כשעירוני נס ציונה נחתה בוולוצלאבק, לקראת הבועה הראשונה של היורופקאפ לפני שלושה חודשים, היא התבשרה על סגירת נתב"ג לטיסות זרות והבינה שכל התוכניות ישתבשו; הקבוצה, לאחר שתסיים את הופעותיה, לא תוכל לשוב באופן מיידי לישראל, ועלולה להיתקע זמן ממושך בפולין.
"זה היה מלחיץ, ולא ישנתי במשך שני לילות", נזכר יו"ר המועדון, יניב מזרחי, בריאיון לוואלה! ספורט לקראת הפיינל פור שייפתח מחר (חמישי) ביד אליהו. "בסוף, בעזרת פתרון יצירתי, ועם סיוע של משרד הספורט, איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה, הצלחנו לחזור בטיסה פרטית. זה היה שווה הכול.
"יש לי בעיה של פרופורציות, אני יודע. אני לוקח ללב, אבל עם השנים והניסיון, החיספוס מתגבר וההסתכלות הופכת להיות יותר מידתית. יש לי הרבה דאגות. אני לא אוהב להיכשל, והאחריות יושבת עליי. זה לא משהו שאפשר לנער אותו ולהמשיך הלאה".
- ועכשיו אתם מארחים טורניר גמר במפעל אירופי. אתה כבר מעכל לאן הגעתם? מפנטז על הנפה ביום ראשון בלילה?
"עד יום שני הייתי מרוכז בליגה, ורק בימים האחרונים התחלתי להפנים את גודל המעמד, וכן, גם קצת לפנטז. זה בא ביחד. אני מתחיל לדמיין את טל דן מרים את הגביע, ואותי נשכב על הרצפה ולא קם במשך כמה דקות.
"מהיום שנרשמנו למפעל הזה, תחת מציאות הקורונה, היו הרבה סקפטיים ומבקרים. הפרויקט הזה פגע בנו בכל מיני דברים, כולל בליגה, אבל לקחנו בחשבון שיהיו מהמורות ולא הכול ילך חלק. קבוצה כמו שלנו, שרוצה להתמודד באירופה, צריכה לעשות ויתורים מסוימים, שבאים לידי ביטוי בתוצאות במשחקים, וגם בכספים ובסדרי עדיפויות. היו בינינו הרבה מחשבות ודיונים, אבל החלטנו שאירופה זה חלק מהשיטה שלנו, וזה חשוב לנו כמערכת".
מזרחי, בן 37, קיבל את המפתחות למועדון לפני כ-15 שנים, כשהעמותה הקודמת שניהלה את הכדורסל בעיר קרסה. הוא החל לבנות את מחלקת הנוער מהיסוד, ועלה אט אט, עד שהגיע עם הקבוצה הבוגרת לליגת העל ב-2013. היא עוד הספיקה לרדת לליגה הלאומית ולחזור כעבור שנה, והפכה עם הזמן את נס ציונה לעיר שמזוהה עם הכדור הכתום.
"יש לי שותפים שהלכו איתי הרבה מאוד שנים ועזרו לי, קודם כל צביקה שכטר שהוא יד ימיני לכל דבר. נדב זילברשטיין, אבי נמרודי, איתמר רוזנברג, עופר ברקוביץ', מאיר טפירו. כולם היו חלק מהתהליך. החיבור האמיתי של העיר עם הקבוצה לא נוצר במכה אחת. יצרנו גאוות יחידה עם הצבע הכתום, השקענו במיתוג ובשייכות, וזה תהליך שלוקח זמן ולא קורה מהיום למחר. החיבור הזה הוא חיבור דו כיווני. לא רק הילדים מתעניינים בבוגרים, גם הבוגרים מתעניינים בילדים. אני מתעניין במחלקת הנוער ברמה יומיומית, הפסדנו בחצי גמר גביע המדינה לילדות, וזה באמת היה עצוב. אחד הערבים השמחים בחיי היה כשהנפנו את גביע המדינה לילדים. הילדים רואים שזה לא סתם משהו מלאכותי, אז הם מתחברים. זה דבר הרבה יותר גדול מסתם קבוצה ואוהדים".
- ועדיין, אתה חי בשלום עם העובדה שקבוצה מקצוענית נשענת על מימון עירוני?
"צריך להיות מציאותי. אין מספיק קבוצות בישראל כדי להחזיק ליגה בלי תמיכה עירונית. זה מדע בדיוני. כשהסתובבנו ביורופקאפ, ראיתי הרבה מקומות שגם אם לא נותנים תמיכה ישירה כמו בארץ, אז יש תמיכה עקיפה, דרך הכנסות באולם למשל. נס ציונה מקבלת תמיכה ציבורית נמוכה יחסית לקבוצות עירוניות אחרות בישראל. לגלבוע/גליל, לדוגמה, יש תרומה ואפקט על חיי הקהילה היומיומיים, ואין לזה הערכה כספית. מהצד נראה שהמועצה האזורית בגלבוע מקבלת יותר מהכסף שהיא משקיעה בקבוצה. אני חושב שהדבר הכי חשוב זה החינוך הבלתי פורמלי שאנחנו נותנים. זה שווה כסף, זה מוסיף לעיר עוד נפח ותכונות".
- האולם שלכם אינו ראוי לקבוצה מתפתחת, שמשחקת באירופה ורוצה להתבסס בצמרת.
"האולם לא ראוי. אנחנו יודעים את זה, וזה כואב לנו, זה מקשה על ההתקדמות שלנו. אנחנו מאוד רוצים להירשם לליגת האלופות, ולא יכולים במידה רבה בגלל האולם. הקמת אולם בנס ציונה היא חלום גדול עבורי ועבור עוד כמה אנשים בעיר, ואנחנו נמשיך להילחם עליו. הגיע הזמן שהמדינה והעירייה יישבו ויראו איך גורמים לזה לקרות. יש לנו אוזן קשבת בעירייה, ועלתה הצעה לבנות אולם משותף בין נס ציונה לרחובות. ברגע שהמדינה תאשר, גם הרשויות המקומיות יירתמו. בכל שנייה שלא בונים אולם בנס ציונה ובהרצליה, נעשה עוול לקבוצות האלה. מתקן טוב מביא אוהדים ופעילות, ואנחנו רואים את זה בבאר שבע".
- אתה נחשב לחלק מחונטה שהולכת כביכול נגד מכבי תל אביב במנהלת הליגה.
"זה ממש לא נכון, אני לא חלק משום חונטה. יש לי עמדות ודעות משלי, ואני רוצה לדאוג לכדורסל הישראלי. אף אחד לא יושב בשום פורום ומתכנן תוכניות נגד מכבי תל אביב. לפעמים, האינטרס של הליגה הוא לא האינטרס של מכבי תל אביב, ושם באים לידי ביטוי חילוקי הדעות שלי עם מכבי. בשבילי, הליגה הישראלית היא הדבר הכי חשוב. התפקיד שלי כדירקטור הוא לדאוג לאינטרסים שלה".
- יו"ר המנהלת, שמואל פרנקל, מסיים קדנציה בקרוב.
"אני לא מחלק ציונים לאף אחד. שמואל עשה דברים גדולים לטובת הכדורסל הישראלי, ואחד מהם זה התקצוב לקבוצות שמופיעות במפעלים אירופיים. אם יהיו הרבה קבוצות שרוצות ללכת לאירופה, ותהיה תחרות על מיקום בליגה בגלל הרצון הזה, זה יכניס הרבה עניין לליגה. ראינו את זה בכדורגל במשך שנים. זו החלטה בסדר גודל היסטורי. שמואל צריך לקבל את המחמאות על דברים טובים, ולקחת אחריות על דברים פחות טובים. אני המנהלת מנוהלת בצורה מצוינת, וזה מדבר בעד עצמו".
- מה מפריע לך בכדורסל הישראלי?
"שני דברים מפריעים לי - שהכדורגל מקבל פי שישה כסף יותר מזכויות שידור, וזה לא הוגן. וגם הייתי רוצה שיהיה לנו ילד ממחלקת הנוער שיגיע לבוגרים. מתסכל אותי שלא הגענו לסיטואציה שזה קורה".
המשרד של מזרחי נמצא בבית העלמין ברחובות, שבו הוא מנהל עסק של מצבות. "אנשים חושבים שזאת הפרנסה שלי, ולא רבים יודעים שאני בהתנדבות בסיפור של הכדורסל. כל מה שאני עושה, אני נהנה ממנו, גם בימים הכי קשים, ויש הרבה ימים קשים כיו"ר של קבוצה. בסוף יש גם אירועים כל כך מספקים ועוצמתיים, שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר. הוויתורים שלי בשביל הכדורסל הם גדולים, אבל אני עושה את זה מבחירה".
מלבד התפקידים בנס ציונה ובמנהלת, והעסק שבראשו הוא עומד, יש למזרחי גם כובע פוליטי. הוא מקושר מאוד בליכוד, ואינו פוסל פנייה לחיים הציבוריים, בזירה המקומית או בזירה הארצית. "אני לא יכול להגיד שלא מדגדג לי לשנות ולהיכנס לדברים ברמה נרחבת יותר מהכדורסל הישראלי, אבל נס ציונה היא פרויקט חיים שלי, ויהיה לי קשה מאוד לעזוב".
- שמעון מזרחי מכהן כיו"ר מכבי תל אביב כבר 52 שנים. עד מתי אתה תהיה בנס ציונה?
"תלוי באיזה יום אתה תופס אותי. אני רואה את הכדורסל בתור שליחות, אבל יש ימים שבהם אני רוצה להשפיע גם במקומות אחרים".
- מה המטרות הריאליות של הקבוצה?
"התקציב שלנו הוא מספר 11 בליגה. הדבר הכי חשוב מבחינתנו זה להיות מיוחדים. אנחנו לא רוצים להיות סטנדרטיים, לא רוצים להעביר את הזמן. אנחנו רוצים לבדל את עצמנו ולעשות דברים קצת אחרת. זה בא לידי ביטוי בכל מיני דברים. לפעמים אני יכול להיות מסופק מאוד מההתקדמות של המועדון, אפילו יותר מניצחון כזה או אחר. אני רואה את גרף ההתקדמות שלנו במשך שנים. אנחנו כל הזמן שואפים לעשות דברים יותר ויותר גדולים, וזה נותן לי סיפוק גדול.
- זכייה באליפות היא מטרה?
"בשנה שעברה רצינו לקחת תואר, וזה תלוי באופן נקודתי לפי הקבוצה שאנחנו מצליחים לבנות. כמערכת, ברור שהחלום הוא לקחת תואר, וזה ישים,. אנחנו חולמים בגדול, אבל חושבים צנוע".