חצי גמר היורוליג 2011: ניקולה מירוטיץ' לא מוצא את הסל (0 מ-5 מהשדה) וריאל מדריד מודחת מהפיינל פור עם תבוסה ב-19 הפרש למכבי תל אביב.
פיינל פור 2013: מירוטיץ' נתקע על 6.5 נקודות ב-35% מהשדה, ריאל שומטת בגמר יתרון של 17 ומפסידה את התואר לאולימפיאקוס.
גמר היורוליג 2014: מירוטיץ' פוגע ב-3 מ-10 מהשדה, ריאל מפסידה בתום הארכה והגביע טס לתל אביב.
גמר הליגה הספרדית 2020: מירוטיץ', הפעם כבר בברצלונה, מסיים עם 4 מ-13 מהשדה ו-0 מ-5 לשלוש. ישנן טענות שעלה לשחק פצוע, ובאסקוניה חוגגת אליפות בבועה בוולנסיה.
גמר גביע המלך 2021: בארסה מנצחת את ריאל וזוכה בתואר ראשון תחת שרונאס יאסיקביצ'יוס, אבל הכוכב בהצגה הוא קורי היגינס. מירוטיץ' מסיים עם 12 נקודות ב-18 דקות בלבד.
כשניקולה מירוטיץ' הדהים את אירופה וחתם אשתקד בברצלונה, סומנו הקטאלנים באופן מיידי כמועמדים לזכייה בכל תואר אפשרי. כששרונאס יאסיקביצ'יוס וניק קלאתיס הצטרפו אליו בקיץ החולף, המילה גלאקטיקוס הוזכרה בחשש. וכשפאו גאסול התקמבק לאחרונה כדי לסגור מעגל עתיק, הדמיון הוצת. בארסה, ששייטה למקום הראשון ביורוליג באופן עקבי ושקט, נראתה כמועמדת הבכירה והכמעט בטוחה לזכות בגביע אירופה לראשונה מאז 2010. ייתכן שהיא עוד תעשה זאת; אבל הדרך מתבררת לפתע כמלאת חתחתים.
זניט סנט פטרסבורג, שהגיעה לפלייאוף ברגע האחרון מהמקום השמיני, הדהימה את יריבתה הבכירה בפאלאו בלאוגראנה. היא טסה ל-14 נקודות יתרון במחצית הראשונה של המשחק הראשון, שרדה קאמבק ברצלונאי וגנבה את יתרון הביתיות; אחר כך, במשחק מספר 2, כמעט עשתה זאת שוב - ונכנעה רק לאחר הארכה. הערב (רביעי, 20:00) תגיע סדרת רבע הגמר לרוסיה, וכל המבטים יופנו, אולי יותר מתמיד, למירוטיץ'.
5.9 סלי שדה היו למירוטיץ' בממוצע למשחק בליגה הסדירה, אבל בשני המשחקים הראשונים בסדרה הוא חיבר רק שישה. במהלך העונה הוא קלע סל מדי 4.3 דקות, ובפלייאוף הוא עומד על סל בכל עשר דקות. 16.9 הנקודות שלו הצטמקו לתשע בלבד, והמדד המשוקלל - 22 - צנח ל-4.5. כעת, כשהמערכה בין זניט לבארסה עוד רחוקה מהכרעה, קשה להימלט מהשאלה: האם הסופרסטאר המונטנגרי/ספרדי סובל מבעיית תפקוד במצבי לחץ במאני טיים?
חלק נכבד מהיכולת החלשה שהפגין מירוטיץ' בצמד משחקי הבית בשבוע שעבר אינו קשור בהכרח רק בו. את הקרדיט הראוי יש לתת לצ'אבי פסקואל, שעד כה המיט נוקאאוט טקטי על חניכו לשעבר הליטאי. ברצלונה מפעילה את הכוכב שלה בעיקר דרך בידודים בפוסט אפ, אבל במפגשים עם זניט הוא נתקל באגרסיביות שלא פגש קודם לכן. בכל פעם שהכדור מגיע אליו, ההגנה מתכווצת ומרביצה - פשוטו כמשמעו. הוא סופג לא מעט מרפקים, ונאלץ להשקיע אנרגיה רבה בהתמודדות הפיזית לפני שהוא בכלל מייצר לעצמו מצבי קליעה.
הרוסים נהנים מהחופש שהעניקו השופטים לשחק בצורה כזו, ולא מיהרו לשרוק לעבירות על כל מגע. בסופו של דבר, מעבר לאחוזי הקליעה שירדו (3 מ-12 לשתיים, לעומת 65.7% לאורך העונה כולה), מירוטיץ' סחט עד כה בסדרה שלוש עבירות והגיע לקו העונשין רק ארבע פעמים; בעונה הסדירה הוא סחט 4.7 עבירות וביקר על הקו 4.1 פעמים בממוצע למשחק.
שאראס, על אף ההפסד במשחק הראשון וחרף הכישלון בהפעלתו של מספר 33, לא שינה את דרך הפעולה שלו בדרך למשחק השני. הוא העדיף להשאיר את מירוטיץ' בעמדת הפוסט אפ, ולמעשה המשיך לחשוף אותו לוויל תומאס ויתר הבולדוגים ההגנתיים של זניט. בעיתונות הקטאלנית תוהים בקול רם גם בנוגע למקומו של גאסול. במשחק מספר 1 הוא פתח בחמישייה, אך יצא אחרי ארבע דקות ולא חזר; לא חזר, כלומר, לא שיחק כלל גם במשחק הבא.
האם כעת, לאחר שהיה לליטאי זמן לחשב מסלול מחדש ולבצע התאמות, הוא ינווט אותו יותר לפעולות של פיק אנד רול, שיגררו חילופים הגנתיים ומצ'אפים נוחים יותר? התשובה לשאלה הזו, כמו גם מדיניות השופטים בנוגע להגנה האגרסיבית, תכריע לאן מירוטיץ' ילך - ואולי, במידה רבה, גם לאן הסדרה כולה תלך.
הפתיחה החלשה של הפלייאוף מעמידה כעת את מירוטיץ' בנקודת מבחן. סופרסטארים אמיתיים מוצאים את הדרך להתעלות דווקא מתוך נקודות השפל הללו; ואם הוא ממש רוצה להוריד את הקוף מהגב, כדאי שיתחפש לננדו דה קולו.
לפני שנתיים עמדה צסק"א מוסקבה במצב דומה, אחרי שאיבדה את הביתיות לטובתה של באסקוניה. דה קולו היה בשיאה של עונה מפוהקת ובינונית, שבה נראו ניצני המיצוי שחש בקבוצה, והוא התקשה לשחזר את יכולתו מהימים היפים לצד מילוש תיאודוסיץ'.
בשני המשחקים הראשונים בסדרה עמד הצרפתי על 8.5 נקודות, 6-1 לשלוש ומדד 8, אבל מהרגע שנחת עם חבריו למשחק השלישי בוויטוריה - הוא התפוצץ. צסק"א ניצחה פעמיים בחוץ, עלתה לפיינל פור שנערך גם הוא בפרננדו בואסה ארנה, וניצחה פעמיים נוספות כדי לזכות בגביע. המספרים של דה קולו בארבעת משחקי ההכרעה: 23.2 נקודות, 19-11 לשלוש, מדד 28.5 ותואר MVP אחד.
בינתיים, אמש במדריד, ריאל הוכיחה שיש ממש בתיאוריית החיים שאחרי המוות. אחרי שהובסה בידי אנאדולו אפס ב-50 הפרש בצמד המשחקים באיסטנבול - בפתיחה החד צדדית ביותר בתולדות היורוליג - היא הייתה בדרך להפסד שיסיים עבורה את העונה. 5:10 דקות לסיום משחק מספר 3, ואסה מיציץ' העלה את הטורקים ל-61:74 והגארבג' טיים כבר הוכרז.
אלא שאז הופיע עוף החול האולטימטיבי, סרחיו יוי. הגארד הוותיק, שקלע 14 נקודות בשני משחקים ועוד שלושה רבעים, ירה 13 ברבע הרביעי. ריאל, שפגעה ב-6 מ-23 לשלוש במהלך הערב עד אותו רגע, ירתה 5 מ-7 בזמן שנותר. ואפס? היא אפילו לא זרקה עוד פעם אחת לשתיים. המכונה המשומנת והאטרקטיבית של ארגין עתמאן עמדה ב-310 השניות האחרונות על 0 מ-5 לשלוש, שלושה איבודים וספגה ריצת 19:2 ו-16:0.
האם זהו תחילתו של קאמבק ספרדי מפואר? ספק. ההתעלות הרגעית, מרשימה ככל שתהיה, עדיין לא מכסה על פערי הרמות בין שתי הקבוצות, ולא מעלימה מהעין את הניהול הכושל של הבלאנקוס בעונה הנוכחית, לאחר שוויתרו לטובת קבוצות NBA על פקונדו קמפאסו וגבי דק, איבדו את אנתוני רנדולף והסתפקו בהחתמתו של אלכס טיוס במקום שלושתם.
הראש של ריאל, לפחות בכל הנוגע לזירה האירופית, נמצא כבר בבנייה המחודשת לעונה הבאה (ונסן פוארייה הוא רק הספתח), ואולי הפיניש הדרמטי מאתמול ישמש קריאת השכמה דווקא לאפס. עם כל הכבוד לעונת החלומות של מיציץ', ולצניעות של שיין לארקין, רגעי ההכרעה כבר כאן - והגארד האמריקאי לא יכול להרשות לעצמו להביט מהצד בחבריו ולקלוע רק שש נקודות.