם אם חלקית. ויש משהו סמלי בכך שקייזה, אשר יעיל הרבה יותר באגף הימני אך שובץ פעמים רבות מדי משמאל, פתח שוב בעמדה "הלא נכונה" - והבקיע ממנה. בלי דיבאלה ואלברו מוראטה, שיובשו שוב על הספסל, ליקט פירלו תואר משמעותי ראשון כמאמן - ועוד נגד אטאלנטה, היריבה האיזורית המושבעת ביותר של קבוצת נעוריו. כעת הוא ימתין לטובה מצד אותה אטאלנטה שתארח ביום ראשון את מילאן, כדי להעפיל בכל זאת לליגת האלופות על חשבון הרוסונרי.
ובופון? הוא טרם החליט על עתידו, ופסל בינתיים את המעבר לברזיל, שם הציעה לו פלמנגו תנאים לא רעים בכלל. פרישה בהחלט אפשרית, ויהיה נחמד לסיים עם גביע ביד, אבל כאשר רואים את הלהט בעיניים, מבינים שזו לא האופציה המועדפת. "אם אמצא מוטיבציה במקום אחר, אמשיך", אמר השוער לפני שבוע, ואישתו רמזה כי היתה מעדיפה לחזור לעיר הולדתה רומא. מה דעתכם על בופון עם ז'וזה מוריניו? הפרש הגילאים ביניהם, אגב, הוא 15 שנה בלבד. וזה הרבה פחות מהזמן שחלף מאז הזכיה הראשונה של ג'יג'י בגביע האיטלקי.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק