לפני פתיחת עונה בה שום דבר לא היה ברור, היה רק קונצנזוס אחד בקרב הפרשנים: הלייקרס הם הפייבוריטים הברורים לזכות באליפות. הקבוצה שטיילה לאליפות בבועה רק התחזקה בקיץ, לפחות על הנייר, ולפי רוב התחזיות הייתה אמורה לטייל גם השנה. לכן, הפציעות של כוכבי האלופה וההידרדרות שלה בטבלת המערב הן התרחשויות דרמטיות מאוד, כאלה שיכולות לשנות סדרי עונה. נראה שרבים עדיין מאמינים שבסופו של דבר הכל יסתדר, שלברון יחזור והלייקרס יתחילו לדרוס ושוב יהיו דומיננטיים בפלייאוף. אי אפשר לפסול את האפשרות הזאת, קשה מאוד להמר נגד קינג ג'יימס, אבל אי אפשר להתעלם גם מכמה מדאיג המצב של הקבוצה כרגע. זו נראית כמו אזעקת אמת.
נתחיל מהסוף. המשחק הלילה בין פורטלנד ללייקרס היה אחד החשובים ביותר בקרבות המיקום של העונה הרגילה. זה היה מאבק ישיר על המקום השישי שמבטיח כרטיס לפלייאוף, בעוד שהמקום השביעי מוביל לטורניר הפליי-אין. הניצחון של פורטלנד נתן לה לא רק יתרון של משחק על פני הלייקרס במקום השישי, אלא גם את שובר השוויון בין הקבוצות, מה שאומר שהפער שווה ערך למשחק וחצי. הלייקרס יצטרכו לנצח שני משחקים יותר מהבלייזרס כדי לעקוף אותם בחזרה, ונשארו רק חמישה משחקים עד סוף העונה. זה לא בלתי אפשרי, לפורטלנד נשארו עוד משחקים נגד יוטה, פיניקס ודנבר, אבל הלייקרס יפגשו במשחקים הקרובים את פיניקס והניקס, כאשר עוד לא ברור אם לברון יוכל לקחת בהם חלק.
המקום החמישי כבר לא ממש נמצא בהישג יד של הלייקרס. דאלאס פתחה שם פער של שני משחקים על האלופה, גם היא ניצחה את שובר השוויון העונתי ולוח המשחקים שנותר לה קל מאוד. לכן, הקבוצה של לברון נמצאת במאבק ראש בראש על המקום השישי עם פורטלנד, בו היא אנדרדוג מובהק. הלייקרס מאוד היו רוצים להימנע מהפליי-אין, אך גם המקום השישי כרגע הוא לא מציאה גדולה עבורם. נכון לעכשיו, המקום הזה מוביל למפגש בסיבוב הראשון עם הקליפרס, הקבוצה שבנויה הכי טוב להתמודד עם לברון ואנתוני דייויס, עם סוללה של שומרים איכותיים על פורוורדים שיוכלו לספק הגנה אישית טובה לאורך כל 48 הדקות. לברון בטח לא ירצה לפגוש את הקבוצה של קוואי לאונרד, פול ג'ורג', מרכוס מוריס וניק באטום כבר בעוד שבועיים, כשהוא כנראה יהיה רחוק מכושר מלא. חשוב להדגיש שהמיקומים של כל הקבוצות יכולים להשתנות, גם הקליפרס נמצאים במאבק על המקום השלישי עם דנבר העיקשת.
אבל כרגע אנשי הלייקרס יחתמו על מקום שישי ודרבי בסיבוב הראשון, טורניר הפליי-אין הרבה יותר מלחיץ אותם. תזכורת על חוקי הפורמט: הקבוצות שבמקום השביעי והשמיני ישחקו אחת נגד השנייה והמנצחת תקבל את המקום השביעי בקונפרנס. המפסידה תשחק מול המנצחת במשחק בין המקום התשיעי לעשירי, בקרב על המקום השמיני. הפסד אחד לא יוביל להדחת האלופה, אבל שני הפסדים כן. הטורניר ייערך בין ה-18-21 במאי, יתחיל עוד עשרה ימים, וניתן כבר להכריז שהלייקרס לא יגיעו אליו במצב אידיאלי ושקשה מאוד להעריך מה זה אומר על סיכויי ההצלחה שלהם בו.
מי שכרגע מחכה ללייקרס במקום השמיני היא לא אחרת מאשר גולדן סטייט, מה שיוביל למפגש פיקנטי מאוד בין לברון ג'יימס לסטף קרי. שניים מהשחקנים הגדולים של העשור האחרון ב-NBA, שניים שזכו ביחד בשבע מתשע האליפויות האחרונות בליגה, ששיחקו אחד נגד השני בגמר הליגה 22 פעמים, עשויים להיפגש בסיטואציה חדשה לחלוטין עבור שניהם. הם מעולם לא נערכו למשחק כל כך חשוב בשלב כזה של העונה, הם מעולם לא שיחקו במשחק בודד מכריע ב-NBA שלא כחלק מסדרה. הדו-קרב הזה יהיה עוד יותר פיקנטי אם הוא יהיה במשחק של להיות או לחדול, במשחק השני של הפליי-אין ולא הראשון. זה יכול לקרות אם ממפיס תעבור את גולדן סטייט בקרב על המקום השמיני ותנצח את הלייקרס במשחק הראשון (וגולדן סטייט תנצח את סן אנטוניו בעוד קרב פיקנטי). ממפיס, אגב, התנסתה בסיטואציה הזו בעונה שעברה במשחק מול פורטלנד, כך שניתן לומר שג'ה מוראנט מנוסה יותר מלברון ג'יימס בפורמט הפליי-אין.
כדי להבין עד כמה המצב של הלייקרס לקראת הפליי-אין והפלייאוף לא אידיאלי צריך לחזור כמה חודשים אחורה. הבעיות של הלייקרס החלו ב-15 בפברואר, כאשר אנתוני דייויס החמיר פציעה בגיד האכילס ונעדר מהמגרשים למשך יותר מחודשיים. ב-20 במרץ המכשול הפך למצוקה של ממש, כאשר לברון ג'יימס אובחן עם נקע גבוה בקרסול, פציעה הרבה יותר בעייתית מנקע רגיל, שהובילה להיעדרות של כמעט חודש וחצי. לברון הספיק לשחק שני משחקים לפני שהחל להרגיש כאבים בקרסול הפגוע והושבת מחדש, סימן רע מאוד שבועיים לפני הפלייאוף. דייויס חזר לשחק באופן קבוע בשבועיים האחרונים, אבל בדרבי מול הקליפרס שלשום הוא נפל שלוש פעמים בתשע הדקות הראשונות ובסופו של דבר הושבת להמשך המשחק בגלל כאבי גב.
מאז הפציעה של דייויס, הלייקרס ניצחו 16 משחקים והפסידו 23. הבשורה הטובה מבחינת פרנק ווגל היא שההגנה נותרה חזקה מאוד גם בתקופה הזאת ומדורגת שלישית בליגה מאז הפציעה של AD. זה לא מובן מאליו, דייויס היה העוגן ההגנתי ומועמד לגיטימי לתואר שחקן ההגנה של העונה לפני שנפצע, גם לברון הוא אחד משחקני ההגנה החשובים בקבוצה. אבל המכונה ההגנתית של ווגל עובדת מצוין גם בלעדיהם. השחקנים שלו מגיעים לעבודה כל משחק, מתכוננים לכל יריבה, קוראים מהלכים ברמה גבוהה. מרשים לראות את השדרוג ההגנתי של שחקנים כמו קייל קוזמה, קנטביוס קולדוול פופ ואלכס קארוסו, שהופך לגארד הגנתי בכיר לכל דבר. כיום זו פשוט קבוצה שעמוסה בשחקני הגנה טובים מאוד. ההגנה ניצחה ללייקרס כמה משחקים ומנעה נפילה הרבה יותר גדולה.
ההתקפה, לעומת זאת, פשוט קרסה. היא מדורגת במקום ה-26 בליגה מאז הפציעה של AD, חלשות ממנה רק קליבלנד, יוסטון, אורלנדו ו-OKC, קבוצות שלא מנסות לנצח משחקי כדורסל בתקופה הזו. בעוד שהסגל של הלייקרס רחב ועמוס בשחקנים מסוגים שונים בכל עמדה, מדובר באוסף שחקני משנה שניזונים מיכולת היצירה של הכוכבים. אין לווגל תוכנית התקפית רצינית מעבר להתבססות על הגאונות של לברון, היכולות יוצאות הדופן של דייויס ובמידה פחותה בהרבה הכישרון של דניס שרודר. התקפות בהן אחד מהשלושה האלה לא יוזם בדרך כלל נתקעות.
על פניו זו לא בעיה, הכוכבים יחזרו ליזום ושחקני המשנה יחזרו להיות ניזונים מהם. אבל המשמעות של הקריסה ההתקפית היא שאין ללייקרס כלים להתמודד התקפית גם עם מצב בו השחקנים הבכירים לא נמצאים בשיאם. הנחת המוצא של התקפת הלייקרס היא שלא ניתן להתמודד עם לברון או דייויס באחד על אחד, שההגנות ייאלצו להצטופף או לשלוח עזרה משמעותית. כדי שהם יהיו השחקנים הלא עצירים האלה לא מספיק שהם יהיו על הפרקט, הם צריכים להיות בכושר של פלייאוף. זה לא משהו שקורה מהיום למחר, גם השחקנים הגדולים ביותר צריכים זמן להכניס את עצמם לעניינים לאחר פציעה ממושכת.
עוד בוואלה!
כרגע הם לא קרובים לשם. לפני המשחק המוצלח הלילה מול פורטלנד, בשמונה המשחקים הראשונים לאחר שחזר מהפציעה דייויס קלע 16 נקודות ב-39.4 אחוזים מהשדה ו-19.2 אחוזים מהשלוש והוסיף שישה ריבאונדים למשחק. הנט רייטינג שלו מאז שחזר הוא מינוס 13.1, הנמוך ביותר בקבוצה בפער גדול. גם הלילה, כשקלע 36 נקודות, את הדקות שהוא שיחק הלייקרס הפסידו ב-11 נקודות. הוא רחוק מאוד כרגע מהשחקן שהוא היה בפלייאוף האחרון.
לברון מדגים בעיה אחרת: ניסיון לחזור לאינטנסיביות גבוהה מהר מדי מוביל לסכנה של החמרת הפציעה. כאשר קינג ג'יימס ביקר את פורמט הפליי-אין השבוע הוא לא רק הוכיח יכולות של פוליטיקאי משופשף שסותר את מה שטען לפני שנה, אלא ניתן היה להסיק שהטורניר הזה מדאיג אותו. הוא מבין מה המשמעות של משחקי להיות או לחדול בעוד שבוע וחצי, של הצורך להביא את עצמו לרמת מוכנות גופנית מקסימלית בתקופה כל כך קצרה. הפליי-אין יכריח את לברון והלייקרס ללכת על חבל דק של איזון בין רמת מוכנות גבוהה לזהירות שלא תסכן אותו להמשך הפלייאוף, שכדי שיסתיים בטבעת יצטרך לכלול ארבע סדרות קשות בלי ביתיות.
בנוסף לשאר הצרות, שרודר נכנס לפרוטוקול הקורונה וצפוי לצאת ממנו ממש רגע לפני הפליי-אין, אז הוא יצטרך להחזיר את עצמו לכושר משחק. ואם זה לא מספיק, אז אנדרה דראמונד ממש לא מצליח להשתלב בינתיים בקבוצה. הסנטר החדש בקושי נוגע בכדור בהתקפה ומאכזב מאוד בהגנה, הרייטינג ההגנתי שלו הוא החלש בקבוצה והשחקנים סביבו לא סומכים עליו בחילופים על שחקני חוץ. קשה להאשים את דראמונד, שהצטרף לסיטואציה בלתי אפשרית ולא קיבל כמעט הזדמנות להכיר את הכוכבים. השלישייה של לברון, דייויס ודראמונד שיחקה עד כה 28 דקות משותפות. דראמונד הוא לא שחקן פיק נ' רול קלאסי, צריך ללמוד אותו ואת הניואנסים של המשחק שלו, בעיקר לברון. עד שזה יקרה, הוא יתקשה מאוד להיות שחקן אפקטיבי ואולי יהיה עדיף מבחינת ווגל לחזור לרוטציה המקורית בה מארק גאסול עולה בחמישייה ומונטרז הארל, שנפלט מהרוטציה לאחרונה, הוא הסנטר המחליף.
באופן כללי, ווגל התקשה מאוד ליצור רוטציה ברורה והרכבים שרצים ביחד השנה. רק חמישייה אחת של הלייקרס רשמה השנה יותר מ-80 דקות משותפות, החמישייה הראשונה המקורית עם גאסול כסנטר, וגם היא שיחקה 281 דקות, בדיוק 400 דקות פחות מהחמישייה הראשונה של פיניקס, למשל. כל זמן שדראמונד עולה בחמישייה במקום גאסול זו הופכת להיות חמישייה שונה לחלוטין מבחינה סגנונית, שתגיע לפלייאוף ללא כל ניסיון משותף.
לכן, פרט לשאלת הכושר של הכוכבים, הלייקרס יצטרכו להתמודד בפלייאוף גם עם שאלת החיבור הקבוצתי, תוך כדי שהם פוגשים קבוצות מחוברות מאוד כמו יוטה או פיניקס שאחת מהן תחכה, כנראה, כבר בסיבוב הראשון. בעוד שרוב שחקני הרוטציה היו בלוס אנג'לס גם בעונה שעברה, שלושת הסנטרים והרכז הבכיר לא והם מהווים חלק חשוב מהרוטציה ומהסגנון. הדרך לריפיט נראית מסובכת מאוד כרגע, וניתן כבר לומר שאם זה יקרה זה יהיה הישג הרבה יותר מרשים מאליפות הבועה.